שדי חמד באר בשדי חלק ב קצו

הוא כיון דבעלמא אסור לשורפה ואיכא לאו דלא תעשון כן על כן מקרי לענין עיר הנדחת שלל שמים וליכא עשה כלל ועוד אפשר לומר דיש לומר דאסור לשורפה בידים משום עשה דוחה לא תעשה דאפשר לקיים שניהם על ידי גרמא דשרי כבשבת הנ"ל (דומה לזה כתבו התוספות בפסחים דף פ"ה ע"א ד"ה כשהוא דאפשר לקיים שניהם על ידי גומרתא ע"ש) ואם כן כיון דעל כל פנים אסור לשורפה בידים על כן מקרי שלל שמים ושוב ליכא עשה כלל ואתי שפיר גם כן קושיתי הנ"ל מה דממעט הקדש משללה ולא מקרא דלא תעשון כן דמשום זה הוי עשה דוחה לא תעשה כנ"ל ועיקר הטעם גם במזוזה הוא משום דשלל שמים הוא וכמו שכתב רש"י ועיין בזה

נחזור להנ"ל לפי מה שכתבנו דאיכא גם עשה דאת ה' אלקיך תירא יש לעיין בהא דאמרינן דגרמא שרי משום לא תעשון כן עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי אכתי נהי דאינו עובר בלאו דלא תעשון כן בגרמא מכל מקום למה לא יהיה אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא דבעשה לא כתיב לשון עשיה וי"ל דזה באמת טעם התשב"ץ הנ"ל דלא שרי גרמא רק היכי דבלאו הכי עומד להמחק ונראה דבאמת משום הלאו דלא תעשון כן אין לחלק בין עומד להמחק או לא דאף דעומד להמחק אף על פי כן אסור למוחקו דהלאו קאי על המצות עשה דואבדתם את שמם מן המקום ההוא הנכתב בע"א ובע"א ודאי אף דבלאו הכי אזלא להתעקר וליאבד מכל מקום המצוה לאבדה בידים ועל זה קאי הלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם ואם כן אף דעומד להמחק אסור ולא שרי אלא משום גרמא דרק עשיה הוא דאסרה תורה אבל משום העשה דאת ה' אלקיך תירא בזה שפיר שרי משום דבלאו הכי אזיל להמחק אין כאן משום בזיון השם ולכך מותר גרמא ודמיא להא דאיתא בפסחים דף ט"ו בחביות של תרומה שנולד לה ספק טומאה דאף דכתיב משמרת תרומותי ובעי שמור מכל מקום כיון דבלאו הכי היא טמאה מספק ואינה עומדת אלא להדלקה אמר ר"י דאם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ע"ש והיכי דאזלא לאיבוד סבירא ליה דשרי גם לטמאה בידים ע"ש והכא נמי כאן כיון דבלאו הכי עומד להמחק הוי כמאן דאזיל לאבד לכך ליכא העשה רק הלאו ומשום הלאו שוב גרמא שרי ואתי שפיר דברי התשב"ץ ול"ק קושית הב"א הנ"ל כמובן ואתי שפיר נמי מה דהשמיטו הטור וש"ע מלהשמיענו דגרמא במחיקת השם שרי ולפי זה אתי שפיר דאף דליכא לאו דלא תעשון כן מכל מקום אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא והבן

הארכתי קצת מענין לענין כדרכה של תורה ולדינא הדבר ברור ופשוט כמו שכתבתי דליכא בזה משום חשש דאינו שם כלל דהרי בכל איגרות כותבין אל בסגו"ל או בפתח אף דיכולין לקרותו בצירי והוי שם אלא ודאי כיון דאין הכוונה לשם ונקרא בניקוד אחר לית ביה חשש כלל והמהר"ש אלגאזי חבר ספר הליכות אלי דהוי שם ממש ולא חשש כלל לכן איני יודע דעת הרב האוסר בזה כי לפי עניות דעתי לית בזה שום חשש ופקפוק כלל וכלל וכו' שכן דעתי העניה מסכמת שאין צריך לשנות שם ספרו וכקריאת ספריו הראשונים יקרא גם את זה: הנני בזה ידידו דוש"ת באהבה רבה ועזה בלתי סרה מברכו בכל טוב ואריכות ימים ושנים כולהי שני לטובה קאמינקא. אברהם מענדל הלוי שטיינבערג אבד"ק הנ"ל

שוב מצאתי בספר מילי דחסידותא מהגה"ק אבד"ק בוטשאטש על ספר חסידים סי' תתקי"ז שהאריך בכיוצא בזה לענין שמות הנדפסים כגון אלקים וצבאות ובאין לידי מחיקה על ידי שאוגדים בעלים הנדפסים וכתב להקל כיון שלא נתקדשו וסיים דסוגיא דעלמא שנוהגין להקל היא הכרעה גדולה מאד שעב"י בני נביאים ע"ש: ידידו אוה"ן באמת הנ"ל. מכתב טו בשם ה' יום ג' דר"ח טבת תרנ"ו וולאדיסלאווא. ישאו הרים שלום וברכה אל כבוד ידיד ה' וידיד נפשי וכו' מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני שליט"א אב"ד דק"ק קאראסובאזאר יצ"ו. אחדשה"ט ושלום תורתו הק' באהבה רבה

מכתבו היקר קבלתי היום ושמחתי עליו כעל כל הון בהודע לי על ידו כי תהלות לאל בריא אולם הנהו וכי הוא העלה על מזבח הדפוס החלק ב' מספרו היקר שדי חמד יתן ה' ויאריך ימיו ושנותיו בנעימים ויגדיל תורה ויאדיר. ידיד נפשי מה שביקש מאתי לחות דעתי הקלושה אודות מה שקרא לספרו "שדי חמד" אשר רב אחד קרא תגר על זה יען כי כורך הספרים קורע הדף הראשון ונמצא שם שדי מוטל בבזיון ואף שאין שם מקודש כי הוא על שם שדי חמד הכתוב בישעיה מכל מקום הפוסקים החמירו אף בשם שאינו מקודש כמו שהאריך בזה בשו"ת מעיל צדקה סי כ"ג אלו דברי הרב המערער. הנה אף כי טרוד גדול אנכי כעת ולא ירשני העת לעיין בזה יען וכו' וידי מלאות עבודה להשיב לכל איש ואיש בכל זאת לעשות רצון צדיק חפצתי והנני להודיעו כי לדעתי הקלושה אין בדברי הרב המערער שום ממש דהא הש"ך ביו"ד (סי' רע"ו ס"ק י"ב) העלה דשם של חול אלא שהוא נכתב בשמות הקדושים כגון והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים וכי האי גוונא מותר למוחקו ואף שם של קודש ונכתב בפירוש לכם חול כתב החות יאיר הובא בספר בית לחם יהודה ביו"ד שם דמותר למוחקו והמעיל צדקה דמחמיר הוא רק כשכתב שם קודש בסתם ולא אמר בתחילת כתיבתו שכותב לשם קדושת השם אבל כשכתב בפירוש לשם חול או בשם חול שנכתב כשמות הקדושים אף המעיל צדקה מודה דמותר למוחקו כמו שכתבו הש"ך והחות יאיר וכ"ש בהשם שדי חמד שזה לא הוי אף שם חול שהוא נכתב בשמות הקדושים דשם חול לא מיקרי אלא שביאורו הוא כשם הקודש כמו והייתם כאלהים אבל שדי חמד שהשם שדי כאן ביאורו שדה ובנסמך למלת חמד בא ביו"ד שדי אין זה ענין לא לשם קודש ואף לא לשם חול וראיה לזה הלא מבואר במסכת ראש השנה (י"ח ע"ב) דחכמים קבעו יום ג' בתשרי ליום טוב מפני שהיו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום ואותו היום עשוהו יום טוב ע"ש ולדעת הרב המערער תיקשי הא דאיתא במסכת קידושין (כ"ו ע"א) בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זה מכורה ונתונה ואמאי תקנו לשון זה בשטר הלא לאחר זמן ימצא שטר זה מוטל באשפה ושם שדי מוטל בבזיון ואף שיש לחלק קצת בין שטר חוב לשטר מכר בכל זה יותר הוה להו לתקן לכתוב בשטר מכר שדה שלי מכור לך אלא על כרחין דזה לא הוי לא שם קודש ואף לא שם חול כיון שהתיבה הכתובה אחריו מוכיח שביאור הך תיבה שדי הוא שדה שלי והכא נמי בהשם שדי חמד דכוותיה ואף שרצוני הוא להשתעשע אתו בת"ת אמנם מפני שאנכי טרוד כעת אמרתי לקצר:

והנני אומר שלום למר ולכל הנלוים אליו והנני ידידו לנצח אוהבו ודוש"ת ישראל חיים דייכעש החופ"ק הנ"ל מכתב טז ה' לי בעוזרי ה' בשבת ו' חנוכה ר"ח טבת שנת לראו"ת טו"ב מיר. אורך ימים ושנות חיים טובים ומתוקנים לידיד ה' ועמו אוהבי וידידי וכו' מוהר"ר ר' חיים חזקיאו מדיני שיחי' לאוי"ט ונעימים ינוב בשיבה טובה והיו ימיו מאה ועשרים שנה כולי שני לטובה קאמינא ולעד יציין נזרו

שלמא למר שלמא למר ולכל די ליה יתענגו על כל טוב סלה