יד יצחק - א נז

נברא באמת העולם למרכז זה כדבריו אך עדיין יקשה כיון דנברא רק על תכלית זה וא"כ אף שהיו בעולם אנשים המשימים עצמם לעפר ואפס עכ"ז עתה שלא ימצאו איך מתקיים העולם ע"ז ישיב דהתורה יקיים את העולם כדי שלא יחרב דאף דתחילת הבריאה היה בשביל הענוה עכ"ז קיום העולם יוכל להתקיים על פחות. [דומה לזה מצינו לרבינו ב"י דמחלק בין שלשה דברים דהעולם קיים להעולם עומד וכנ"ל עי"ש] אך על אלה בודאי יש לתמוה דאיך מתקיים הרשע דאין לו לא ענוה ולא תורה. וודאי דאין עול בזה חלילה לאל מפשע ורק לדעתנו קשה להבין אבל האמת יש כמה דרכים לפניו יתברך במה שיש רשע וטוב לו אך לפנינו לא התגלו [כמאמרם (בברכות ז') לדעת ר' מאיר שמשה רבינו ביקש זאת מלפני הקב"ה שיודיעו זה ולא נתן לו עי"ש] והטעין זה במאמר החכם במשלי הנ"ל שנאמר כובד אבן ונטל החול היינו דלכאורה שני דברים הללו נראים קשים לעיני האדם אבל באמת אינו כבד כלל נגד הכעס האויל דמסיק משום דמי שרואה את ההרים ואת הגבעות הן הנה האבות והאמהות. אינו אומר איך ברא הקב"ה לתכלית הענוה את אלו. היינו כל הברואים דהלא רואה דאפשר בענוה כזה וגם קושיא שניה היינו דאיך מתקיים העולם עתה דאין אתנו הענוה האמיתית והיא נרמזת גם בקושי גדול כמו נטל החול. גם זה אינו קושיא דהטעם לזה שהמים. דהוא התורה כדכתיב הוי כל צמא לכו למים נתן עליו היינו על העולם מלמעלה היינו מן השמים והוא נתן מלמטה היינו העולם הוא דבר שפל והוא מלמטה ולכן והוא נושא אותם היינו דהתורה דכחה גדול שהיא מן השמים גם היא לבדה תוכל לישא ולקיים את העולם אמר הקב"ה יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאילו יגיעה היא לפני היינו דאיך מתקיים העולם על התורה לבד. ואינה יגיעה שנאמר לא ייעף ולא ייגע כוונתו ומה כתיב אחריו אין חקר לתבונתו היינו דלתבונת התורה אין חקר ומה גדל ערכה וא"כ בוודאי כחה לישא את כל העולם. במה אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים שנאמר הוגעתם את ה' בדבריכם כוונתם דלמה יהי רשע וטוב לו ולא ישולם כגמול ידיו הוי כעס אויל כבד משניהם ובדברינו יש לנו להבין מה קשה להמדרש דאמר ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה הה"ד כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם האם מצא חבר למלת הכבדתי ולכן זכר עוד שלשה כבדים אתמהה. אך לפי דברינו יתיישב בעזה"ש דהוקשה להמדרש דהלא בוראנו יתברך שמו הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים ואיך יכביד לב לב פרעה ולהודיע זאת בתורתו. אך דבאמת תפסו רבותינו בעלי המדרש ענין הכבדה משום דהרבה פרעה לעשות רע עם בני ישראל ששעבד בהם בחומר ובלבנים והתחכם עליהם לאבדם כידוע ומפורסם והרבה לפשוע גם נגד ה' באמרו מי ה' וכדומה ולכן עד מכת ארבה עדיין מעטים היו המכות עבורו לשלם כפי זדונו ופשעיו שלא למען ישלחם לבד שלח ה' בו מכות גדולות ונוראות דהלא היה ביכולתו יתברך להרוג תיכף בכורם וכאשר התרה אותו בראשונה הנני הורג את בנך בכורך אך שהיה מהראוי לשלם לו כגמול ידיו לכן היה מהצורך להכביד את לבו שלא לשלח דאם יכהו ה' אחר ששלחם אזי יוציא רע על ה' שמכהו על חנם או דיתלה רק במקרה לכן הוכבד לבו כדי שיקבל גמול ידיו כראוי לו לפי מעשיו ואת זאת באו רבותינו להודיע ולהסביר הדברים לכן אמרו הה"ד כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם והביאו מעשה דאבנימוס דיש לבני האדם לשאול על בריאת העולם וקיומו כל הנ"ל. ואך שאלתם השנים הראשונים יש להקל וליישב דעתם מה אבל השלישי קשה להם עד למדי דמדוע לא ישולם הרשע כגמול ידיו וזהו וכעס אויל כבד משניהם ולכן מההכרח שלם לפעמים לרשעים כגמול ידיהם כדי שלא יכפרו חלילה בני האדם בהשגחתו יתברך ובשכר ועונש וכמאמרם ז"ל בשעה שהקב"ה עושה נקמה ברשעים הוא מתגדל ומתקדש ולכן הוצרך מאוד הדבר להכביד לב פרעה למען שישולם כגמול ידיו ובעזה"ש היא כוונה נכונה בדברי רבותינו ובעמדנו בזה נבאר קצת מאמר ר' יהושע בן לוי במנחות (כ"ט ב') ונציג כל המאמר דאיתא שם אמר ריב"ל בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך [ופירש רש"א ז"ל דענין הכתרים הוא ענין זכירה ולכן אמר הלא אין שכחה לפניך וזהו מי מעכב על ידך] אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחוריך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא הי' יודע מה הוא אומר תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מניין לך אמר להו הלכה למשה מסיני נתישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי אמר לו שתוק כך עלה במחשבה אמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור לאחוריך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה ע"כ ונאמר לבאר קצת ענין השמונה שורות [ובמה שהרשנו נתבונן אף דודאי יש בזה סודות עמוקים] והוא דכבר זכרנו שהמדה היותר גבוהה מכל המדות היא הענוה וכאמרם וענוה גדולה מכולן ונראה לעין כל דגדולת ר"ע הי' בתורה שהרי הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ואדון הנביאים גדולתו ומדתו היותר גבוהה היא הענוה וכדכתיב והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וממדריגת התורה עד הענוה הן הנה שמונה מדריגות כאשר חשבם ר' פנחס בן יאיר שם והמה. תורה. זהירות זריזות נקיות פרישות הטהרה החסידות. הענוה וא"כ אולי המה השמונה שורות דגילה לו המקום ב"ה דמדריגת ר"ע קטנה ממדרגתו הרבה אף דכחו גדול בתורה ואולי נכון הדבר בעזה"ש והא דכאשר לא ידע והשיג מדריגת התורה של ר"ע תשש כחו. הלא פשוט הדבר והא דכאשר אמר להם [נשמת ר"ע לנשמת תלמידיו] רבי מניין לך והשיב הלכה למשה מסיני נתיישב דעתו פשוט ג"כ דראה ששכל האדם אף אם גדול מאוד לא יוכל להשיג הכל לתכליתו ורק דעל קבלה נסמוך וא"כ היא העיקרית. וכאשר ראה אדון הנביאים גדולת ר"ע בתורה לכן אמר להקב"ה רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי היינו דהעולם יכולה להתקיים על התורה לבד [וכדברינו במדרש הקודם] אף בלתי ענוה וא"כ כיון דכחו גדול מאוד בתורה מהראוי שתנתן התורה על ידו כמובן והשיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה אולי נאמר כדברינו הנ"ל דבמחשבה לא נתיסדו הארץ רק על ענין הענוה וכאמרם בכיסוי הדם אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו ואולי כוונתם על המחשבה. דהלא לא נחשב דבר זה במתניתין דאבות כידוע [ועוד יש לדבר בזה וליישב עוד דקדוקים שיש להתעורר דנחשב