שדי חמד באר בשדי חלק ב רא

קמא ע"ג ע"ב וגם במקדיש תמימה ותיכף אחר גמר דבריו יתיילד בה מום לא יוסר ממנה הקדושה (וכל שכן במום עובר וכן כאן שאפשר למחוק תיבת אחרים דומה למום עובר) (ובלאו זה יש בזה עיון מדברי הרמב"ם פרק א' מאיסורי מזבח הלכה ג' שבדיעבד מקדיש בעלי מומין קדוש ע"ש ובראב"ד שם) ויש לומר דגם הש"ע איירי רק כגון אלקים אחרים שבק"ש השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים שאפילו בלא תיבת אחרים כשכותבו אחר תיבת וסרתם ועבדתם הוא כמפורש אחרים ואיסור גדול לכתוב כאן שם קדוש והוה כמחרף ח"ו ולכן בעת הכתיבה אינו חל הקדושה ודומה למקדיש בעל מום עובר שבעת ההקדש הוא בעל מום כנ"ל וכן בקרא לא תשתחוה לאל אחר וכדומה אבל בפסוק ושם אלקים אחרים לא תזכירו אין הכי נמי אם יקדש תיבת אלקים קדוש כי תיבות ושם אלקים לבד אין בזה קלקול רק שלא במקומו ודומה לכותב על כלי וקדוש וכשכותב אחר כך אחרים אין בכחו להפקיע קדושתו רק מחוייב למהר למחוק תיבת אחרים וכל הכתוב באותו פסוק אבל ושם אלקים אסור למוחקו כן נראה מצד הסברא ועל פי דרך זה יש לפרש גם כן דברי הגר"א הנ"ל דאיירי כשכתוב קודם לו כמה תיבות שמוכח שכונתו על ההדיוט ולכן אם יכתוב אחר כך שם ההדיוט הוא כאותיות השם אפילו אם יקדש לא יועיל לשיטתו וצריך התבוננות בכל זה

ויש עוד בכל זה להאריך אך אינו נוח לי להאריך ולכן אזכיר בקצרה שבמה שמבואר למעלה אם יחפוץ כת"ר לעשות כפי עצתי שכתבתי במכתבי הקודם לצוות שעל העלה של השער יודפס תחת הדל"ת של שדי חמד צירי גדולה וכדרך שעשו הרבנים בניו של הגאון ר"ע אייגר שהדפיסו צירי גדולה תחת א' של אייגר בהשער של תשו' רע"א (לא ידעתי הטעם) ובזה לענ"ד יצא מכל חשש לפי מה שנתבאר למעלה כיון שאין כוונתו על השם כלל וגם על המדפיס שהוא הכותב לענין הדין אין לחוש באופן זה שמא סבר שהוא שם דהא נקודת צירי תחתיו (ואותם יוכל להודיע גם כן בפרטות שאין פירושו לשם רק על שדי חמד שבישעיה צ"ב י"ב) וגם לחשש מראית עין או כבוד ה' שלא יסברו הרואים שהשם מוטל לבזיון ח"ו אפילו אם נאמר שתיבת חמד אינו מוכיח לכל מי שלא ידע הקרא דישעיה הנה הצירי שתחת הדל"ת מוכיח לכל ולכן באופן זה לענ"ד אין חשש כנ"ל

ואמנם הנדפס על השער יזכנו האל יתברך להגות בתורתו וכו' ולפעמים מדפיסים גם על העלה שהספר כרוך בה כתמונת השער ראוי לצוות עליהם שבהעלה שכורכין בה אל ידפיסו כן וכמובן זהו הכוונה על השי"ת ושמא יבא חס ושלום לידי זלזול וכנ"ל ועיין ט"ז סוף סי' רע"א לענין הדפוס זהו מה שאני מציע לפני כבודו לפי מיעוט ידיעתי אחרי הרשיון מכת"ר ודבריו במכתבו שחפץ שגם אנכי אכתוב מה בזה ואת כת"ר הסליחה וקצרתי באמרים אלה כי אין ראוי וצורך להאריך לפני כבודו הרמה וד' ממרום ישלח עזרתו מקודש לכת"ר להפיץ אורות ספריו עוד על פני תבל כחפצו הטוב ונזכה להנות מהם לטובה ונקרא לו כלי חמדה כי באמת תועלת רב וכלי חפץ וחמדה המה ספריו היקרים עוד יאריך ה' ימיו ושנות חיים ושלום יוסיפו לו לטובה ושלוה וטוב נצח: מוקירו ומכבדו כערכו הרמה והנשאה אריה ליב בא"א מו"ר ידידיה ליפמאן זלה"ה מכונה ליפקין הערות על הנ"ל

א) ועל מה שכתבו תוס' סוטה יו"ד א' שי"ל תנא ושייר יש לדקדק מאי שייר דהאי שייר כמ"ש בבבא קמא ט"ז ע"א וש"מ ומשמע שדברי התוס' הם גם להמסקנא דשמשון מותר למוחקו כמ"ש בנקודת הכסף יו"ד סי' רע"ו על הש"ך ס"ק ט"ז ואם כן מאי שיייר ויש לומר דשייר שמות שבקמיעין כדמוכח בשבת ס"א ב' שאסור למוחקן שיליף שם ומדמה אותם לשם שנכתב על הכלים והרמב"ם פרק ו' מהלכות יסודי התורה כתב שהמתיך שמות שעל הכלי לוקה ואם כן הוא הדין לקמיעין שאסור למוחקן וכמ"ש שם בשבת שם דבעי גניזה וכן אמרו בשבת דשם שכתוב על בשרו אסור למחוק ביד מדאורייתא עי"ש דף ק"כ ע"ב ואם כן הוא הדין לשם על כלי ובשמות של קמיעין ולכן יש לומר דשייר שמות קמיעין ולהפוסקים דשלום מותר למוחקו יש לומר דלא קתני במ"ס שם שכתב קמיעין שלא שייך לפרשן ועוד דלא קתני רק השמות הכתובים בתורה

ב) וכן משמע דלכאורה דצריך ביאור שאלת הגמרא בשבת שם קמיעין אם יש בהם קדושה מאי הספק לענין גניזה שאם נכתבו השמות ונתקדשו כראוי למה לא יוצרך גניזה ומהו הספק הא המוחק השם עובר בלאו ולכאורה מקום ספק לפי שאינם שמות השבעה שכתובים בתורה שאינם נמחקים אבל וזה אינו שאם זהו הספק איך פשיט הגמרא משם הכתוב על כלים דאיירי בסתם שם מן הז' שאינם נמחקים עיין יו"ד סוף סי' רע"ו ס"ק י"ג וגם אין סברא שהשאלה משום שאינם כתובים בספר תורה הא יש לפשוט מפרשה סוטה שכתובה בפ"ע ולמד אחיתופל ממנה ק"ו בסוכה נ"ג ולמה נסתפק דוד ולמה הוצרך לקל וחומר וכן אמרו בעוד מקומות שמי שנכתב בקדושה נמחק על המים וכו' עיין סוכה נ"ג שם שלא הותר רק משום שלוה ע"ש ונדרים ושאר מקומות ע"כ יש לומר שזהו גופא עיקר שאלת הגמרא על קמיעין שהרבה מהם אין מקדשין השמות לשם קדושת השם ורק כותבין לרפואה ולשם החולה שיתרפא ופשיט הגמרא מן שם על כלים שנכתבו רק לנוי ואין מקדשים אותם ואם כן מזה ראיה גם כן להנ"ל ולהפר"ח וכנ"ל

ג) ומה שהקשתי על ראית הרא"ם אין לתרץ שראייתו משום שבאותה ברייתא קתני במסכת סופרים פרק ה' הלכה ג' שמותר למחוק ולכתוב השם במקומו כשכיון לכתוב יהודה וכמ"ש למעלה כי בס' יראים סי' ט' שם הביא רק מה שמובא בגמרא ומה שכתוב במ"ס לא הביא שם אם ק אין ראייתו מזה ולכאורה אולי יש לתרץ כונת רא"ם דסבירא ליה כשיטות המובא בשערי תשובה א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט דאסור להעביר בקולמוס על השם דהוה כמו מחיקה ולכן מייתי ראיה משם לפי שהכותב כונתו על יהודה מותר להעביר קולמוס דהוה כמו מחיקה שהרי ר' יהודה אומר מעביר עליו קולמוס ומקדשו וחכמים לא פליגי שמותר רק שאינו מן המובחר לענין ס"ת אבל מודו שאין כאן איסור אבל דוחק לפרש כן דברי הרא"ם וגם דין זה אינו מוסכם ויש דס"ל דמותר העברת קולמוס עיין חתם סופר יו"ד סי' רנ"ו ועיין מקומות המצויין בפ"ת יו"ד סי' רע"א ס"ק י"ח וסי' רע"ו סק"ו ויעויין גטין י"ט ע"א

ויש עוד לענ"ד דרך לפרש ולתרץ דברי הרא"ם הנ"ל ואין רצוני להאריך עוד וה' יהיה בעזרינו לטובה: מכתב כא. בעה"י יום ה' ט' טבת תרנ"ו ראססיין. ככוד וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני נ"י אבדק"ק קראסובאזר יצ"ו בעל המחבר ספרי שדי חמד

מכתבו נכון הגיעני והנה תש כוחי ועיני כהות ועל דבר ההערה בשם שדי חמד שיש מי שחושש שהם אותיות השם בדף השער הראשון שהכורכים משליכים אותו ונמצא מוטל בבזיון ונראה שהוא מפני שבטלו אדרכתא משטרא (ראש השנה ד' י"ח) שמוטל בבזיון אלא שאינו מתכוין לקדושת השם אך הלא נזהרין שלא לגמור שם ישעי' וירמי' ועושין רק רשימה בסוף לפי דהוי שם ואולם אין נזהרין בריש התיבה כמו אליקום ואלחנן ויש לומר דלא חששו רק בשם הויה ברוך הוא אך אם כן הוה להו לחשוש בשם יהודא יהושע יהואש בראשו והספרדים כותבין בראשו גם כן באל"ף אבל האשכנזים אין חוששין בראשו ואולי מפני שאפשר להוסיף ולהשלים בסוף לשם הוי' שלים מה שאין כן בראשו ובשאר שמות לכולי עלמא אין חוששין אפילו בסוף כמו בשם