יד יצחק - א סג

יתעלה אומר יבואו שמים וארץ ויעידו שקיימו כל התורה אף דעל אלו נחשדו והמה דין ואמת ושלום וקיומם תלוי בזה עכ"ז הלא על שאר המצות אינם חשודים כלל. לכן יבואו ויעידו על שאר המצות ועל אלו לא יעידו כלל כדי שלא יהיה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו [ועיין עוד בדברינו להלן ואין לפוסלם מפני שקיומם של שמים וארץ ג"כ על שאר המצות בלתי דין ואמת ושלום ולכן עדיין נוגעים בעדותן דלא כן רק גלוי וידוע לפני כסא כבודו אשר אם יבטלו הדין חלילה וגם האמת וגם השלום אזי אבדן תלוי בזה ואין להם מרפא ביתר המצות ולכן לא נחשדו כלל על עדות יתר המצות ורובן ככולם לענין נתינת שכר. אף דהעולם לא יוכלו להתקיים בלעדי הדין ואמת ושלום עכ"ז שכרם לעתיד לבוא לא יקופח אם אפי' אין עדים על אלו השלשה דברים אך העובדי כוכבים בטעות הזה המה דסוברים כיון דלא יעידו על הדין ואמת ושלום כלל כדי שלא יהיה עדות שבטלה מקצתה ורק יעידו על שאר המצות והתורה אכתי עדיין נוגעים בעדותן. ודעתם דהעולם יוכל להתקיים אף על שאר המצות בלעדי שלשה הללו או דחוששין דשרי שמים וארץ טועים בזה ולכן טוענים שמים וארץ נוגעין בעדותן הן אך אולי נאמר דבאמת הא דאמר בוראנו יתעלה דיעידו על כל התורה נכלל ג"כ אלו השלשה מצות ועכ"ז לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואמינא מהא דאיתא בחוה"מ סימן נ"א ה"ו שאם כתב נכסיו בשטר אחד לשני בני אדם והעדים קרובים לאחד אזי בטל כל השטר משא"כ אם לא כתבו בשטר רק העידו בעל פה כשר כ"כ הרמ"א שם. וא"כ כ"כ הכא בעדות שמים וארץ. ואף דהש"ך שם סק"ח מחלק דדוקא דאין להעדים שום נגיעת קורבה דהלא מה שיתנו לזה אינו מעלה ואינו מוריד להשני אבל אם באו לקיים שטר הנכתב בו מתנה לשניהם ובאו עדים להעיד על השטר שהוא כשר והם קרובים לאחד מהם ממקבלי המתנה אין עדותם כלום משום דחשדינן להו דמעידין דהשטר כשר משום דלקרובם יש בו טובת ממון ואז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עי"ש והלא הכא נוגעים בדבר השמים והארץ וא"כ איך ידומה להרמ"א ז"ל דהתם אין להם שום נגיעה. האמת דודאי דמי' להרמ"א ז"ל ממש דהתם בדינו של הש"ך ז"ל אין להעדים שום מיגו כלל דמשום שרוצין להטיב עם קרובם לכן מעידים על השטר וממילא יוצא הטובה גם לשותפו משא"כ הכא נאמין לשמים וארץ במיגו אף דנוגעים בדבר באלו השלשה הנ"ל אבל הלא די להם אם יעידו שקיימו הדין והאמת והשלום. וכיון דיש להם מיגו יאמנו דבריהם כדינו של הרמ"א ואף דבאמת התם אינו רק חשש התקרבות ולעצמם אינו נוגע והכא נגיעת עצמם איכא עכ"ז מה לי פסול קרבותם או נגיעת עצמם והגם דבאמת קרוב פסול להעיד אף לחובת קרובו וא"כ מאי מהני המיגו בזה דבכל מקום שמהני מיגו הוא משום דאם איתא שהוא משקר היה ליה לומר שקר טוב מטענה זו ולכן מהימנינן ליה דודאי טוען אמת משא"כ בקרוב דאף אם הוא כמשה ואהרן ג"כ פסול וכתלמודן ב"ב סוף פ' מי שמת (קנ"ט) משו' דגזירת הכתו' הוא וא"כ מאי יהני מיגו [ולכאורה אולי פשוט בטעמא] וא"כ נאמר הכא דנגיעת עצמו הוא והרי אדם קרוב אצל עצמו וא"כ מאי מהני מיגו אינו כן דא"כ בכל הטענות נאמר כן ולא יהני מיגו כלל וכלל אלא ודאי דפסול דנוגע בדבר הוי מצד דחשדינן ליה דמשקר ולא מצד התקרבותו לעצמו וכן פירשו באמת הסמ"ע וש"ך תחילת סימן ל"ז בחוה"מ וא"כ שפיר כשרים לעדות ואולי דהעובדי כוכבים טועין בזה לכן אומרים שמים וארץ נוגעים בעדותן הם ולא יהני מיגו לדעתם אבל אינו כן ואף לדעת הלבוש המובא בסמ"ע שם ובש"ך דסבר באמת דפסול נגיעה הוא מצד התקרבות עכ"ז לא כוונו העובדי כוכבים לאמיתן דוודאי להלבוש מוכרחים אנחנו לומר דסבר היכא דיש לו מיגו הוי כאילו הי' לו עדים ע"ז ולכן אף דקרוב פסול להעיד אף לחובת קרובו ונראה מזה דלאו משום דמשקר הוא פסולו מ"מ מיגו מהני דהוי כאילו היו עדים בזה כטענתו ואז ודאי מהימן וכדומה בכל הש"ס. ובכל זה טועים העובדי כוכבים ולפי טעותם שפיר אומרים שמים וארץ נוגעים בעדותן הן אך לדעת הראב"ד דפליג באמת על דעת המרדכי שממנו מקור דברי הרמ"א הנ"ל וסברתו דלא פלגינן דיבוריה רק לגבי עצמו לבד משא"כ בעדות לא אמרינן פלגינן דיבוריה כיון דאינו נוגע לעצמו חילוק הדברים ודוקא כמו פלוני רבעני לרצוני וכדומה התם פלגינן דיבוריה ולכן לדעתו אין נפקותא כלל בין שטר לבעל פה דדוקא לדעת המרדכי והרמ"א הנ"ל דסברי דפלגינן דיבוריה בכל המקומות אף כי אינו נוגע לעצמו ורק בשטר חיישינן שמא יאמרו קרוב כשר להעיד אז אם בע"פ הוא כשר משא"כ להראב"ד. וא"כ לדעתו בודאי אם יעידו שמים וארץ על השלשה שהעולם קיים ג"כ בודאי עדות שבטלה מקצתה היא ובטלה כולה נאמר לדעתו כאשר הקדמנו תחילה שבוראנו אמר דיעידו רק על שאר המצות בלעדי אלו השלשה וזה פשוט דשמים וארץ הכוונה שרי שמים וארץ וכדמפרשי רבעת"ו ז"ל במס' ע"ג (י"ט) גבי אלעזר בן דורדיא ובעוד איזו מקומות ע"כ הגה"ה]:

ובעמדנו בזה העמוד הראשון שהעולם עומד עליו וכדברי שמעון הצדיק שאמר תחילת אבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה על גמילות חסדים המובא בדברינו. נדבר מה גם בעבודה וגמילות חסדים:

אמרו בתענית (כ"ז ב') בגודל העבודה היא עבודת הקרבנות אמר ר"י ב"א א"ר אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר [בראשית ט"ו] ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו א"ל רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם עכ"ל תלמודן דתענית. ופירש"י ז"ל על תחילת דברי ר' יעקב בר אחא אמר רב אסי הנ"ל וז"ל אלמלא מעמדות עסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלין בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין וכו' ע"כ. ובמגילה (ל"א) איתא כי הא מילתא ג"כ ויפלא על השינוי דמשכחת ביניהם דאיתא שם א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה וכו' כתלמודן דתענית הנ"ל. אך ר' אסי דתענית לא הביא קרא דאם לא בריתי ור' אמי הביאו ומה באמת דעת ר' אמי הלא ראיית רב אסי נכונה היא מאברהם אבינו ור' אמי בעצמו סבר לה שהלא הביאה ולמה לן עוד קרא דאם לא בריתי. ואם נאמר טובים השנים מן האחד מדוע א"כ יסתפק רב אסי דתענית בקרא דאברהם. וודאי לא במקרה ידברו והנראה לומר דבר נכון באולי בדעתו של ר' אמי. דהאמת מוכרח דאם נאמר