שדי חמד באר בשדי חלק ב רז

הראשונים כתובים על ספר וכו' וכו' ואי הוו שמיע להו הוו הדרי בהו על כן לפי עניות דעתי מחוייבים כל הלומדים המוכשרים לזה לקיים לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ראשית כל דבר א) לקבץ כל הדעות האוסרים והמתירים עם כל יסודי טעמיהם בשאלות השכיחות למעשה ויקדימו השכיח יותר ואחר כך אם יהיה להגאונים הבקיאים והחריפים דבר לענות בו לסתור טעמי האוסרים או טעמי המתירים או לחזק דעות המתירים או האוסרים עם ראיות חדשות יענו על זה דעתם ויבררו הלכה למעשה כדי שידעו המורי הוראות איך להתנהג

ב) לבקר ספרי הפוסקים ושו"ת ישנים וגם חדשים בשאלות השכיחות למעשה אם לא כיוונו להלכה (או אם רבו עליו חבריו. כמו שכתבתי לעיל אות א') ואם אמרו חז"ל כתובות דף ק"ו ע"א מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה (ופירש רש"י מגיהי ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהלך עולה וראו בית דין שהיו מתעצלים בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך וכן פסק הרמב"ם פרק ד' הלכה ז' משקלים) ומה זה שמוטל על כל אדם וביד כל אחד ליתן שכר לבעל מגיה לתקן תיקנו כך. טעות שבספרי הפוסקים שאין ביד כל אחד לתקן רק ביד הגאונים לבקר את דבריהם שלא יסמכו עליהם בעלי הוראה שאין בכחם לבקר את דבריהם בודאי מוטל עליהם לתקן זאת

ג) כל דבר הקשה בהלכה למעשה אצל רב או אצל מי שיהיה אשר יהיה נצרך לשאול את גאוני הדיר יציע אותה השואל בספר עיטור סופרים וראשית דבר יתנו לב אם נמצא שאלה כזו בספרי הפוסקים ושו"ת ישנים וגם חדשים לקבץ כל הדיעות האוסרים והמתירין עם יסודי הטעמים כמו שכתבתי באות א' ואחר כך אם יהיה להם דבר לחדש בה יענו חלקם ולברר ולהכריע בין הדיעות להלכה למעשה ולא ישיב גאון אחד לבדו אם יהיה נשאל מטעם שכתבתי באות א' כי כל פוסק יהיה נשאל על שאלה אחת ויאמר ראה זה חדש הוא וכבר היה לעולמים בספרי הפוסקים ושו"ת אשר לא ראה אותם והם פסקו להיפוך ממה שמעלה בדעתו ואם היה רואה אותם וטעמם היה חוזר בו וגם בשאלה חדשה אשר בא זכרונה בספר והיה נשאל גאון אחד מרב אחד וישיב להיתר וגאון אחר יהיה נשאל מרב אחר בזמן אחר שאלה כזו וישיב לאיסור ואילו ראה זה דברי זה היו באים לדעה אחת ואם יציע השואל שאלה חדשה אשר לא נמצא בספר ישיב רב אחד גאון בקי וחריף דעתו להיתר או לאיסור בספר עיטור סופרים רק בתורת הצעה אם יסכימו חביריו ולא כדבר ברור ולא יחתום שמו ואחר כך אם יהיה לשאר הגאונים דבר לחדש בו לסתור ולבנות להיתר או לאיסור יענו וגם כן לא יחתמו שמם וגם כן רק בתורת הצעה למען לא יבואו לגדר נצחון ושלא יבואו למחלוקת הרלנ"ח והמוהר"י ב"ר בקונטרס הסמיכה ואם יחלקו דעותם ישאו ויתנו יחד עד אשר יבואו לכלל דעה אחת להלכה למעשה

ואפשר להביא ראיה מיבמות ק"ט דשם איתא תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאל וע"ש ברש"י וברמב"ם פרק כ' מסנהדרין הלכה ח' וחו"מ סי' ס"ב ובבית יוסף יו"ד סי' רמ"ב כדאיתא ביבמות וקדושין תלמיד חכם שמורה ולכה ובא אם קודם מעשה שומעין ו ואם לאו אין שומעין לו וכתב רבינו ירוחם נתיב ב' בשם הרמ"ה דדוקא בדורות הראשונים דהוי גמרי לה הגמרא בעל פה אבל עכשיו שאין יכול להורות אם לא שיהיה לו עיקר בגמרא אפילו לאחר מעשה שומעין לו וכתב הרא"ש דעכשיו נמי כל מעשה שבא אינו בגמרא אלא מדמי מילתא למילתא ואיכא למיחש שמדמי מילתא דלא דמי ובשו"ת ר"י אבן מגא"ש סקי"ד כתב ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למונעם מזה לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מעיונו מבלי שיעמוד על דברי הגאונים ומי שמורה מעיונו בהלכה אפשר שהוא חושב שאותה הלכה מחייבת אותה הוראה והיא אינה מחייבתו ומטעתו עיונו או טעה בפירושה ואין בזמנינו זה מי שיגיע לגדר שיוכל לסמוך להורות ממנו וכבר באו לידי תשובות קצת אנשים בדברים שהורו בהם והם חושבים שהורו כדין ושהוא ברור כשמש והם טעו בהוראותיהם ותלו הדבר ההוא אל מקום בלתי מקומו ולמדו הדין ממקום שאין ללמוד אותו ממנו וכבר היה בין הדבר שדנו ובין הדבר שנתלו בו לאותו הדין חילוק דק ודקדוק נעלם ונסתר ולא הרגישו בו והיו לוקחים ההלכה בכללה כפשוטה ולא הרגישו בחילוק הדק שבה ומדמין הנידון שלהם לה ואינם מרגישים בחילוק הדק שביניהם עד שאני אומר שמי שאינו סומך על עצמו אם הוא נתלה בתשובת הגאונים ובהוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד כו' ובשו"ת מהרי"ק סקל"ט כתב ואפילו לדברי אותה ההג"ה לבי אומר לי שרוצה לומר דאף על גב דבימי התלמוד היה אסור להורות בכל ענין עכשיו אין איסור להורות בכל ענין כלומר היכא שההוראה מבוארת בפוסקים אבל היכא שאינה מבוררת האיך נוכל לומר שכל הדברים כתובים והרי אנו רואים כל הימים שהרבה והרבה ספיקות נופלות בין הלומדים ואין איש יכול לעמוד על בירור הדברים אפילו עם כל הפוסקים וגם ברוב הדברים נחלקו גאוני עולם וצריך חכמה ותורה להכריע כמי ראוי לנהוג כו' ע"ש ואף שהרמב"ם כתב ויש במדינה גדול ממנו ובש"ע כתב ויש עמו בעיר שם לא איירי רק מי שמשיב לשואל בעירו אבל מי שמשיב לעיר אחרת אפילו אם יש גדול ממנו בסוף העולם אסור להשיב ואפילו אין גדול ממנו בכל העולם אפשר לומר. א') אם יכול לגלות דעתו לרבים אסור להשיב לבדו כי רבים אפילו קטנים ממנו חשובים כמו גדול ממנו כמו שהביאו הפוסקים ראיה מיבמות דף י"ז דפסקינן כבית הלל אף דבית שמאי מחדדי טפי כיון דב"ה רובא ורבו חביריו עליו אפילו אחר הויכוח עמו ובפרט אם לא הגיע לארבעים שנה לפי מה שפסק ביו"ד סי' רמ"ב ס"ק ל"א והשפתי כהן ס"ק נ' החמיר כדעת התוספות דאפילו אם הוא שוה לא יורה וראיתי מובא בשם שו"ת תמ"א (תשובה מאהבה) ח"ג סיאן שע"ה נדפסה תקנה משנת תקו"ם איסור שלא להדפיס על ש"ס ופוסקים טרם יגיע לשנת מ' מטעם ש סוברים שכל מה שיוצא לאור ראוי לסמוך על הדברים ע"ש

ב) אם אין חיוב בדבר אם יש מצוה בדבר להשואל להציע לפני רבים ולא לשמוע דעת יחיד הנה לענין השואל אפשר להביא ראיה מסנהדרין ל"ב ב' צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה ואין לך בית דין יפה מדעת הרבים אפילו קטנים ממנו כמו שכתבתי לעיל ולענין הנשאל מצינו גם כן בחו"מ סי' ג' סעיף ג' אף שיחיד מומחה לרבים מותר לדון יחידי מצות חכמים שיושיב עמו אחרים ושם בסעיף ד' אף על פי שבית דין של שלש בית דין שלם הוא כל זמן שהם רבים הרי זה משובח ומוטב שיחתוך הדין באחד עשר מעשרה וכן מצינו בתשובת רש"ג ארב שרירא גאון) בס' יוחסין המובא לקמן

ג) יש לחקור אם הנשאל סמוך לעיר השואל והדבר נחוץ לשעתו אם הנשאל מותר לענות הדין עד אשר יציע בספר עיטור סופרים לפני רבים אם בענין טריפות שיכול להתקלקל המאכל ואם הוא בענין טהרות אשה לבעלה ידוע הטעם מה שכתבו הפוסקים שאין בו דבר שיש לו מתירין ובזה לכולי עלמא אסור לענות הדין אם הוא ברור לו לפי דעתו כמו שכתב הרב פתחי תשובה סי' רמ"ב סק"ט בשם משנת חכמים שבהוראת איסור והיתר תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ם ולענין לטהר אשה לבעלה לכולי עלמא אסור לעכב ההוראה רק אפשר לומר לפי לשון הרמב"ם פרק כ' מסנהדרין הלכה ו' וחו"מ סי' י"ז סעיף י"א שאם מענה הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים הרי זה בכלל לא תעשו וכו' נראה דווקא בכגון זה ולכאורה יש להביא ראיה מתוספתא דפרה פרק ו' שאמרו שם הלכה זו עלו עלי' בני עסייא שלש רגלים ליבנה וברגל שלישי הכשירו להם ובחולין מ"ח התליע הכבד זה היה מעשה ועלו עליה בני עסייא שלש רגלים ליבנה וברגל שלישי הכשירו להם פירש רש"י בשני רגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירים והתירוה ובדף ע"ז