שדי חמד באר בשדי חלק ב קצד

אברהם אות ט' שכתב דבית אל הכתוב בפרשת ויצא (כ"ח י"ט) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל אינו קודש וראיה מהתרגום שלא תרגם בית אלהא אלא בית אל ועיין לקמן במכתב כ"ג בד"ה ולכאורה)

ועל כל פנים מה שמשמע מדבריו דאם אינו קרוש מותר למוחקו ולכותבו בשטרות ואין צריך לשומרו מביזיון ואף דהוא שם קדוש במקום (אחר) אמת ויציב להלכה דכן מוכח גם כן מדברי שו"ת הרדב"ז והרב מצליח שבתשובת הרא"ש וכן מוכח מכמה דוכתי בש"ס וגם הוא פשוט מצד הסברא ולכן לא יחוש כלל לדברי המערער ושם שדי חמד ישאר על מקומו ואין להורידו מקדושתו שזכה להקרא על ספר הקדוש דמר נ"י דהלא מצינו דהיו"ד משם שרי אמנו דהקב"ה צוה לאברהם לקרותה שרה היה עומד וצוח עד שהוצרך הקב"ה להעמיד היו"ד בשם הושע בן נון ולקרותו יהושע כמו דאיתא במדרש רבה פרשה מ"ז דהיו"ד של שרי היה טס ופורח סביב כסאו של הקב"ה עי"ש ובסנהדרין דף ק"ז עמוד א' ולכן גם כת"ר נ"י לא יחליף היו"ד בה"א

ואכן מה שכתב כת"ר נ"י במכתבו שהקונטרס שבדעתו להדפיסו בסוף חיבורו רוצה לקרותו בשם פאת השדי קצת יש לפקפק כיון שתיבת השדי לא נמצא במקרא בשום מקום יש לחוש למראית העין דיסברו דהוא שם קדוש והה' שמתחילה הוא ה"א הידיעה כמו ה' דהשמים והארץ דמקור השם הוא שמים וארץ והה' הוא בא לשימוש ואמנם שוב ראיתי שאין לחוש גם לזה מאחר דבשם הקדוש ש' לא נמצא בשום מקום בה"א השימוש וליכא מראית העין בזה כלל

וביותר אני תמה על הרב המערער דביותר היה לו להתעורר על רבותינו הגאונים הקדמונים שקראו לחיבוריהם בשם קודש ממש ולא חששו דשמא יבואו אותם עלים לידי בזיון כמו הגאון המבי"ט זצ"ל קרא לשם ספרו אשר חבר על הי"ג עקרים בשם בית אלקים והדפיסו בעצמו בשנת של"ו וכן נמצא כמה ספרים בשם בית א' ובשם רוממות א' והוזכרו בספר אוצר הספרים ובאמת שטעמם ונימוקם עמם דהרי כל הספרים שנתחברו על ד' התלמוד והמדרשים וספרי האמת והפוסקים יש בהן משום קדושה כמו כל ספרי תנ"ך וכמו שמבואר בדברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות יסודי התורה ואם כן צריך לשומרן ולנהוג בהם קדושה כמו כתבי הקודש ממש ואם כן מה בכך א קורא שם הספר בשם קדוש דהלא בין כך וכך צריך לשומרו ממנהג בזיון ומה שחשש המערער משים דהשער הולך לאיבוד אצל הכורך ספרים הנה באמת בספרים שנקראו בשם הקודש ממש בודאי מחויב לשמור גם בהשער הראשון ולגונזם כמו בעלי הקארעקטין ודפין המקולקלין שצריך לגונזן או שלא להדפיס שני שערים כלל אבל בשם שדי חמד כבר כתבנו דאין בו משום קדושת השם כלל ואין בו חיוב כלל לשומרו ממנהג בזיון והנראה לפי עניות דעתי כתבתי בזה: כה דברי הדו"ש וקשור באהבתו כל הימים ומברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא

אחר איזה ימים כתב מילואים למכתבו הראשון והוא על מה שכתב (בד"ה ולכן) דהה' דהשדי היא הידיעה וז"ל כעת ראיתי דעל תיבת שדי (והיינו שדה שלי) לא שייך כלל לכתוב ה"א הידיעה כידוע ולכתוב בלא ה"א יש לחוש למראות עין מאחר שלא נמצא בכתוב פאת שדי ולכן יותר נראה לי דיקרא שם הקונטרס פאת השדה בה"א לבסוף אבל בספר שדי חמד ישאר כשהיה עכ"ד יצ"ו ואני הדל לא נטפלתי כעת להתיישב בדב"ק ואקרא למאהביי רבני גאוני דורנו יחיו יחוו דעתם הטהורה גם בזה טרם שאשלח לבית הדפוס הקונטרס פאת הש' הנ"ל וכהכרעתם אעשה בעזרת האומר ועושה יתברך שמו לעד: מכתב יג. ב"ה ועש"ק ג' טבת תרנ"ו ברעזאן. אורך ימים ושנות חיים לכבוד יד"ע ויד"נ וכו' מו"ה חיים חזקיי' שליט"א

לשמחת לבבי הגיעני מכתבו הטהור בקול מבשר טוב כי החל להדפיס להלאה חיבורו היקר כן יגמור ה' בעדו לטוב ויגדיל תורה ויאדיר

ואשר כתב בשם רב אחד שערער על שם הספר שדי חמד שיש חשש זילזול הנה בתשו' מעיל צדקה שם סי' כ"ג מפורש דדוקא במכוין על כל פנים לכתוב שם אלא שלא נתכוין לקדשו אז על כל פנים לענין מחיקה קאי בקדושתו אבל בלא נתכוין לכתוב שם כלל לכולי עלמא שרי למחוק ובנדון דידן יגיד עליו ריעו תיבת חמד שהוא שדי ואם לחוש שמא יקרע תיבת חמד וישאר תיבת שרי לבדו הוא חששה רחוקה דאם כן יאסור לכתוב במכתב תיבת אל כבוד או מחר אהי' שם או יהי' אצלי דשמא יקרע מקצתו ויטעו שהוא שם קדוש ובפרט דבמקום דאיכא למתלי בהיתרא ליכא חששא וחשדא כמו שכתב מוהרש"א שבת דף ק"ל ע"ב ברש"י ד"ה ואייתוה וכ"ה במג"א סי' תס"ט ודברי הט"ז א"ח סי' רמ"ד סק"ב צ"ע גם יש לצרף דברי מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ד דבדפוס אין בו קדושה ואף שרוב האחרונים לא סבירא להו כן ועיין בט"ז יו"ד סוף סי' רע"א ומגן אברהם ריש סי' רפ"ד וסי' ל"ב סקנ"ו וסי' קנ"ד סקי"ד וג"פ סי' קכ"ה סעיף קטן ט"ו אבל אני מצאתי ברוקח סי' ר"פ דדפוס אינו כתב ואף דיש לומר דמכל מקום אסור במחיקה כמו בח"ת אבל מלבד דגם בזה יש דיעות להקל עיין ש"י סי' נ"ג וב"א יו"ד סי' ס"א ועוד דהכא לינא אלא חשש גרמא עיין שבת דף ק"כ ותשו' ב"א שם וכבר אמרו בירושלמי פרק ב' דשביעית הלכה ד' אין מחדשין ואין מוסיפין על הגזירה ולכן גם אני מסכים עם כבודו שאין בזה שום חשש כלל ודברי המערער בטלין: ועלינו יערה רוח ממרום וינהלנו אל נוה שאנן בביאת יינון בב"א כנפשו הטהורה ונפש אוהבו הדו"ש הק' שלום מרדכי הכהן אבד"ק הנ"ל. מכתב יד. ב"ה אור ליום ד' וא"ו חנוכה ששו"ן לפ"ק סינעטין. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד וכו' מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני שליט"א ה' יאר פניו אתו סלה

קבלתי מכתבו היקר לי היום ובו נתבשרתי אשר כבודו התחיל להדפיס ספרו היקר שדי חמד ממערכות גדולות הבאות אחר הנדפסים וגם בדעתו להדפיס דברי גדולי זמנינו ובתוכם דברי קטן כמוני אשר כתבתי לכבודו את אשר מצאה ידי יד כהה לפלפל בחבורו היקר ומה שעלתה מצודתי להתעלס באהבתה של תורה מענין לענין והנני לכבודו בברכתי ברכת הדיוט יה"ר שיגמור ה' בעדו לגמרה ויברך חילו ופעל ידיו תרצה שיתקבלו דבריו בעיני חכמי הדור ויתבדרון שמעתתי' בעלמא ורבים יאותו לאורו

ובדבר אשר חיים שאל ממני כבודו הי"ו והודיעני כי רב אחד קרא ערער בקריאת ספרו בשם שדי חמד ביו"ד שיש חשש זלזול שכורך הספרים קורע הדף הראשון כנהוג ונמצא שם מוטל בבזיון אף שאין השם מקודש כי הוא על שם שדי חמד הכתוב בישעיה מכ"מ הפוסקים ביו"ד סי' ער"ו החמירו אף בשם שאינו מקודש ודעת הרב הנ"ל לקרות הספר בשם שדה חמד לענ"ד איני רואה שום מקום חשש כיון דהכונה היא על שם שדה והנקוד הם בשוא תחת השי"ן וציר"י תחת הדל"ת לא חשיב שם