שדי חמד באר בשדי חלק ב קצג

הנ"ל לאדם ששמו שלום מותר לקרותו כשמו בבית המרחץ וכן מותר לכתוב באגרת שלומים תיבת שלום לאדם ששמו שלום ומה שכתב הרמ"א שם בסימן רע"ו דיש ליזהר במלת שלום שלא לגמור כתיבתו היינו אם כותב לשם שאילת שלום לחברו) וכן מוכח עוד מדברי ר' מצליח שהובא בשו"ת הרי"ף כלל ג' סי' ט"ו שדעתו דשלמה האמור בשיר השירים אינו נמחק לפי שהוא קודש כדאמרינן בשבועות דף ל"ה דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש ומפרש דהוא קודש ממש דאינו נמחק ואם כן היאך יפרנס למאי דסיים שם הש"ס חוץ מכרמי שלי לפני האלף לך שלמה שהוא חול ולכאורה מאי נפקא מינה שהוא חול בכאן מכל מקום כיון שבמקום אחר הוא קודש אסור למוחקו אלא ודאי דבמקום שמוכח דלא מיירי בשם הקודש מותר למוחקו. והרא"ש שם בתשובה חולק עליו וסובר דמותר למוחקו ואף במקום דהוא קדש משום דאינו שם העצם של הקב"ה דהש"ס לא אמר רק דכל שלמה שנאמר בשיר השירים אין הכונה על שלמה המלך רק על הקב"ה ופירושו הוא מלך שהשלום שלו אבל אינו שם העצם רק דמכנה להקדוש ברוך הוא בשם שלמה על שם שהשלום שלו והלכך אין בו שום קדושה והפריז על המדה עוד דאפילו בשם שלום שהוא שם העצם דהא כתיב ויקרא לו ד שלום מכל מקום מותר למוחקו דלא מצינו מי שאוסר למחוק שלום ובכל אגרות כתובים שלים וזורקין ונמחקין משום דשלום נמי אף שהוא שם מכל מקום כיון שנקרא רק על שם הפעולה שעושה שלום וכמו שהביא שם בשם כל בעלי התוספות הוי כמו הגדול הגבור והנורא שנמחקין ובגליון שו"ת הרא"ש שלי עמדתי על ראייתו שתיבת שלום מותר למוחקו מהא שכותבין באגרת שלומים דלכאורה אינה ראיה כלל דאף אי נימא דהוא קודש ואסור למוחקו היינו בתיבת שלום שנכתב על הקב"ה כגון בקרא דויקרא ל"ו ד' שלום אבל בתיבת שלום דעלמא דמיירי בענין של חול לא עדיף משם גמור שנכתב על דבר חול כגון והייתם כאלקים וכיוצא דמותר למוחקו ואם כן אינו ראיה מהא דכותבין תיבת שלום באגרת שלומים ושוב ראיתי דדברי רבינו הרא"ש ברורים דסובר גם כן דתיבת שלום שכותבים לשאול בשלום חבירו הכוונה על הקב"ה דנקרא שלום יענה את שלום פלוני וכמו שכתב בתשובת הרדב"ז הנ"ל דדוקא ליתן שלום לחברו אסור בבית המרחץ ושוב ראיתי לרש"י בסוף מכות (ואינו מפירש"י רק מהריב"ן) דף כ"ג ע"ב דעל הא דאמרו שם דג' דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם ואחד מהם הוא שהתקינו שיהא שואל את שלום חברו בשם וראיה מבועז דאמר לקוצרים ד' עמכם פירש הריב"ן שם מתחילה דהיינו להזכיר את השם ממש דיאמר לו ישים ד עליך שלום ושוב כתב לא' שאילת שלום בשם היינו דחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם ואנו נמי כי שיילינן אהדדי מדכרינן שם דשלום שמו של הקב"ה דכתיב ויקרא לו ה' שלום עכ"ל המפרש שם ונראה דמפרש דזה שהתקינו לשאול בשלום חברו בשם אינו רוצה לומר שם ממש רק דיאמר לו שלום עליך וזה גופא הוא שאילה בשם דשלום הוא שמו של הקב"ה וזה סייעתא לדברי הרדב"ז הנ"ל דאם שואל בשלום חברו ונותן לו שלום הוי כמו דמזכיר להשם ממש ולפיכך אסור ליתן שלום לחברו בבית המרחץ אבל להזכיר תיבת שלום שלא במקום שאלת שלום מותר בבית המרחץ וכן כשכותב באגרת שלומים תיבת שלום דאינו מענין שאלת שלום לחברו מותר למחוק ועל פי זה עולה לנו דברי הרא"ש כמו חומר בעה"י דהרא"ש מקשה שפיר דהיאך כותבין שאילת שלום לחברו באגרת שלומים דזה נחשב לשם ממש ועל כרחין דתיבת שלום נמחק ואף דמיירי על הקב"ה משום דאינו נחשב רק לכינוי כמו הגדול והגבור ואמנם דעת התוספות בסוטה הנ"ל דאסור למחוק ונראה דלדעת התוספות גם כל תיבות שלמה שבשיר השירים אסור למוחקן וכדעת הרב ר' מצליח ובזה נתיישב מה שיש להקשות על התוספות במה שכתבו דמשום הכי לא חשיב לתיבת שלום בהדי שמות שאינן נמחקין משום דתני ושייר ולכאורה תימה דמאי שייר דהאי שייר ואמנם לפי מה שכתבתי שהתוספות סוברים דגם תיבת שלמה שבשיר השירים אינו נמחק ניחא דשייר נמי לשם שלמה ואמנם באמת לולא דברי התוספות הייתי אומר דבלאו הכי לא קשיא מהא דלא חשיב לתיבת שלום בהדי שמות שאין נמחקין לפי מש"כ לעיל דאין תיבת שלום קדוש רק במקום דנכתב לשם שאלות שלום אבל בסתם שלום שלא נכתב לשם שאילת שלום מותר למוחקו לפיכך לא פסיקא ליה למחשביה בהדי שמות שאינן נמחקין דאידך שמות רובן נכתבין בתנ"ך לשם קדושה ואף דשם א' ואלקים נמצא לפעמים דהוא חול מכל מקום אינו אלא מיעוטא דמיעוטא מה שאין כן בשם שלום על פי הרוב הוא חול רק במקומות מועטים נמצא דהוא קודש כגון בקרא (דברי הימים א' י"ב) ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך וכיוצא בזה וגם מה דלא הוזכר בגמרא דאסור להזכיר שלמה בבית המרחץ גם כן ניחא משום דבאמת כל שלמה הוא שם חול רק שלמה הנזכר בשיר השירים וזה בלאו הכי אסור לומר בבית המרחץ דכל פסוק שבתנ"ך אסור לומר בבית המרחץ אף שלא נזכר בו שם קדוש כלל וכל זה פשוט ועוד ראיה לנדון דידן מדברי החתם סופר בליקוטים והוא חלק ששי סימן ה' דהביא שם ראיה דתיבת בית א' שבמקרא אינו שם קדוש רק נחשב לתיבה אחת דשם העיר נקרא כך בשני תיבות אלו ונפקא מינה דאין צריך לקדש והביא ראיה דהא בטלו מלהזכיר שם שמים בשטרות וכמו שמבואר בש"ס דר"ה הנ"ל ואם כן היאך עושין בעיר בית א' בגטין ושטרות דהא צריך לכתוב בגט שם העיר אלא ודאי דאינו קדוש והנה אף שראייתו הלזו הוא תמוה מאוד מכמה טעמים דחדא דמאי קושיא דבמקום שאי אפשר שאני ואין דנין אפשר משאי אפשר דבמקום שאי אפשר בהכרח צריך לכתוב ולשומרו אחר כך שלא יבא לידי בזיון כמו כל כתבי הקודש ועוד נראה דנעלם ממנו דברי הירושלמי פרק ט' דשבת הלכה א' ובמדרש רבה פרשת לך על פסוק ויעתק משם ההרה דעיר בית א' אחר מעשה דעכן כינו אותה לשם גנאי וקראוה בית און דכתיב ביהושע ז' העי אשר עם בית און מקדם לבית א' וכן כתיב (ביהושע ד ט"ו) ואל תעלו בית און ופירש"י שם והמצודות דהוא בית א' דהעמיד שם ירבעם את העגלים ולכן כינו שם העיר לגנאי וקראוה בית און ואם כן אחר מעשה דעכן נשתקע שם בית א' ממנה ולא שייך להקשות דמה יעשו אנשי בית א' בגיטין ושטרות שלהם דמי יימר דאיכא עיר דשמה בית א' בעולם דהרי שם העיר בית א' שמקדם נתבטל שמה וחזרו לקרותה בשם בית און וגם בעיקר הדין שהוציא מזה דתיבת א' שבשם בית א' הוא חול אינו ברור להלכה דאדרבה בספר מלאכת הקודש להגאון מוהר"א פלעקלעש זצ"ל שחיבר על קדושת השמות הוכיח בראיות דהוא קודש ועיקר הוכחה שלו הוא מהא דתניא במסכת סופרים פרק ה' הלכה יו"ד אלו שמות הנחלקין בית א' וכו' ר' יוסי אומר דאין נחלקין ובירושלמי פרק א' כתיב דנחלקין כדעת הת"ק ומדנחלקין שמעת מינה דתיבת א' הוא קודש והכוונה בית שנגלה שם ה' וכמו דכתיב בפרשת וישלח ויקרא למקום א' בית א' כי שם נגלו אליו האלקים כן כתב מלאכת הקודש הנ"ל אבל לא הביא שום ראיה לזה דלדעת הת"ק דנחלקין על כרחין דהוא קדש ותמיהני דהיה לו להביא ראיה מגמרא מפורשת בפסחים דף קי"ז אמר רב ידידי' נחלק לשנים לפיכך ידיד חול ויו"ד קדש וזה ראיה שאין עליה תשובה ומאד תמיהני על הגאון בעל חתם סופר ביו"ד סי' ע"ר שכתב שם שמהסופרים שאין מקדשין לתיבת א' שבבית א' מוכח דאין נחלקין רק צריך לכתוב בתיבה אחת והנה דבריו ז"ל תמוהים ומרפסן איגרי דהוצרך להוציא זה מהסופרים הלא ברייתא ערוכה היא במסכת סופרים ואדרבה דעת הת"ק דנחלקין וכן פסק בירושלמי ועוד האיך בנה יסוד על הסופרים דמנא לן דעושין כדין דהא באמת לפי מה שפסק בירושלמי דנחלקין מוכח להדיא דצריך לקדש וכמו דאמר רב בפסחים בשם ידידיה ועוד יש סתירה בדבריו שבכאן למה שכתב בליקוטים הנ"ל דשם ברירא ליה דאין צריך לקדש ובכאן משמע דאינו ברור לו מדהוצרך להביא ראיה מהסופרים ולכן דברי החתם סופר הנ"ל צלעו (אמר המחבר ספר מלאכת הקדש אין אצלי ואתה תחזה להרב פרי מגדים סי' קמ"ג באשל