יד יצחק - א נח

בין החכמים ולא נזכר במשנה ואין כאן מקומו] ולכן נשתק אדון הנביאים משאלתו. והא דכאשר שאל משה רועה נאמן על יסורי ר"ע זו תורה וזו שכרה והשיב לו המקום ב"ה ג"כ שתוק כך עלה במחשבה אולי נאמר בזה דנראה גם מזה שמשה רבינו ביקש לידע מפני מה צדיק ורע לו וכאשר הובא בדברינו דברי תלמודן דברכות הנ"ל והשיב לו הקב"ה שלא ישאל דעלה במחשבה שלא אגלה לך ענין זה עד שביקש משה על זה אחר מתן תורה ואז ניתן לו וכתלמודן שם וזהו שלא לדעת ר"מ ולדעתו אולי מחשבה מקוימת היא עד ביאת הגואל ואז ימלא דעה את ה' כמים לים מכסים:

דרוש שלישי בדרוש הזה ידובר מקריעת ים סוף ומשליחות משה רבינו אדון הנביאים שסירב כ"כ נגד אדון כל בהליכתו לפרעה. וענין האותות שנעשו קודם הליכתו ובמה שצווה פרעה למילדות להרוג על האבנים ואחר כך להשליך ביאור ועוד באורי איזו מקראות ומדרשי חז"ל:

מדרש (שמות רבה פכ"א) ואתה הרם את מטך אמר ליה משה להקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב אשר שמתי חול גבול לים. והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם אמר ר"א הקפר אמר לו משה כך אמרת שאין הים נעשית יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסך בדלתים ים א"ל הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו כך התניתי עמו מתחילה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון שהתניתי עמו מתחילה מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים וכיון שהלך לקרוע את הים לא קיבל עליו להקרע א"ל הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואת' נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמ' להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה מיד ראה להקב"ה וברח שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה הקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד א"ל משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב"ה מיד כיון שהרים משה את ידו על הים נבקע שנאמר ויבקעו המים אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שהיו בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום נבקעו שנאמר ויבקעו המים וכן בשעה שחזרו שכן הוא אומר וישובו המים וכל הנסים הללו נעשו ע"י משה שנאמר ויט משה את ידו על הים לפיכך הקב"ה משבחו ויזכור ימי עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו ע"כ ויש להתעורר בדברי רבותינו ז"ל חדא למה חזר אדון הנביאים הצווי להקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב כו' בקיצור הו"ל לשאול להבורא על צוויו דהלא כתיב אשר שמתי חול גבול לים וגו' ועוד לכאורה אינו נראה שום סתירה לקי"ס מקרא דאשר שמתי כמובן ובמה פליג ר"א הקפר ולמה הביא קרא הקודם ועוד קרא דכתיב ויסך כו' ועוד מה כתיב בקרא דיקוו המים ראי' דהים צריך להקרע ומה טענת הים מפניך אני נקרע וכו' ומה ענין דנתינת ידו של הקב"ה על ידו של משה ומה היא שאלתו לים מפני מה אתה בורח האם לא ידע אדון הנביאים שהוא מפני הקדוש ב"ה עד שהודיעו הים. ומה הוא דמסיים המדרש וכל הנסים הללו כו'. ועוד יש לדקדק בסתירת הכתוב דמתחילה כתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ולבסוף כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ולמה הוא בא הלא מיותר לפי הנראה. נקדים להבין סירוב משה רבינו ע"ה אדון הנביאים בשעה ששלח לו הקב"ה לגאול את ישראל. וזה תאר הפסוקי' דאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכבר התעוררו הראשונים בשאלת משה וכי אוציא ערש"י ועיין עוד שם בתשובת הקב"ה וזה לך האות גו' בהוציאך ועוד יש להוסיף דקדוקנו דמה היה דעת משה רבינו בזה לבלי לקיים רצון בוראנו יתברך. והנראה לומר בפשיטות דידוע מאמרם ז"ל (קדושין ל"ט) ובכמה מקומות דכל היכא דשכיח היזיקא לא סמכינן אניסא ולכן זה היה טענת משה מי אנכי כי אלך אל פרעה דהלא חמת מלך מלאכי מות וודאי יכעס פרעה ובפרט כי יש לו לב עלי מהריגת המצרי כדכתיב וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ואיך א"כ אלך אליו וכטענת שמואל איך אלך וגו' ועוד אמרו (בתענית כ') לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה שמא עושין לו נס ואת"ל עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו והביאו קרא דיעקב דאמר קטנתי וגו' עי"ש ולכן אמר משה אדון הנביאים מי אנכי שהיה שפל בעיניו כדכתיב והאיש משה עניו מאוד ולכן עלה בדעתו דאם ינוכה שכרו מזה במה ישאר וא"כ לא רצה אף רק ההליכה לפרעה וכ"ש הוצאת עם ה' שהוא נס ופלא רבה והשיב לו הקב"ה ויאמר כי אהיה עמך ונכלל בזה תרתי חדא שלא הירא מההיזק השכיח. וגם שלא תירא דלמא ינוכה מזכותך. כי אהיה עמך לעד דזהו עיקר השכר כידוע וזה לך האות כי אנכי שלחתיך היינו הא דתבוא אל פרעה ולא יאונה לך כל עון יהיה לך אות נגד עם ישראל כי אנכי שלחתיך ותצליח עוד להוציאם ולא יפלא לך עכ"ז מדוע יהי הדבר הזה דאעמיד עצמי במקום סכנה הלזו ולא ינוכה מזכיותי אומר לך דהתכלית יהיה גדול ועצום. דהלא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה אך כאשר צוהו ה' שילך ויאסף את זקני ישראל כדכתיב התם. אמר משה והן לא יאמינו לי וגו' היינו על תחילת הליכתם עמי לא ישמעו לי לכן אמר לו המקום ב"ה מזה בידיך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו באולי כוונת זה האות היה להראות להם דאף אם הוא נושך כנחש אעפ"כ לא ייראו כלל דיהיה למטה ולא יכול עשות מאומה [וכווננו בעזה"ש באות הנחש לר' בעלי המדרש]. והא דהאות השני היה בצרעת [לבד מה שפירשו בו חז"ל]. הנראה באולי לומר דמכל העשר מכות אין לך ששלט בלבות האדם ובגופם כמו השחין ולכן הראה לו ענין הצרעת ואחר זה השיב משה אדון הנביאים בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך וגו'. הנראה להבין אריכות הויכוח בדרך זה קצת דנתבונן למה בחר לו יה לעשות ולפעול יצ"מ ע"י שליח הוא משה האיש הלא בוראנו יתעלה בעצמו יכיל עשוהו והלא כל יכול וכמו שאמר ר' הלל בסנהדרין (צ"ט א') אין משיח לישראל ורק בוראנו יתברך בכבודו יגאלנו. [ואף כי גבהו מחשבות תמים דעים יתברך וכבר דברו בודאי קדושי