שדי חמד באר בשדי חלק ב קצה

כלל ומאי איכפת לן במה שיכולין לקרותו על שם שדי מכל מקום כיון דנקרא גם כן על שם שדה לא חשיב שם כלל וגדולה מזו כתב הרדב"ז ח"ר בסי' ר"ך לענין שם שלום דאיתא ברמ"א סי' ער"ו דיש נזהרין שלא לגמור כתיבתו והוא מתוספות סוטה דף יו"ד דשם שלום הוא משמות שאינם נמחקים זה דוקא בזמן שאל שלום דבאותה שעה מתכוין לתת שלום לחברו מאת בעל השלום כמו שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם אבל אם בא לכתוב שיש שלום בעולם או בין פלוני לפלוני וכיוצא בזה שהוא ספור דברים אינו צריך ליזהר שהרי אינו מכוין לשם ולא חייל עליו קדושה עכ"ד ויש לי להביא ראיה עוד לדבריו ממה שכתב האשכול בהלכות סדר הסדרים של כל השנה הא דלא נכתב שמו של הקב"ה במגילת אסתר הוא משום שאמרו דאסור להזכיר שם באגרת שלא יהיה השם מוטל באשפה ח"ו הכא נמי כיון דמגילת אסתר נקראת אגרת כדי שלא יהא חלוק בינה לשאר אגרות לא רצו לכתוב בה שמו של הקב"ה ולכאורה הא כתיב ודובר שלום לכל זרעו אם כן מה יעשה לשיטת התוספות סוטה הנ"ל דשלום הוא גם כן שמו של הקב"ה ואינו נמחק ולמה נכתב במגילה אלא ודאי כיון דהכונה רק לסיפור דברים לא חשיב שם ולא חייל עליו קדושה ויש לדחות דהך שיטה באשכול הנ"ל סבירא דלא כשיטת התוספות סוטה הנ"ל רק כהרא"ש בתשובה כלל ג' שהובא בש"ך שם ס"ק ט"ז ועיין בנקודת הכסף שם ובברכי יוסף אורח חיים סי' פ"ה אות ט' מכל מקום אף בלא ראיה דברי הרדב"ז ברורין הן ועיין בטורי זהב א"ח סי' פ"ה שם שכתב כהאי גוונא לחלק בין חיסור שאילת שלום במרחץ אבל לקרות אדם ששמו שלום מותר במרחץ עי"ש ואף לדברי הבכור שור בסנהדרין ס"ה שהשיג על הט"ז ואוסר לקרות אדם בשמו שלום במרחץ הוא משום שנקרא על שם הקב"ה ע"ש ובשערי תשובה שם אבל במכוין לספור דברים בודאי אין בו שום קדושה ואם כן מכל שכן בנדון דידן דאינו מכוין לשם כלל רק לשדה לא חייל עליו קדושה כלל וזה פשוט ועיין במסכת סופרים פרק ד' הלכה ד' קתני כל שמות הדיוטות שאותיותיהם אותיות השם הרי אלו נמחקין ובכסא רחמים מהגאון אזולאי הביא שם בשם התשב"ץ ח"א סי' קע"ז שכתב שמות בני אדם כגון צורישדי ועמנואל ואליהו שאף על פי שנקראים בשם הקב"ה שמות בני אדם הם ולא נתקדשו וברדב"ז ח"א סי' ע"ז ובפמ"א ח"א סי' מ"ה כתבו דאף אי נימא בשם שלא נתקדש דאסור למוחקו הוא דוקא בסתמא אבל בהיתה לו כונה לתיבה אחרת ולא לשם כלל מותר למוחקו ע"ש ועיין בספר בני יונה שפסק בנתכוון לכתוב אדוני רם וכתב רק אדני ולא כתב עדיין רם מותר למוחקו ע"ש ואם כן מכל שכן בנדון דידן דהכונה לתיבה אחרת ונקרא בנקודות אחרות דאין בו שום קדושה

הן אמת דיש לומר דאין ראיה ממחיקה לענין שיהיה מוטל באשפה ובבזיון דנראה דזה חמיר ממחיקה כנראה לכאורה ראיה ממה שכתבו התומים והנתיבות בחו"מ סי' כ"ז להוכיח תוכחת מגולה על מה שכותבין שמות באגרות בלשון לע"ז כגון גאט (בא"ן או אדי"ע) והאגרת מוטל באשפה עיי"ש והא השפתי כהן ביו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א פוסק דשם שנכתב בלשון חול מותר למוחקו ע"ש אלא ודאי דאף דמותר למוחקו מכל מקום כל עוד שלא מוחקו יש בו קצת קדושה ואסור להטילו בבזיון וכן ראיתי לחכם אחד שכתב מכח זה להוכיח דהטלה בבזיון גרע ממחיקה ועיין בפתחי תשובה סי' ער"ו סקי"א ובחכמת אדם דין מעונן מנחש ויש עוד לכאורה להכריח כן מהא דאמרינן בשבת דף ק"כ דגרם מחיקה מותר משום דכתיב לא תעשון כן עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי ואם כן לכאורה מה חששו בראש השנה דף י"ח בהא דהיו כותבין בשטרות שם ה' דזה פורע חובו והשטר מוטל באשפה על כל פנים הא אין עושין כן בידים להטילו באשפה רק שאין משגיחין על השטר וממילא נמצא מוטל באשפה ולא הוי רק כגרמא וגרם מחיקה מותר אלא ודאי דרק גרם מחיקה מותר אבל לא להטילו בבזיון אפי' על ידי גרמא אסור בזה גרע ממחיקה וכנ"ל אמנם י"ל לפי מה שכתב השלטי גבורים סנהדרין פרק ארבע מיתות דגרם מחיקה אינו מותר רק במקום שיש איזו צורך בדבר כגון שם בש"ס שבת לענין טבילה או במקום שיש איזו היזק ועיין בכסא רחמים להגאון אזולאי בפרק ה' דמסכת סופרים שהאריך בזה וכתב דמהרדב"ז מוכח דאינו מותר גרם מחיקה רק במקום צורך מצוה קצת ומהשלטי גבורים הנ"ל מוכח דשרי אף לצורך דבר הרשות ועל כל פנים צורך בעינן אם כן יש לומר בראש השנה הנ"ל לא היה שום צורך בדבר להזכיר שם ה' בשטרות לכך בטלוהו ובזה נסתרו גם כן דברי הנודע ביהודה מהדורא תניינא חלק אורח חיים סי' י"ז מה שכתב בנו הגאון בהא שהשמיטו הטור ושלחן ערוך הא דגרם מחיקה מותר וכתב דמוכח ממגילה דף כ"ו דגרמא אסור ממה דאיתא התם ספר תורה שבלה גונזין אותה בקבר ת"ח ומוכח דגם גרמא אסור ע"ש ולפי הנ"ל אין ראיה דשלא לצורך ודאי גם גרמא אסור ובחבורי כתבתי לתרץ דברי התשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב דלא שרי גרמא אלא היכא דבלאו הכי עומד להמחק כמו בשבת שם בהיה שם כתוב על בשרו אבל היכי דאין עומד להמחק אסור גרמא ובתשובת בית אפרים יו"ד סי' ס"א תמה עליו דאם כן מאי פריך הש"ס בשבת שם דר"י אדר"י דאסר גרם כבוי ובגרם מחיקה שרי ומאי קושיא דמחיקה לכך מותר משום דבלאו הכי עומד להמחק ע"ש בדבריו ולפי עניות דעתי לפי מה שכתב במנחת חנוך מצוה תל"ז במוחק את השם מלבד הלאו דלא תעשון כן עובר ג"כ בעשה דאת ה' אלקיך תירא דלא גרע ממוציא שם שמים לבטלה דעובר בעשה זו ע"ש וכן כתב בספר תורת חסד להרה"ג מלובלין ומתרץ בזה קושית התורת חיים בסנהדרין דף קי"ג בהא דאמר ר"א עיר שיש בה מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת דאי אפשר לקיים בה ושרפת את כל שללה דהמזוזה אי אפשר לשרוף משום דכתיב לא תעשון כן והקשה הת"ח דניתי עשה דשריפת עיר הנידחת ולידחי לא תעשה דלא תעשון כן ועל פי הנ"ל אתי שפיר דאיכא גם עשה דאת ה' אלקיך תירא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה עכ"ד ודבריו נכונים ועל פי זה מיושב מה שקשה לי בש"ס סנהדרין דף קי"ב ע"ב דאמר התם ר"ש בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר שללה פרט לכסף הקדש וכסף מעשר ולמה ליה למעט כסף הקדש משללה הא בלאו הכי איכא לאו דלא תעשון כן וכמו במזוזה דאמר הש"ס דאסור לשרפה משום לא תעשון כן והכא נמי בכל הקדש וכדאמרינן בפסחים ובמכות דהשורף עצי הקדש עובר משום לא תעשון כן ובספר אחד אחרון מחנה חיים שמו מרב אחד מארץ הגר ראיתי שכתב דבקדשי בדק הבית ליכא משום לא תעשון כן רק בקדושת הגוף ובש"ס דאמר השורף עצי הקדש לוקה משום לא תעשון כן מיירי בעצי המערכה וליתא לדבריו ועיין בפאר הדור לרבינו הרמב"ם סי' ע"ו שכתב בהדיא דהך השורף עצי הקדש לוקה מיירי בקדשי בדק הבית עיי"ש וגם בהא דאמרינן שם במאי עסיקינן אילימא בתמימין שלל שמים הוא ופירש רש"י משללה נפקא ולמה ליה משללה הא בלאו הכי אית ביה משום לא תעשון כן ועיין בש"ס ע"א דף י"ג דאיתא בהדיא שם בבהמת קדשים איכא לא תעשה דלא תעשון כן ולפי הנ"ל אתי שפיר דמשום הלאו דלא תעשון כן הוי שרי משום דעשה דשריפת עיר הנדחת דחי לאו דלא תעשון כן ולכך צריך למעט משללה ודוקא במזוזה קאמר הש"ס דאסור משום דאיכא ביה גם עשה דאת ה' אלקיך תירא מה שאין כן בשאר הקדש דליכא רק הלאו דלא תעשון כן שפיר עשה דוחה אותו ועיין ברש"י שם בסנהדרין דף קי"ג ד"ה דכתיב שכתב ובמזוזה הואיל ונכתב בה אזכרות אי אפשר לשורפה משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא ודבריו צריכים עיון לכאורה דהש"ס קאמר הטעם משום דכתיב לא תעשון כן ורש"י הוסיף משום דשלל שמים הוא ויש לומר בכוונתו דסובר משום דכתיב לא תעשון כו ואסור לשורפו על ידי זה נעשה שלל שמים (ויסבור ר"א דאף בכל שלל שמים כגון הקדשות אם נמצא בה אינה נעשית עיר הנדחת משום דאי אפשר לקיים בה ושרפת את כל שללה והבן) והא דהוצרך רש"י לזה הוא משום קושית התו"ח הנ"ל דליתי עשה ולידחי לא תעשה על כן קאמר דהוי שלל שמים וליכא עשה כלל ואף דהא דנעשה שלל שמים הוא רק משום דאסור לשורפה ואם נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה א"כ אמאי מקרי שלל שמים אך כוונת רש"י