יד יצחק - א כו

לדברי ר' יוחנן דכתיב בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחי' את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהי' למיתה ניתן ולא להשבון גם כובש שכר שכיר בכלל דאף דלא כתיב התם בהדיא מ"מ הלא גזילה כתיב התם ועל גזילה אין לדרוש כן דהלא ניתקה הכתוב לעשה ולכן באולי קרא דגזילה על כובש שכר שכיר קאי דגם הוא בכלל גזילה כתלמודן הנ"ל ועיין עוד להלן ולקי באמת עלי' וכל זה לדעת רבא הנ"ל ודפריך תלמודן ולוקים בריבית ואונאה כוונתו באולי דגם באונאה לא ישיב ורק ילקה דגם אונאה כתיב בהדיא בקרא דיחזקאל הנ"ל דדברי יחזקאל הנביא בשם ד' כן המה עני ואביון הונה גזלות גזל חבול לא ישיב ואל הגלולים נשא עיניו תועבה עשה בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחי' וגו'. ואם כן גם אונאה יהי' כן. וכל זה הקשה תלמודן דבאמת יהי' הדין כן דגם על אונאה ילקה ולא וחזיר ודלא כמתניתין דעד מתי חוזר האונאה. ותירץ דבר הלמד מענינו ובענינא דשכיר כתיב וא"כ ממילא גבי ריבית באמת כן הדבר דלא ישיב וילקה אבל גבי אונאה יתפרש אונאה דיחזקאל באונאת דברים ולא באונאת ממון ולכן נפסק במתניתין דיחזיר האונאה וממילא לא ולקי דאין לוקה ומשלם ובכובש שכר שכיר אולי באמת הדין כן לר"י דלוקה ואינו משלם כמו בריבית. ואף כי דבר חדש הוא לומר דלר' יוחנן כובש שכר שכיר ילקה ואינו משלם מ"מ הלא להלכה אינו כן רק דבכולם הדין אף לרבעת"ו כלדעת הרמב"ם דמשלם ואינו לוקה ולא דרשינן למיתה ניתן וכדומה דאין הלכה כר' יוחנן וכרבא ורק כר"א דפליג עלי' וא"כ ניחא לן דעת רבעת"ו דלא יקשה קושיתנו מגניבה דפריך תלמודן ל"ל וכנ"ל דבאמת אינו לוקה כאשר נתבאר. וגם דעת הרמב"ם ניחא דלכן לא מוקים בגזילה גופא ולעבור בשני לאוין כקושיתנו הנ"ל משום דהלא בגזילה גם לרבא אין לוקין עליו כיון דבפירוש ניתקו הכתו' לעשה והגזילה דיחזקאל על כובש שכר שכיר קאי ויען כי קצת חדש הוא לכן הארכנו בזה ואף דהתם כתיב ביחזקאל חבול לא ישיב ולפי דברינו הל"ל דגם ע"ז קאי דלמיתה ניתן והלא זה באמת לאו הניתק לעשה וכתלמודן דמכות ט"ז הנ"ל דפריך בהדיא לר' יוחנן והלא משכון דרחמנא אמר לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו וגו' עיי"ש באמת אין סתירה כלל לדברינו דהלא התם ביחזקאל כתיב חבול לא ישיב וא"כ איך נאמר דלמיתה ניתן ולא להשבון אדרבה ניתן וניתן אבל הוא אינו משיב ובוודאי ימות חלילה:

וראיה עוד לדברינו הנ"ל דכבישת שכר שכיר נקרא ג"כ גזילה מתלמודן פרק התקבל דקי"א דלאחר שהביא שם פלוגתת ר' יהודה ור' שמעון בזמן גבית השכיר מסיק מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות ועשה משום בל תעשוק את רעך ומשום בל תגזול. ובל העשוק שכיר עני ואביון וכו' הרי להדיא דגזילה מיקרי ואף דרש"י ז"ל כתב ג"כ שם מהא דרבא הנ"ל אולי לרווחא דמילתא כתב כן [או דבאמת לא סבר כרבותינו בעלי התוספות דרבא סבר כר"י דלמיתה ניתן ולא להשבון שעל זה יסוד דברינו דבאמת ע"ז יש להקשות ועיין להלן] אבל אולי לרבעת"ו ז"ל ואולי גם לרבינו הר"מ ז"ל לא תלוי כלל בדעת רבא הא דעובר, ג"כ משום בל הגזול ורק לשון ברייתא היא כנראה שם קי"א ואף אם הוא לשון תלמודן מ"מ הלא לא הובא שם כלל דעת רבא ורק דאמת דגם זה הוא בכלל גזילה [וכן מוכח לפי דברינו בדברי יחזקאל הנביא דגם על גזילה למיתה ניתן ולא להשבון לפי דרשת רבא וכנ"ל והוא ודאי כובש שכר שכיר אך דזהו לרבא מקרא ולהחולקים עליו הוא מסברא ועיין ובדברינו אלו הונח ג"כ לדעתנו הא דרבינו הגדול מנה גם הלא תגזול גבי כובש שכר שכיר ואינו מהא דרבא לפי דברינו כמובן]. וא"כ אף לפי דעת רבא דלקי על ריבית וגם על כבישת שכר שכיר הוא משום דכתיבי בקרא דיחזקאל אבל על גניבה בוודאי לא ילקה אף לדעתו דלא כתיבי כלל התם. ולכן פריך תלמודן שפיר לא תגנובו למה לי ואין שייך לדחות כקושייתנו הנ"ל דאין מזהירין מן הדין והשיב לא תגנוב ע"מ למיקט ועל מנת לשלם תשלומי כפל ובדברינו אלו יונח לן דעת הר"מ ז"ל שכתב בהלכות גזילה ואבידה פרק א' הלכה ג' וד' איזהו גזל זהו הלוקח ממון אדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלין וכו' וכל כיוצא בזה ענין שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו ולא החזירו כגון שהי' לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה וע"ז נאמר לא תעשוק את רעך ע"כ. ועלה הרב המגיד בקושיא על רבינו הגדול שהלא מסוגייתן דאיזהו נשך הנ"ל [והוא מדברי רבא] מוכח דהלא תגזול על כובש שכר שכיר קאי דגזל גמור מריבית ואונאה אתיא וא"כ איך נעשות מצות חלוקות לחלק בין גזל ובין עושק וכן אמר רבא שם קי"א זהו גזל וזהו עושק ולמה חילקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין וצ"ע. והרב סמך על הסוגיא דפרק מרובה (דף ע"ט ב') דאמור היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית וכו' ואינה מוכרחת עכ"ל בקצת שינוי לשון לבאר. ועיין שם שהאריך עוד אבל לפי דברינו אין כאן קושיא ודברי רבינו עולין יפה דלא פירש כסוגייתן הנ"ל דהתם רבא לשיטתו אזיל והכל לדעת ר' יוחנן ולכן אוקים קרא דלא הגזול רק אכובש שכר שכיר דלקי עלה משא"כ אם נוקים אגזל לא נלקי עלה וכדעת רבעה"ו דמציעא (דף ס"א) הנ"ל אבל באמת כיון דאין לוקין גם אכובש שכר שכיר משום דניתן לתשלומין וכתלמודן דמכות דף ט"ז) המובא בדברינו א"כ מה יועיל לן דנוקים קרא על כובש שכר שכיר דגם ע"ז לא נילקי ואם לרבות באיסורין הלא גם בגזל לבדו נוכל לרבות ולכן סבר הר"מ ז"ל דאדרבה אין כאן כלל ריבוי איסורין ורק קרא דגזל בא לגלות מהו גזל דמלישנא דגזל ידענו לפי דעת ר' אבהו שהוא אם לוקח בע"כ של אדם בפניו וכל שאינו לוקח בפניו ממילא נדע מזה שהוא בכלל גניבה משא"כ אם לא כתבה לן רחמנא אף אם נדע דאסור לגזול אבל מנין נדע מהו הדבר שאין מחוייבין ארבעה וחמשה וכפל ואיזהו שחייבין עליו אולי נאמר דגם כענין בעלי סדום גם זהו גזל ואין חייבין ע"ז כפל ותשלומי או"ח וכל זה ידענו שאינו כן רק אם כתיב גזל ואין להאריך ולכן באמת בגזל ליכא רק חד לאו מ"מ כובש ש"ש גם הוא בכלל גזל וכנ"ל מתלמודן דהמקבל דעובר בחמשה שמות [או בארבעה לדעת הר"מ ז"ל וגירסתו וגירסת בעל הלכות] דהלא התם אין באפשר כלל להיות גזילתו כעין ויגזול את החנית בשום צדו כמבואר בהדיא בדברי ה"ה הנ"ל שכתב תחילת דבריו וז"ל לפי דעת הרב הסוגיא דפרק התקבל הנ"ל דמסקינן התם זהו עושק זהו גזל ולמה חילקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין פירוש בעושק וגזל האמורין גבי שכיר דלעיל מיני' אמר כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות משום בל תגזול ומשום בל תעשוק וגבי שכירות א"א לגזול כעין ויגזול את החנית בשום צד וכו' עכ"ל אלא שתמה שם מסוגיא דאיזהו נשך. אבל לפי