יד יצחק - א נט

עליון בזה מ"מ אנחנו במה שהורשנו נתבונן]. אך לפי המובן ראשונה היה מהצורך לשליחות הלזו להתרות בפרעה דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ורחמיו על כל מעשיו. והתראה זו על ידי בן אדם מוכרחת היא ולכן כאשר השיג את זאת רבן של ישראל ענה ואמר לא איש דברים אנכי וגו' ואיך א"כ ראוי אנכי לשליחות זו הלא התראה הלזו מהצורך להסביר בכוונות שונות ואז אולי ירך לבבו וירצה לשמוע בקול ה' וענה לו בוראנו יתעלה. מי שם פה לאדם וגו' הלא אנכי ה' ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וגו' והשיב משה בי ה' שלח נא ביד תשלח. הנראה באולי דגם בזה היה קשה לאדון הנביאים למה לנס זה שיהיה ה' עם פיו הלא באמת ראוי הדבר לאהרן שהוא בעל לשון ברור והטיב יפרש כל הדברים לפרעה לכן אמר שלח נא ביד תשלח והוא אהרן וכפירוש רש"י ז"ל אך אולי אין כן דעת בוראנו יתברך ורק לכן הוצרך לשליח למען יאמינו במשה עבד ה' דגלוי וידוע לפניו יתברך אשר אין מאפשרי שכלל ישראל יקבלו התורה מידו כי אין התקשרותם לאלהינו גדלה כ"כ וכדכתיב נפשי יצאה בדברו ודרשו ז"ל (בשבת פ"ח) שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאו נשמתן של ישראל ורק משה עבד ה' הוא הקשור ודבוק לבוראו בכל רגע ורגע ובכל לבבו ונפשו והוא הוא יקבל התורה וילמדה לעם ה' אלה. ע"כ כדי שיאמינו בה' ובמשה עבדו היה מהצורך לשליחותו שישמעו אליו וייראו מלפניו ויאמינו בו עם ה':

וכמה ימים עברו בויכוח ה' עם משה כידוע דמאהבתו לעם ה' רבה רצונו וגדלה שאלתו שימנע שליחותו כי ידע והבין אשר מצד שליחותו יטעו עם ה' ויסברו בדעתם שהצורך להתנהגות העולם לשליח דוקא ומזה יצמח חטא העגל כמו שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. לכן קום עשה לנו אלהי כידוע אבל בוראנו יתברך לא פנה לזה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו' ולכן נשלח משה נביאו כרצון ה' ועשה כל הנסים לפני פרעה והכם בכל המכות ועדיין לא נכנע פרעה עד מכה העשירית היא מכת בכורות ואז שלח את העם ובדבר שהכביד אדונינו אדון כל הארץ את לב פרעה כבר דיברנו בזה בדרוש הקודם עי"ש. אך עדיין אתנו להבין מה היה מהצורך שיחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם ולאבדם בתוך הים הלא אם רצה ה' להמיתם היה ביכולתו לכלותם קודם יציאת עם ה' אבל כאשר שלחם מה להם עוד לחזק לבבם ולאבדם. והנראה דבעלי המדרש באו לתרץ זאת באמרם שם (פי"ט) ויהי בשלח פרעה את העם זה שאמר הכתוב שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגיו כסילים וכו' עי"ש מה שהאריכו בזה והיוצא מדבריהם לדעתנו בטעם הדבר אשר באמת עדיין לא נשלם שילום ידי המצרים במה שהשתעבדו בששים רבוא עם ה' וצוה להרוג בניהם ולהשליך ביאור ילדיהם ולענותם כמפורש בתורת אלהינו [הגה"ה ובעמדנו בזה נבאר ע"ד חידוד קצת ענין הצווים שצוה מלך מצרים המבואר בתורת ה' ואם יוקל קצת ממלך מצרים חטאו לאלהינו הלא יותר מזה מצינו לרבותינו בעלי הש"ש בבתרא ספ"ק שאמרו שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ובדברינו אף לפי שייקל לו עדיין אין כאן אף רמז לשם שמים וחטאתו נגד עם ה' לא ייקל כלל. ונאמר בזה [דבשמות א'] כתי' ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן וגו' ולכאורה האם עבדיו המצרים והמילדות המצריות לא יכלו עשוהו ובהם יש לבטוח יותר מהמילדות העבריות המרחמים על אחיהם ואחיותיהם. וגם למה ירא כ"כ אם יוצא הבן הילוד לאויר העולם ואז ימות אשר משום זה צוה וראיתן על האבנים ובתלמודן אמרו בסוטה (י"א) על זה א"ר חנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות הרי דמסר להם לידע קודם הלידה וכן א"ר חנינא שם סימן גדול מסר להם בן פניו למטה בת פניה למעלה ומה הוא שדרשו חז"ל שם ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים להן מיבעיא ליה א"ר יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו גם זה אינו מבואר כ"כ [אף דארצו ארץ מצרים היא אשר זרמת סוסים וגו' ואין לתמוה כל כך בזה ולמה זה נרמז בתורת ה' הלא לצדקה מועטת יחשב לצדקניות הללו כמובן ואף דלא קש' כ"כ] ולמה צוה אח"כ לכל עמו כל הבן הילוד היאורה השליכוהו ולא צוה להמיתם בחרב וכדומה [ודרשתם ז"ל ידוע] ואולי נאמר בזה ורק על דרך צחות וחידוד קצת יסובו דברינו והוא דמפורש בתלמודן סנהדרין (נ"ז ב') אשר בן נח נהרג אף על העוברים וכדכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו דם האדם שהוא באדם זהו העובר אבל ב"י פטורים על העוברים וכן נפסק בהרמב"ם ז"ל וכבר ידוע מה שדברו בו הראשונים אם בני יעקב קודם מתן תורה היה להם דין ב"נ או דין ישראל ונאמר דלכן אמר מלך מצרים למילדות העבריות לראות על האבנים היינו בהיותן עדיין במעי אמן וכסימנין הנ"ל דמסר להם דחשבם לדין ב"י ואינם מצווים על העוברים. משא"כ עמו דב"נ המה הלא מצווים אף על העוברים ולכן נתפרש עוד אשר שם האחת שפרה ושם השנית פואה משום דקודם מ"ת כל הכופר בעבוד כוכבים נקרא יהודי דומה לשדרשו ז"ל על הא דכתיב ואשתו היהודית וגו' ואמרו למה נקרא שמה יהודית על שם שכפרה בעבודת כוכבים אבל הלא דין הנ"ל מהעוברים אינו נוהג רק בבני יעקב לכן מבואר שמות המילדות שהמה יוכבד ומרים כמפורסם והן בני יעקב אך המה לא שמעו אליו אף דחמת מלך מלאכי מות עכ"ז מסרו עצמם אף למיתה דחשבו עצמם לב"נ ונצטוו על העוברים וא"כ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכידוע. וכבר מפורש עוד בסנהדרין (נ"ח ב') ב"נ קודם מתן תורה שבא על אשת חבירו של"כ פטור וא"כ אינו מוזהר בודאי ג"כ דהלא ידוע דאזהרתן זהו מיתתן וכתלמודן (שם נ"ז א'). משא"כ לגבי בני ישראל לא חלוק כלל כדכתיב משכבי אשה ולכן כאשר לא שמעו אליו להמית העוברים משום דחשבו עצמן לדין ב"נ נתבעו לדבר עבירה דא"כ לא הוזהרו על של"כ. ואם לא יתרצו בזה הלא כבני ישראל נחשבים וא"כ הלא לא הוזהרו על העוברים ואת זאת הודיע לנו תורתנו צדקתם דתפסו להם שני החומרות גם מבני ישראל וגם מב"נ ולכן לא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים וזהו כדרשת ר"י בר' חנינא הנ"ל משום חומרת ב"י וגם ותחיין את הילדים וזהו חומרת ב"נ וכדברינו. [וערש"י ונטינו קצת מפירושו לפי דרשת ריב"ח] ויש להאריך בזה אך הלא רק דרך צחות הוא ודי לנו ודבר שצווה להשליך ביאור ילדיהם נאמר באולי דתנן במתניתין סנהדרין (ע"ו ב') דאם כבש עליו לתוך המים ואינו יכול לעלות משם חייב אבל דחפו לתוך המים ויכיל לעלות משם פטור אף דלא קרוב כ"כ הצלתו ובאמת מת שם מ"מ פטור לכן צוה להשליך ביאור ולא להמיתם במיתה ממש:

אך עכ"ז הלא מ"מ איבד עם ה' וגרמא חייב בידי שמים ומכ"ש לאבד עם רב. ע"כ הגה"ה] ולכן הביא עליהם מי המבול ואין להרגם תחילה דא"כ לא ישולחו ישראל