שדי חמד באר בשדי חלק ב קצז

אורו עיני מכתב יקרתו אלי כתיב באהבה כל בתי נפשי נמלאו ששון ושמחה בהודעי לי משלומו יאר ה' פניו אתנו סלה וכו' ומה מאד שמח לבי בבוא אלי יקרת קדשו ויגל כבודי מאשר יקרתי בעיניו נתכבדתי לקראני בין הבאים ולתת גם הערותי הדלות בדפוס אשר מאד אשמח דלימרו שמעתתא בשמי לאשר לפי הרפתקאות דעדו עלי לעת עתה אין בידי עדיין להוציא לאור גם מעט מזעיר מאשר ברכני ה' יתברך בחסדו בזכות אבותי ז"ל

על דבר אשר ענות צדקו תרבני להפיס דעתו הגדולה בדבר שם ספרו דמר שדי חמד אבר רב אחד קרא עליו ערער מפני זלזול שם שדי שמוטל בבזיון שכורכי ספרים קורעין הדף הראשון ומוטל בבזיון וכו' וכו' והרי גם בכל שם שאינו משמות הקדושים אסור כמו שכתב בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ד וכו' לע"ד אין בזה שמץ חשש כלל וכלל ואינו ענין לנדון דידן בשום דמיון שם שקיל וטרי בשמות הקדושים שנכתבו שלא לשם קדושה בודאי יפה דן שם שגם אם לא קדשו ולא כתבו הסופר בכוונה מכל מקום בקדושתו עומד שלא לזלזל בו אבל באם לא נכתב כלל לשם שם קודש רק הוא תיבה אחרת הדומה רק באותיותיו לשם קודש ומפורש נכתב לאותה תיבה ואי אפשר כלל לקרותו לשם קודש כפי נדון דידן שם שדי חמד שהוא לשון הכתוב הדר הוא בס' ישעיה ויגיד עליו ריעו שם חמד הנלוה אליו כי נקרא שדי ואין שום מקום לטעות ולחשוב עליו שהוא שם קדוש אם כן מה דמות נערוך לו לאסור ולומר לו מן השם הוא זה וכל האומר דבר זה אינו אלא מן המתמיהים ולא דמי כלל להא דמגילת תענית פרק י"ב וראש השנה דף י"ח ע"ב בג' בתשרי בטלו אדרכתא מן שטרייא לפי שגזרה מלכות שלא יהי' שם שמים שגור בפיהם וכשנצחום מלכי חשמונאי תקנו להזכיר אפילו בשטרות והיו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר פורע זה חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וכו' ואם כן הכא נמי העלה הראשונה מעטפת הספר שמשליכים אותם אוגדי הספרים לארץ יש זלזול כבוד השם הקדוש חס ושלום כן העלה אותו הרב המערער את המדומה אבל לא דמי כי אוכלא לדנא התם לכתחלה נכתב שם קדוש מה שאין כן כאן אינו מן השם כלל רק אותיותיו הם אותיות השם הקדוש ואי אפשר כלל לפרשו לשם קדוש ובודאי גם לדעת תוספות סוטה דף יו"ד ע"א דשלום הוא שם ולכן כתב הרב נקודת הכסף ביו"ד סוף סי' רע"ו ליזהר מלכתוב שם שלום באגרות וכמו שנוהגים כל ירא וחרד לכבוד ה' יתברך הוא רק כשכוונתו בכתיבתו הוא למלת שלום שגם שלום שאנו אומרים איש לרעהו עיקרו הוא שם אבל למי ששמו שלום ודאי אין שום איסור לכותבו במכתב ותהלות לאל שמצאתי כן בפתחי תשובה יו"ד שם שכתב כן בשם תשובת הרדב"ז החדשות סי' ר"ב עוד יותר מזה ע"ש ואם כן כל שכן שבנדון דידן אין מקום חשש כלל

ועוד דהתם בעל השטר ה"ה קורעו ומשליכו לאשפה בודאי כנהוג בכל אדם שקורעו לגזרים וכן הוא בפירוש רבינו חננאל למחר פורע זה חובו ונמצא שטר קרוע מושלך באשפה וכן הוא במגילת תענית שם למחר פורע זה חובו וקורע את שטרו (לפי הנראה חסר סיום הדברים שבגמרא ראש השנה שם ונמצא מוטל באשפה או מפני כבוד השם קצרו במובן) אבל המעטפה של ספרים הרבה אוגדים אותו עם הספר ואפילו אותם שאינם אוגדים אותו משליכים אותו לתוך העלים הנדפסים בקדושתם אשר נזהרים בקדושתם כפי האפשרי ועל כל פנים הוא בשלימותו ומי יזלזל גם בהטפל לספר וגם בתיק של ספרים ישראל עם קדוש זהירים לכבדם הא למה דומה למה שכתב השפתי כהן יו"ד סוף סי' רפ"ג בשם אא"ז הלבוש ז"ל דאין איסור לרקום פסוקים רק על טלית שמותר לכנוס עמו לבית הכסא ואם כו' יבוא לידי זלזול הפסוקים אבל על המפות של ספר תורה שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות ראש מותר ואם כן בנדון דידן שהמעטפה של הספר אסור לנהוג בו בזיון ודאי דאין לדמותו לשטרות שאין בהם קדושה ומשליכים אותם והרי הוא ממש כדברי הש"ך בשם אא"ז וע"כ אין בנדונו של כבודו שלי"ט שום ערעור ופקפוק לדעתי הקלושה

ומזקנים אתבונן אשר מצינו גאוני עליון עוד קראו שם ספריהם בשמות הקדושים והם רבים מאד ולא חששו כלל לזה ואזכיר בפה מעט מהם ספר מעשה ה' להג"ר אליעזר אשכנזי שהיה בזמן מרן הב"י בית אל להמבי"ט וכן גם להר"מ אלמושנינא מבקש ה' להרר"ש חאגיז בן הג"מ רי"ע חאגי"ז וכן מהמקובל הגדול הרמ"ק ז"ל רוממות אל לרבינו האלשיך ס' מתתיה על התורה ישע אלקים מכתב אלקים כבוד אלקים חסדי ה' והמגן אברהם בסי' קכ"ח ס"ק כ"ה מביא ספר ימין ה' רוממה (וכן בסי' תרנ"א ס"ק ל"א וט"ס מ"ש שם והסי' ימין וצ"ל ובספר) הליכות אלי למהר"ש אלגאזי וראשון לראשונים רבינו הגדול הרמב"ן קרא ספרו מלחמת ה' ואולי יאמר המערער מפני שלא היה עדין הדפוס בימיהם גם זה אינו עוד נמצאו ספרים לעשרות גם בדורות האחרונים מצדיקי וגאוני עולם שלא חששו כלל לזה וקראו ספריהם בשם ה' וימצאום למכביר בס' סדהד"ר ושה"ג להגחיד"א ובשה"ג החדש ובאוצר הספרים החדש ואטו כרוכלא נחשיב וכל שכן שיפה כתב כבודו שיחי' שאין לחוש לזה כלל וכלל ואם לבו נוקפו אולי ידפיס בעלה הראשונה שנקראת המעטפה שדה בה"א ובשאר הספר שדי ביו"ד כי כן נאה לו על שם לשון הכתוב או יותר טוב להדפיס נקודות תחת מלת שדי שבהשערים ומה בכך ואינו צריך לעשות באופן אחר לע"ד

ואדאתן עלה הך דראש השנה מצאתי לאחרונים שה"ר מכאן דלשון אזכרה שבגמרא אינו דוקא שם הויה ע"ע ואמנם בפירוש רבינו חננאל הביא הלשון שהוא כהן לה' עליון ואם כן אין ראיה מכאן אלא שלפי הנראה גירסתינו מתוקנת שכן הוא לשון הכתוב בפרשת לך והוא כהן לאל עליון וכן הוא בברכת אבות שבשמ"ע אבל ה' עליון ל"מ אכן במגילת תענית תניא כהן גדול משמש לאל עליון: הכ"ד המתכבד בידידתו מוקיר רב ערך תורתו מברכו במעולה שבברכות לאורך ימים ושנים בשובע שמחות אוהבו וידידו אהבה בלי מצרים בכל לב ונפש המצפה לרחמי שמים אליהו דוד ראבינאוויץ תאומים בהגאון אאמו"ר בנימן זצלה"ה מפאניוועז וכעת פק"ק מיר. מכתב טו"ב. בעזה"י יום ד' ח' טבת תרנ"ו חארקוו. כבוד ידי"ן וכו' מו"ה חיים חזקי' מדיני שליט"א נר"ו יאיר ויזרח עד ביאת הגואל צדק עם כל החוסים בצלו שלום ויש"ר בה' על התוה"ש. אחדשה"ט וכו' כעת אכתוב איזו הערות על דבר מכתבי הקודם ששלחתי לכת"ר

א) על דבר מה שהקשיתי על הבכור שור שפירש דהא דאמרינן סוטה (ד' יו"ד ע"א) אלא מעתה לא ימחה דקאי על שם שמשון וכתבתי דקאי על תיבת שמש אם הוא שמו של הקב"ה כדמשמע להדיא מרש"י ותוספות שם כעת מצאתי שכן כתב בתשב"ץ (ח"א ס' קע"ז) שכתב שם וז"ל אפילו שמות מלאכי ה' מותר למחקן וכו' וכל שכן שמות בני אדם כגון צורי שדי ועמנואל ואליה שאף על פי שנקראין בשם הקב"ה שמות בני אדם הם ולא נתקדשו והכי מוכח בפרק ערבי פסחים (ד' קי"ז ע"א) דתניא התם ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש ומשמע דאם אינו נחלק לשנים הוי כולו חול וכו' ויעויין בכתבי מהרא"י (סי' קפ"ח) לענין שם ידידיה שהביא דברי רב דנחלק לשנים ואחר כך כתב וז"ל אמנם היה נראה דכיון דקאמר תלמודא ופליג ריב"ל בהללוי' ומצינו למימר דהוא הדין פליג ריב"ל אידידיה וכדריב"ל קיי"ל וכו' עכ"ל ויעויין בטיב גטין סוף שמות עיירות ונהרות בב"ש ד"ה גרסינן בט"ג שם (אות א') וזת"ד כיון דבקרא כתיב (ש"כ י"ב פ' כ"ד) וה' אהבו (ושם פ' כ"ה) ויקרא את שמו ידידיה