שדי חמד באר בשדי חלק ב רד

למוחקה אף שהוא מאותיות השם ומכל שכן שאין לחוש לחשש רחוק שיבוא לידי בזיון או גרם מחיקה ולזה אין שום חשש במה שקרא מעכת"ה שם חיבורו הטהור שדי חמד וגם מחום מראית העין ליכא כי תיבת חמד מוכיח עליו שהוא מלשון שדה וכלשון הכתוב בישעיה ל"ב וחלילה למעכ"ת לשנות שם חיבורו בשביל זה אחרי שכבר יצא מוניטין שלו ונתפרסם טבעו בעולם בשם זה ובפרט לפי מה שכתבתי לעיל שאם יחפוץ לחוש לזה די שיכתוב נקודה בשמאל השי"ן להורות שהוא שי"ן שמאלי אך גם זה אין צורך וכנ"ל

ובאמת בדרך כלל בלאו הכי צריך להזהר שלא יבואו השערים לידי בזיון כי על כל פנים הלא כתובים אשורית ובלשון הקודש ויש בהם קדושה כמבואר בספרים וידוע כי לתמונת האותיות גם כן יש בהם כמה צירופים וראוי להזהר הרבה בכל אותיות הקודש שלא יבואו לידי בזיון וכבר האריכו האחרונים בדבר הקארעקטין הנדפסים ואחר כך שורפים אותם. ואקצר: מלכיאל צבי הלוי טענענבוים האב"ד דק"ק לאמזא. מכתב כג. ב"ה לבוב יום ב' שמות תרנ"ו לפ"ק לכבוד וכו' מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני נ"י. אבד"ק קראסובאואר. יקר מכתבו השגתי במועדו ושמחתי לשמוע משלומו הטוב והנני לתשובתו בקצרה

בדבר שחשב כת"ה אשר קרא שם ספרו שדי חמד ונכתב ביו"ד על פי מקרא קודש בישעיה ויש חשש בעלה הראשון הנקרא שער שנדפס פעמים והמעטפה הראשונה משליכים וחשש שלא יהיה שם מונח באשפה אף שאינו קודש כיון שלא נדפסו הנקודות וכתב בשם מעיל צדקה סי' כ"ד דאף שם שלא נכתב בקדושה יש להחמיר

תשובה הנה מבואר בתשב"ץ סי' קע"ז דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק וכן נראה מהגהות מיימוניות פרק ו' מיסודי התורה הובא בטורי זהב ואף המחמירין כמבואר בברכי יוסף סי' רע"ו דוקא בכתב שם סתמא אבל לא בכתב בפירוש שלא לשמה וכן כתב רדב"ז סי' ע"ז וכל שכן בשדי חמד שנכתב על פי מקרא דישעיה ל"ב והוא פירוש שדה ודאי מותר למחוק כמו שכתב בתשב"ץ בשם עמנואל עי"ש ואינו דומה להך דר"ה י"ח שחששו שלא יהא השם מונח באשפה ששם היו כותבין ליוחנן כהן גדול לאל עליון וזה שם ממש ואולי הי' מתכוון לשם או כותבין סתמא מה שאין כן שדי חמד או שם שמואל או פדהצור או צורי שי"ן דל"ת וכן כתב בתשובת רדב"ז סי' ר"כ שאם אין מכוין לשאילת שלום רק שיש שלום בעולם מותר לכתוב מלא הובא בפתחי תשובה סוף סי' רע"ו ועיין נקודת הכסף שם בשם תוספת דשלום הוא כמו ז' שמות והנה מריש היה קשה על הגאון מלבוב שקרא ספרו של אביו הגאון ז"ל בשם בית קל באל"ף והלא תיבת אל צריך לכתוב בקדושה כמ"ש בקסת סופר בשם הרבה פוסקים ואיך יקרא בשם הקדוש הספר ואף דפוסק בתשובת יעב"ץ סי' פ"א דפסוק או ברכה המוזכר בגמרא מותר לקרוא בשם והביא ראיה מאביו הוא זקינו הגאון ח"ץ מ"מ ברכי יוסף סי' רט"ו חוכך להחמיר ועוד עד כאן לא הותר רק ללמוד מתוך הגמ' אבל לומר תיבה ולהזכיר השם מי הותר אך מדקרא יעקב אבינו למקום ההוא בית קל מוכח דמותר להזכיר ולא הוי מוציא שם שמים לבטלה דהרי הכל קורין כן וכן בית אל שהיה בימי אברהם

והערני הרב הגדול מ' אורי' זאב שאלום נ"י מו"צ דפה שהמבי"ט הדפיס ספר בית אלקים ונמצא ספר בית אלקים מר' אברהם כהן ארארי והוא היה מקובל וכן ספר בית אל מר' דוד שטערל

ולכאורה מוכח מזה דאין צריך לקדש הקל מבית אל בפרשת לך כדכתב בעל מאיר נתיב וכן נראה מאלי' רבה סי' קמ"ב דלא כמו שכתב בעל מלאכת הקודש וקסת סופר אך בפרשת ויצא שקרא לירושלים לפי שעה בית קל כפירש"י בחולין צ"א ועיין רמב"ן ומזרחי זה לא היה רק לפי שעה הוא קודש (אמר המחבר עיין לעיל במכתכ י"ב אשר העירותי מדברי הרב פרי מגדים בסי' קמ"ג באשל אות ט')

ובאמת אף שבית אל הוא שתי תיבות מכל מקום גם שם אחד מותר לחלוק כדאמרינן בחולין ס"ה וקרו שם והוה כמו ישראל ועמנואל שכתב בתשב"ץ דמותר למחוק ועל כרחך לא הוי קודש רק אם כתבו בשני שיטין שכתב זקני בתשובת פני יהושע סי' ו' דכשר אז לא הוי כתיבה אחת ויש לקדש

ונכדי החריף כ' אהרן לעווין נ"י הערני דיש לחלק בין בית אל שנכתב בתיבה אחת במקף כמו שנמצא ברוב המקומות ובין בית אל שנכתב בשתי תיבות בלי מקף ובשתי תיבות נפרדות כמו שמצינו בפרשת וישלח ויסעו מבית אל דאם נכתב בשתי תיבות ושתי תיבות מורה השם קל על סמיכת הענין והוי כמו שנכתב של קל וכמו בית יעקב בית פרעה שכתבו המדקדקים ומתרגמינן הבית של קל והוה קודש ויכול לכתבו בשתי שיטין אכן אם נסמכו במקף ובתיבה אחת הוי תיבת קל תואר לבית ומתרגמינן הבית האלקים ולא הוי השם קל קודש וצריך לכתבו בשיטה אחת דאם נכתבו בשני שיטין ונצרכו לקדשו דהשם יורה על סמיכת הענין כאמור והיינו טעמא דמבואר במסכת סופרים פרק ד' הלכה ח' כגירסת נחלת יעקב עמנואל ועמנואל הראשון חול והשני קודש הראשון אינו נחלק והשני נחלק דהראשון בישעיה ז' י"ד נכתב עמנואל ביחד כמבואר בתנ"ך בשם המסורה משום הכי הוא חול מה שאין כן המבואר בסי' ח' ב' פעמים נכתב בנפרד ושתי תיבות והוי קודש ויפה העיר

ומכל מקום ענין הלכה לא אדון הנני בדבר זה ויש לחוש לדברי מלאכת הקודש ולקדש מספק וגם הכלל שכתבתי לעיל דהמקף מורה על תיבה אחת אינו אמת רק שמורה על תיבה אחת ועיין בתשב"ץ סוף סי' קע"ז מה שכתב שהאות שהשבא מורה על תיבה אחת אינו אמת ואין להאריך כאן יותר וראיתי דרך אגב ברדב"ז ח"א סי' ע"ז שכתב דאם כתב שם שלא בכונה גם רבנן מודין דמעביר בקולמוס ולא פליגי רק בכתב שלא לשמה כגון בכתב יהודה ולא הטיל בו דלי"ת עי"ש וקצת צ"ע מהא דאמרינן באזכרות שלא כתב לשמן ומקשה וליעבר עלי' קולמוס כמאן דלא כרבי יהודה והרי מדאמרינן אזכרות לא כתבתי לשמן ולא אמרו כתבתי שלא לשמן מוכח שאמר שכ' סתמא בלא כונה כמו שהוכיח במרדכי הובא בטו"ז ריש סי' רע"ו ואמאי אמר דלא כר' יהודה ואפילו דלא כר' יהודה עדיין קשה דבזה אף רבנן מודו ושמא רדב"ז לא יפרש כהמרדכי ועדיין צריך עיון דשמא לא פסק כן המרדכי במסקנא ומה שכתב הרדב"ז מדינא סתמא כשר כשם דסכין משכתן למה שהן כדאמרינן בקדשים קצ"ע דשם כבר הוא קדשים משעה שהוקדש ואין צריך רק לדבר איזה קרבן הוא מה שאין כן בשם שלא נתקדש עדיין ועיין בספרי חלק יו"ד ח"ב סי' ק"ב אות ק"ו בדין עקירה בטעות בשמות והנה מה שכתב כת"ה דדרך להשליך המעטפה גם בלי השמות אין רשאי להשליך בבזיון דבר הנדפס בלשון הקודש כמבואר בפוסקים. והנני ידידו דו"ש באהבה יצחק שמעלקיש האבד"ק הנ"ל.