שדי חמד באר בשדי חלק ב ר

לכתוב יהודה הא שם לענין הכשר הספר תורה איירי כמו שאמרו מעביר עליו וכו' להכשיר הס"ת ולהכשיר הס"ת פשיטא שצריך קידוש דוקא כמפורש בגטין נ"ד אזכרות שלהן לא כתבתי לשמן ואין ראיה משם לענין היתר מתיקה ולכאורה היה אפשר לומר דבאמת הרא"ם איירי רק לענין הכשר ספר תורה ומייתי משם שאפילו שם אחד אינו קדוש ואינו כשר הס"ת אם לא קידש ולשון הגהות מיימוניות שם בשם הרא"ם ואין בהם קדושה אבל לפנינו בספר יראים סי' ט' ליתא לשלשה תיבות אלו ואם כן אין ראיה כלל דהרא"ם איירי במחיקה אבל לכאורה ממה שכתב שם בסי' ט' דאיירי לענין איסור מחיקה וגניזה לכאורה משמע יותר דאיירי גם בזה לענין מחיקה ולפי זה אינו מובן הראיה שמשם אין ראיה כלל לכאורה לענין מחיקה (עיין הערה ג')

וכתבתי למעלה שגם אם כוונתו לענין מחיקה מכל מקום מביא ראיה רק היכא שכיון לשם יהודה ולא לשם השם כלל ועיין עוד ביאור הגר"א א"ח סי' ל"ב ס"ק נ"ז וז"ל ושבת ק"ד ב' הרי שהיה צריך וכו' ומשמע דוקא משום שכוונתו לתיבה אחרת אבל כוונתו לשם וכו' עכ"ל

ובענין כשסבר שכותב שם אחר כמו יהודה איתא במסכת סופרים פרק ה' הלכה ג' הובא בביאור הגר"א יו"ד סי' רע"ו סק"ו בזה הלשון היה צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב את יהודה ולא נתן בו ד' מוחקו וכותב את השם ר' יהודה אומר יחזור עליו את הקולמוס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר עכ"ל אם כן מוכח דכשכתב לשם יהודה מותר למוחקו לפחות לצורך תיקון הספר אך לכאורה מוכח מזה להיפך שהרי ברייתא זו הובא בגמרא בשלשה מקומות כלשונה בשבת דף ק"ד ובגטין דף כ' ובדף נ"ד והשמיט הגמרא מה שכתוב באמצע הברייתא מוחקו וכותב את השם ואין דרך הגמרא להשמיט באמצע מה שנצרך להדין ועוד דהא לרבנן אין תקנה ויצטרך לגנוז את היריעה ויש עצה קלה למחוק ולכתוב והעצה כתובה באמצע הברייתא ואיך יתכן שיביא הגמרא התחלת הדבור וישמיט באמצע מזה נראה בעליל דהגמ' לא ס"ל בזה כהברייתא או לפחות לא היה בגירסת הגמ'. וטעות סופר הוא ואין לסמוך אליה. ויותר נראה שהגמ' לא ס"ל כן ולכן השמיטוה ולפי שיטת רבינו תם בתוס' מנחות ל' ע"ב דקיימא לן לדינא דאין כותבין שם על המחק מתורץ יפה דהברייתא ס"ל ע"פ כמאן דאמר שכותבין השם על המחק ולא אתיא כר' יהודה דאוסר שם במנחות ור' יהודה פליג בתרתי ולכן הגמרא השמיטה דלא קיימא לן דאין כותבין על המחק אבל להרמב"ם וש"ע א"ח ל"ב ס' כ"ד ויו"ד רע"ו סעיף ז' דמותר לכתוב השם על המחק אם כן מוכח מהשמטת הגמרא דאסור למחוק שם הוי' גם אם הכותב סבר לכתוב יהודה ויש לומר עוד כיון ששם הוי' לא נקרא שום איש ושום מלאך ולא נמצא הויה רק כשהכוונה לשם ד' ורק כאן היה סבה רחוקה שטעה ב' טעותים סבר לכתוב יהודה ושכח הדלית מה שאינו מצוי כלל אם כן הרואה מוחקו נראה כמוחק ד' ואסור משום כבוד ד'. עיין רמז לזה ודוגמא קצת בסנהדרין מ"ו ע"ב משל לשני אחים תאומים וכו' הרואה יאמר וכו' ויתכן עוד דהברייתא גם כן מתיר רק למחוק בצנעה וס"ל כסתם משנה שוטחן בחמה ולא כננד העם שבת קמ"ו ע"ב והגמרא פסק כרב (דלענין דאורייתא) כל שאסור מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור וכמ"ש שם תנאי היא לכן השמיטוהו דאסור למוחקו גם בצנעה מפני כבוד ה' כנ"ל שתיבת הוי' נראה נכתב לשם ה' ולפי זה אולי יש לחלק בין זה למה שכתב הש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ב לענין והייתם כאלקים דשם נראה מוכח קצת שהוא חול או לפחות ספק להקורא מה שאין כן אותיות הוי' הרואה יאמר שהוא נכתב לשם השם וכנ"ל כמשל שבגמ' דסנהדרין הנ"ל ועיין לענין מראית העין בחדרי חדרים בתו' כתובות ס' ע"א ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ו ובש"ך יו"ד פ"ז סק"ו

ולכן לענין להזהר שלא יהיה מוטל בבזיון שיש בזה יותר בזיון מראית עין כמו המחיקה שמוחק בעצמו בחדרו ויוכל להודיע לעומדים לפניו בשעתו שלא נכתב לשם ה' אבל להניח לבוא לידי בזיון יש לומר שאפילו תיבות שאין כוונת הכותב לשם מכל מקום כיון שהעוברים שיראוהו בבזיון יטעו לומר שהוא שם יתכן שיש בזה איסור כמשל האחים הנ"ל וראוי לחוס על כבוד קונו אבל כשהכוונה לד' אין צריך ראיה שהרי מפורש בר"ה י"ח ב' שהבאתי למעלה שביטלו אדרכתא מן שטרי ע"ש אף על גב שבודאי לא היו מקדשים ואם אין הכונה להשם כלל אולי יש לדמות אם מותר להביאו לידי בזיון לפלוגתת הב"ח והט"ז בא"ח סי' פ"ד דלהב"ח ומ"א אפילו מי ששמו שלום וקורא לו האדם מכל מקום כיון שגם ד' נקרא שלום אסור להזכירו במקום בזוי אף על גב שכוונתו על האדם ואם כן אסור גם כן בהכתיבה שיונח במקום שאינו מכובד ולהט"ז שם אולי מותר באופן זה והיינו שיהיה מוכח קצת שאין הכוונה על השם וכנ"ל

ולכאורה מן הגמרא דשבת יו"ד ע"ב משמע דאסור לומר שלום בבית המרחץ אפילו לקרות אדם וכדומה שמבואר בגמרא דשם שמותר לומר הימנותא במרחץ שאינו שם רק נקרא אלקא מהימנא והנה אם יאמר הימנותא ויהי' כוונה על ה' או שיאמר הימנותא ויהיה כוונה שנשבע בה' שהוא מהימן שכן היה לשונם פשיטא שבאופן זה אסור לאומרו בבית המרחץ דלא גרע משאר תורה ואם יהיה הכוונה שהשם מהימן אין לך תורה גדולה מזו וע"כ הכוונה של הגמ' שמותר לומר הימנותא לכוונה אחרת ומוכח מזה ששם שלום אסור אפילו לכוונה אחרת רק כיון שהוא שם ד' אסור להזכירו במקום בזוי אפילו לכוונה אחרת לכן הימנותא מותר באופן זה כנ"ל ומכל מקום יש לחלק בין בית המרחץ שאסור לדבר גם בדברי תורה שחמור איסורו יותר ומקום בזוי יותר ואומר בפיו ממש

ומה שכתבתי לעיל לענין שנראה כמו שם יש לעיין עוד אם גם הברת ונקודת התיבה בקריאתה אינו כמו השם אם באופן זה אין לחוש או כיון שאין נקודות כתובות יש לחוש ולכאורה מצד הסברא היינו הך שהרואים יטעו אבל יש להוכיח שהרי מעשים בכל יום וכותבים במכתבים אל (רעהו) ואין חשש כלל אפילו להמחמירים לא שמענו מי שיחוש בזה אולי יקראו כמו שם ואולי הטעם כיון שיש אל גם כן הקורא יבין שלכן מושלך לפי שאין כוונה לה' וגם עפ"י רוב מוכח מן הענין שהכוונה אל ולכן אין חשש בדבר ושאינו דומה כלל לשם הוי' שאין מצוי כלל שיהיה הכוונה שלא לשם השם וכנ"ל

ובמס' סופרים פ"ד ה"ד איתא בזה הלשון וכל שמות הדיוטות שאותיותיהן אותיות השם הרי אלו נמחקין ונראה לפרש דאיירי כשלא קידשו ואשמועינן דלא חיישינן למראית העין או שלא נאמר שאותיות השם קדושים בכל אופן ומ"ס לשיטתו אזיל כנ"ל. וי"ל שבזה גם הגמרא מודה כיון שיש שם הדיוט כן ולא דמי לשם הוי' וכנ"ל ובביאור הגר"א סי' רע"ו סק"ו הביא הא דמ"ס הזאת התחלתה ופירשה כשקידש גם כן ואינו מובן לענ"ד כלל שמה בכך אם גם יש שם הדיוט כזה הלא גם אותיות השם הוא כן ואם כן תלוי לפי הכוונה ואם קדשו הרי כיון בו לד' וא"כ אותיות השם ונכתבו בקדושה ובכוונה לד' ובקידוש איך יעלה על הדעת כלל שיהיה מותר למוחקו באשר יש גם כן הדיוט כמוהו ולא גרע מאילו נכתב על הכלים בקדושה כמו שכתב הט"ז שם סי' רע"ו סק"ב ולכן צ"ל שהגר"א לפי פירושו הוא מוחק שלשה תיבות אלה שאותיותיהן אותיות ה' ופירושו כגון שם אברהם וכדומה אף על פי שקידשו אינו מועיל שד' לא נקרא אברהם ודומה למקדיש בעלי מומין למזבח אבל זה אינו דאם כן למה הוצרך הגר"א להוכחה דאיירי כשקידש כיון דשם אחר הוא ולא קידשו פשיטא דלא קדוש. וע"כ איירי כשקידש ולכן אין לתרץ כן דברי הגר"א ואיני מבין דבריו לענ"ד ועל מ"ש בשו"ע שם אלהים אחרים קשה דכשכותב אלקים ומקדשו הרי נתקדש וכשמוסיף תיבת אחרים במה יפקע קדושתו וישאר השם בקדושתו ותיבת אחרים ימחוק יעויין בביצה דף כ' ע"א הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר בני יעו"ש פריש רש"י דאמירה לגבוה וכו' וע"ש תד"ה נזיר וכו' ועיין בבא