שדי חמד באר בשדי חלק ב קצט

מאד לצוות שלא ידפיסו זאת על העלה שבאה רק לכרוך את הספר העלה שהכורך ספרים קורעה לפי שיש חשש גדול לכאורה לענ"ד לפי שבאמת הכונה על ד' ית"ש אע"ג שלא נתקדש ובקרוב תקותי לערוך מעט דברים בזה במכתב למען עשות רצון צדיק וד' ישלח עזרתו מקודש לכבוד תורתו יאריך ימיו ושנותיו ויזכהו לזכות את הרבים ומלאו פני תבל תנובה מתורתו יפוצו חוצה: אריה ליב מכונה ליפקין. מכתב כ מכתב שני מהגאון הנ"ל יצ"ו. ב"ה י"ב טבת תרנ"ו קארטינגא. כבוד וכו' כש"ת מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני נ"י

אחדש"ט כראוי כתבתי לכת"ר א' שבוע הקודמת ואנכי איני כדאי כלל ורק באשר לעשות רצונו חפצתי והנני לדבר מעט ג"כ וכתה"ר הלא ידע ויבין אם לקרב או לקבל דברי או לא

א) והנה בש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב ששם של קודש שלא נכתב לשם קדושה אסור למוחקו אם לא לצורך תיקון דוקא ובמחנה אפרים בסוף הספר בהגהות בהלכות ס"ת הביא בשם פרי חדש שהוכיח מהרמב"ם שכתב דשם הכתוב על כלים והתיכו לוקה וסתם כלים השם לא נתקדש ואפי' אם נאמר שיתכן גם בהכתוב בכלי שיקדש אבל מכל מקום רובם נכתבו בלא קידוש והרמב"ם סתמא כתב דלוקה הרי סבירא ליה דגם כשלא נתקדש לוקה על מחיקתו ובטורי זהב סי' רע"ו סק"ב הביא בשם הגהות מיימוניות בשם רא"ם דשם שנכתב שלא בכוונה אין בו קדושה ולענ"ד נראה שאין פלוגתא ביניהם כי הגהות מיימוני שם פרק ששי מהלכות יסודי התורה הביא ראיה מגמרא דשבת דף ק"ד ע"ב היה צריך לכתוב השם וטעה ורצה לכתוב יהודה ושכח וטעה ולא הטיל בו דלי"ת עי"ש והרא"מ הוא ר' אליעזר ממיץ בספר יראים וכן הוא שם בסי' ט' ובכותב יהודה אין דעתו על שם כלל ורק בכי האי גוונא איירי הרא"מ והוא על דרך שהביא הש"ך שם ס"ק י"ב בכותב והייתם כאלקים שכונתו שלא על שם כלל והוא בדומה למה שכתוב במסכת סופרים פרק ד' הלכה ד' שם של חול הדומה לשם של קודש יעו"ש ובמחנה אפרים שם הביא לשון הרמב"ם גבי מין בזה הלשון שהוא אינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שמעלה בדעתו שזהו כשאר דברים הואיל ודעתו כן לא נתקדש השם עכ"ל הרמב"ם ופירש במחנה אפרים שם לפי שאין כוונתו על ה' כלל והוה דומה לכותב יהודה וכן מוכרח מאריכת לשון הרמב"ם שלא כתב בקיצור יעו"ש במחנה אפרים אבל כשידע הכותב שהוא השם רק שלא קידשו לוקה על מחיקתו להרמב"ם וכן כתב מרן הבית יוסף בשם הסמ"ק כתב השם שלא מדעת וכו' ולפי זה לא פליגי כלל הרמב"ם ורא"ם והגהות מיימוני הנ"ל ומה שכתב הרא"ם בלא כוונה פירוש כמי שסובר שכותב יהודה וכנ"ל שאין כוונתו על ה' כלל וכן מוכח בס' יראים שמיד תיכף אחר זה הביא להקשות ממה שאמרו בערכין דף ו' ע"א דנכרי שכתב שם על הקורה ואמר לדעת ישראל הפרשתיה שאסור רק מקומו ובספר תורה אסור גם הגליון ולכאורה יש לתרץ דנכרי הכותב על הקורה מסתמא אינו מקדשו בפירוש ואינו חמור כמו הספר תורה לאסור כולו ומוכח מזה דגם הרא"ם סבירא ליה כהרמב"ם דהיכא דידע שכותב השם שה' הוא קדוש ג"כ מדאורייתא וכנ"ל ואין כאן פלוגתא כלל בין הרמב"ם והרא"ם כנ"ל

ובזה ניחא ג"כ מה שהביא הגר"א סי' רכ"ו ס"ק ו' נתכוין לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלי"ת מוחקו וכותב את ה' ולקמן נכתוב בזה היינו לפי שהיתה כוונתו רק על יהודה כנ"ל ועיין עוד ביאור הגר"א אורח חיים סי' ל"ב ס"ק נ"ז

ב) ולכאורה ראיה עוד להרמב"ם הנ"ל אף ע"ג שלא קידשו בפירוש אסור מן התורה שהרי ילפינן מקרא ואבדתם את שמם וכו' לא תעשון כן לה' וכו' וכמו שכ' הרמב"ם שם פרק ו' מהלכות יסודי התורה ובמכות כ"ב ע"א ואם יהיה חילוק בשם הקדוש נצטרך לומר דגם לענין שלהם לא נוה לאבד רק הנכתב לשם עכומ"ז דוקא ופירש בפירוש שהרי הכתוב אומר לא תעשון כן משמע באותו אופן שצוה באותו אופן אסר ואם כן קשה הא קרא סתמא כתיב שמם ועוד שהכתוב אומר בריש הפרשה בארץ וכו' ומנין ידעו איזו פירשו בפירוש לשם ע"כ והרמב"ם לשיטתו דספק דאורייתא מן התורה לקולא וא"כ על כרחין לומר דשלהם החיוב בכל אופן שאם לא כן היו ראוים להיות כולם פטורים מספק וממילא האיסור לה' בכל אופן אם אך ידע שהוא השם כנ"ל וכ"כ סברא זו לדמות האיסור לאופן החיוב בחתם סופר יו"ד סי' רנ"ו ד"ה היוצא לענין בצבע ולא בדיו ע"ש

ג) ועוד קצת ראיה להנ"ל מגמרא סוטה דף יו"ד ע"א שמשון וכו' אי הכי לא ימחה ומסתמא שעל שמשון הכתוב בקרא איירי ושם אין מקדשין דאסור לקדש כיון שהכוונה באמת על שמשון בן מנוח ומוכח כנ"ל ואם כוונת הגמרא אם יכתוב שמשון בפני עצמו ויקדשו ויכוונו על קב"ה א"כ יקשה שמא באמת כן ומאי דלא קתני במסכת סופרים שאינו נמחק דתנא ושייר כמו שכתבו תוספות שם ומנא לן לדחות לגמרי המימרא משום זה וכעין מה שכתב בזה בבכור שור סנהדרין ס"ה ורמז עליו בשע"ת א"ח סי' פ"ד ע"ש (עיין בהערות שבסוף המכתב הזה אות א')

ולכאורה עוד ראיה מסוגיא דשבת ס"א ע"ב בקמיע שבקמיעות בוודאי יש אותן שאינו מקדש לשם ה' דוקא רק כותב לשם החולה שיתרפא ויש גם כן קמיעות שצריך לקדש ובסוגיא שם מוכח שבכל הקמיעות יש קדושה שמתחלה אמר בקמיע של עיקרין וכו' ופריך על זה ומוקי לה בכמה אופנים ועל כל אחד פריך עלה וקשה הא הוה ליה לאוקמא בקמיע שלא קידש בפירוש לשם קדושת ה' ומזה מוכח שגם כשלא נתקדש בפירוש אסור ואם כן הא דמייתי שם ראיה מן היה שם כתוב על הכלי מוכח לכאורה דגם הגמרא ס"ל כסברת הפר"ח שהבאתי למעלה שבשמות שעל הכלים רובן אינם מקדשים את השם לשם קדושת השם וראיה משם גם כן להרמב"ם הנ"ל וכנ"ל (עיין הערה ב')

ועיין שבת דף ק"כ ע"ב היה השם כתוב על בשרו ומפורש שם דהוה דאורייתא ומקשה שם דרבנן אדרבנן ולמה לא תירץ דהיה כתוב על בשרו איירי שלא נתקדש בפירוש ולכן מותר מן התורה למוחקו ואם כן הוא ראיה להנ"ל ויש לדחות מדנקט סתמא ס"ל דבכל ענין איירי עיין שם

ויעוין סוכה דף נ"ג גבי דוד לכתוב שם אחספא ולכאורה למה לא כתב ולא קידשו דוקא לשם קדושת ה' ומוכח מזה דגם באופן זה אסור למחוק מדאורייתא וזה יש לדחות אולי לא היה מועיל השם אם לא היה מקדשו בפירוש והוא דוחק וכן מה שלמד שם משמי שנכתב וכו' של סוטה משמע לכאורה כנ"ל רק שיש לדחוק דס"ל דסוטה צריך לקדש השמות כס"ת ואולי זהו שאמר שם שמי שנמחק בקדושה וכו' אך הרמב"ם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ח' לא הזכיר שצריך לקדש השמות ולשיטתו אזיל דס"ל דאסור מדאורייתא בכל ענין גם כשלא כיון לקדשו וכנ"ל ואם כן אינה ראיה שצריך לקדש ועיין עוד בתשובת נודע ביהודה חלק א"ח סי' י"ז וחלק יו"ד סי' קפ"א מבואר דפשיטא ליה דאסור למחוק אף על פי שלא נתקדש ע"ש אמנם שאסור להביאו לידי בזיון זה אין צריך ראיה שהוא גמרא מפורשת בראש השה דף י"ח ע"א ונמצא שטר מוטל באשפה ע"ש ובודאי כשכתבו זמן השטר ליוחנן כהן לאל עליון לא קידשוהו כלל ועיין עוד אורים ותומים ונתיבות המשפט ח"מ סי' כ"ז לענין כתיבת אדי"ע בשטרות עי"ש באורך

והנה ראית הרא"ם בס' יראים סי' ט' המובא בהגהות מיימוניות פרק ו' מהלכות יסודי התורה שהבאתי למעלה אינו מובן לענ"ד דמה ראיה משבת ק"ד גבי היה צריך וכו' ורצה