שדי חמד באר בשדי חלק ב רח

א' אתא לקמיה דאביי שהייה תלתא רגלי פירש רש"י לשאול להחכמים הנאספים ברגל וביבמות דף קכ"ד אתיא לקמיה דאביי שהתה תלת רגלי ע"ש ברש"י רק יש לדחות אולי לא היה ברור להם עדיין ובס' יוחסין בתשובת רש"ג בסופה כתב וכך היה מנהגם בתשובות השאלות בכל יום מהחודש (חודש כלה שהוא אלול בקיץ ואדר בחורף) אדם מוציא אליהם כל השאלות שהגיע אליו וניתן להם רשות שישיבו תשובה עליהם וכו' ואז מדברים כל אחד ואחד לפי דעתו וחכמתו ומקשין ומפרקין ונושאים ונותנים בכל דבר ודבר ומעיינין יפה יפה וראש ישיבה שמע את דבריהם ומבין כל שאומרים ומקשין זה לזה ועומד ומעיין בדבריהם עד שיתברר האמת ומיד יצוה להסופר להשיב ולכתוב וכך היה מנהגם לעשות בכל יום ויום עד שמשיבים כל השאלות שבאו להם השנה מקהילות ישראל ובכלות החודש יקראו השאלות ותשובות במעמד כל החבורה כולה וחותם עליהם ראש הישיבה ואחר כך שולחים אותם לבעליהם ואז מחלק הממון עליהם עכ"ד אף שיש לדחוק ולומר שכל אלו השאלות לא היה רק בפירוש הגמרא ולא בהלכה למעשה כי מסתימת הלשון לא משמע כן רק שהיה ממתין עד שהיו התלמידים מתקבצין בחודש כלה כי חמשה חדשים היו לומדים כל אחד בביתו כמו שכתב שם ולכאורה אפשר לומר דבגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא (עיין אורח חיים סי' ג') בשב ואל תעשה דגדול כבוד הבריות דדוחה לא תעשה שבתורה בשב ואל תעשה ואם יכשל בהוראה יהיה גנאי גדול בפרט אם ישיב בכתב על כן צריך למלוך בתלמידים וכל זמן שאין הרוב מסכימים עמו אין יכול להשיב

ד) לפי מה שכתב הרא"ש בבבא קמא פרק ד' סי' ד' דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום לפי שידעו ששמואל היה רגיל יותר כו' ע"ש וכן היה ראוי לייחד רבנים גאונים אשר ישיבו על כל השאלות הבאות בס' עיטור סופרים לעניינים לבד (וגם לעורר מעצמם בדברים חדשים בשאלות איסור והיתר ונדה בדברים השכיחים אשר לא יתעוררו מעצמם המורים ולהצילם מטענותיהם השכיחים בשאלות איסור והיתר כאלו) לכך שיהיו ראוים לכל הדברים כי דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר (עיין רמב"ם פרק ד' מסנהדרין הלכה ה' ע"ש) וז"ל הברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ב בשיורי ברכה בקצת ערי אשכנז וליטא שמעתי דמלבד הרב אב"ד ובית דין המיוחדים לגיטין ודיני ממונות ממנין חכמים להורות באיסור והיתר לבד ועוד ממנין חכמים להורות בדיני נדה לבד והוא מנהג ותיקין שבית דין המתמנה על חלק הפרטי ההוא כל מעייניו וכל עיוניו בו והוא בקי מאד בפרטי הדינין ההם ואשכחן בחולין דף נ"ה שאלתינהו לכולהו טרופאי כו' וכן יסד מהרימ"ט בקושטאנטינא דמלבד הבתי דינין ממנין חכמים לאיסור והיתר ומצינו רב אחאי ממונה אגיטי

קיצור הדברים מכל מה שבאתי בשאלה לפני הדר"ג. א') אם מחויבים על פי דין תורה (לענין ידיעת התורה ועיין שלחן ערוך להרב רש"ז מלאדי בהלכות תלמוד תורה) כל לומדי תורה וביחוד הרבנים הגאונים ומורי הוראות להשתדל לידע כל מה שנמצא בס' בשאלות השכיחות למעשה בון גדולים מהם בין קטנים מהם כמו שאמרו ומתלמידיי יותר מכולם וממילא מחויבים לסייע בפרט זה כל הלומדים יראי ה' מכל המדינות הקרובות והרחוקות. ב') אם מחויבים לבקר את כל ספרי הפוסקים ושו"ת ישנים וגם חדשים בשאלות השכיחות הקודמים ואחר כך בשארי שאלות אם לא כיוונו להלכה ואם רבו עליו חבריו. ג') א') אם מחויב כל רב וגאון אשר נשאל שאלה מעיר אחרת אם יכול להודיע דעתו לרבים אם יסכימו עמו אם מחויב לעשות זאת ב') אם אין מחויב אם יש מצוה בדבר ג') ואם אין מצוה אם רשאי לענות הדין עד אשר יודיע דעתו לרבים אם יסכימו עמו אפילו שהדבר ברור אצלו לפי דעתו ועוד שלא יחתום שמו מי שמשיב על איזה שאלה שבאה בס' עיטור סופרים וגם כן בתורת הצעה אם יסכימו חביריו עמו או מי שיצא לדון בדבר החדש לא יחתום שמו ורק בתורת הצעה ולא כדבר ברור כדי שאם לא כיון כהלכה יהיה נקל בעיניו לקבל האמת ממי שאמרו ואפילו מקטן ממנו הרבה ואין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם כן נכשל בה ולא יחזיק דבריו הראשונים ולא ישאר מחלוקת

ד') אם יש מקום לומר שטוב יותר לייחד הרבנים המשיבים על שאלות הבאות בעיטור סופרים לענינים ענינים על כל הדברים האלו אבקש את הדר"ג להעמידנו על האמת ולהשיב לי דעתו בזה ואם יסכים כ"ת לדברינו אלה אם לכולם או לאיזה פרטים אבקש אתכם להודיע דעתו בזה בחוברת הראשונה של עיטור סופרים רק לא משמי רק סתם גוליירין מתגרים וגבורים יורדין ומנצחים ויחזק בראיות מגמרא ופוסקים למען ידעו הקוראים פרטי תהלוכותיו: ריהטא דחקלאי מכתב לכבוד הגאון המחבר שליט"א בדבר האמור עם הספר במאמר הנחמד "אילה שלוחה". בעה"י

מלאתי שמחה וגיל. ועיני אורו באור תורה המאיר ובא בחסד עליון נותן התורה ב"ה דיהיב חכמה לחכימין האיר על גדול ישראל בהאי ספרא רבא ויקירא שדה אשר ברכו ד' הלא המה ספרי "שדי חמד" מכבוד מר ידידי ורחים לבאי הגאון הגדול צדיק ועניו המחבר שליט"א. אשר במכתב קדשו הרבני בענותו והציע לפני את אשר ברוח צפון עם לבבו הטוב לזכות את הרבים להעיר לב הרבנים הגאונים גדולי הדור שליט"א להשכיל אל דבר הנוגע מאד לכללות עמוד ההוראה אשר בא זכרונו במאמר כתוב מידי איש צדיק תמים וגאון אשר ברב ענות צדק יחפוץ בעלום שמו. אשר הוצאתי המאמר הנכבד ההוא לאור עולם בחסד השי"ת בספר "עיטור סופרים" שיצא לאור על ידי הצעיר וקראתיו בשם "זוה"ר אור בהי"ר" יען אשר הוא אור נוגה על דרך ההוראה לברר וללבן דברים כשמלה לדון ולהורות לשעה ולדורות. לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רבתא באורח נכון ובטוח מכל מכשול. גם רמזתי בו שם הגאון החסיד בעל המאמר שליט"א ושם אביו זצוקלל"ה. והנה המחשבה הטובה אשר העיר הרב הגאון בעל המאמר שליט"א אשר לא באה לידי מעשה מסבת דבר אשר בעוה"ר עמדו עלי מכשולים בדרך הקודש והוכרחתי להפסיק עבודת "העיטור סופרים" מפני מחלת אשתי הראשונה אשת נעורים תנצב"ה בת כבוד מ"ח הגאון הגדול איש האמת מוהר"ר אליהו דוד שליט"א הגאבד"ק מיר שהיה חלי' ארוך בעוה"ר אשר בו נפטרה לחיי עוה"ב. ומאז השברתי מאד ל"ע ועברו זמן זמנים טובא אשר רבו טרדותי ויגון בלבבי ולא היה לאל ידי לצאת המערכה לערוך בעבודת "העיטור סופרים" אשר חשבתי בע"ה להכינו ולסעדו לזכות את הרבים בכמה דברים טובים ומועילים לתורה ולתעודה. ע"כ נשתכח הדבר והמחשבה הטובה עדיין לא נצטרפה למעשה. ועתה אור ד' ויאר לנו ע"י כבוד הגאון המובהק מחבר ספר "שדי חמד" שליט"א אשר כל ישעו וחפצו ומחשבתו הרצויה הניכרת מתוך מעשה תקפו וגבורתו רק לזכות את הרבים ולישר מסילה העולה מלבונ"ה של הלכה לבית אל אלקי ישראל אשר אין לו ית"ש בעולמו מיום שחרב ביהמ"ק כ"א ד"א של הלכה בלבד. ועתה הובא המאמר ההוא האמור עם הספר "עיטור סופרים" אל תוך ספרו היקר. ומאתי הצעיר דרש דרש אם יש עמדי משלי או מאיזה רב מה להוסיף על דברי