שדי חמד באר בשדי חלק ב קצא

דאיתא בשבועות (ד' ל"ה ע"ב) כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש וכו' חוץ מזה וכו' האלף לך שלמה וכו' הרי אף בשיר השירי' אותן שהכונה לשלמה בן דוד המלך עליו השלום הוא חול ומותר למוחקו אף שנקרא ממש על שם הקב"ה לדעת הרב מצליח דשלמה הוא שם ממש וכן נמי לדברי התוס' סוטה (יו"ד ע"א) ויעויין בס' מאיל המלואים (סו' פרק ל"ב ד' ע"ח ע"א) שהביא בשם ספר מגדל עוז להרי"ע עמרן דפסק כדעת רבינו מצליח דאסור למחוק שם שלמה בשיר השירים ושם שלום והוא פליג עליו ומביא כן מתשב"ץ (ח"א סי' קע"ז) וכתב עוד וז"ל ועיין בנקודת הכסף לכתב וכו' דיש מפרשים דהתוס' כתבו כן (דשלום אינו נמחק ובגררא דלא חשיב שלום תנא ושייר) בדעת המקשן וכ"נ לפע"ד דאם לא כן מה זה שתרצו דיש לומר תני ושייר תקשה מאי שייר דהאי שייר אלא על כרחין דכתבו כן לדעת המקשן ויש לומר דשייר גם כן שמשון ודוק היטיב בזה עכ"ל ולעניות דעתי לא דק היטב. א) הא פשיטא ליה להמקשן דנמחה אם כן לא שייר שמש (או שמשון לדבריו). ב) הא אפשר לומר דשייר שלמה וכדעת הרב מצליח. ג) אי סבירא ליה דלדינא כלום נמחק אמאי אמרינן אלא מעין שמו לתרץ ליה אליבא דאמת דנמחק לכן צדקו דברי הנקודות הכסף דשלום אינו נמחק הוא דוקא היכא שאפשר לומר שהכונה לשמו של ה' ולא היכא דהוא שם אדם כמו שלום או היכא שכותבין שלום בין זה לזה או שלום במדינה כמו שכתב הרדב"ז (ח"א סי' ר"כ) בפתחי תשובה סוף סי' רע"ו יש טעות סופר בציון תשובת הרדב"ז. דאז מותר לכתבו מלא ולא חיישינן לזרקו לאשפה ועל כרחין שכתב כן לדעת התוספות דסברי דאם אפשר לפרשו לשם ה' אסור למחקו דלדעת הרא"ש כל שלום מותר למחקו ולזורקו

ג) ובראש השנה (ד' י"ח ע"ב) בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום ואותו היום עשו יום טוב אף על גב דהשמות של הלוה כתבו בשטר אף ששמו שלום שלמה אליעזר יהודה אליהו ולא חשו שיהי' השטר מוטל באשפה אמנם אפשר לומר היכי דלא אפשר שאני ובאמת אנו רואין דרוב העולם נזהרין וכותבין יהודא באלף וכן כת"ר חותם חזקיאו באלף ובשם אליהו חותמין אליאו או אלי' ברשימה אמנם נראה דאפילו לחומרא וסלסול בעלמא אין נזהרין אלא בשם אדם כיון דעל כל פנים נקרא כן שיהיה נכלל בו שם הוי"ה ברוך הוא (וגם בזה אנו רואין דדוקא בשם אדם שנכלל בו שם יו"ד ה"א וא"ו וכו' אז משנין בכתיבה וחתימה כמו יהודא יחזקי' אלי' גדל' וכיוצא בזה משום דשם הוי' הוא שם העצם מ"ש מה שאין כן שם מיכאל יחזקאל וכדומה כותבין מלא וכן אליעזר שלום שלמה ואע"ג דשם אל הוא ג"כ שם העצם ואינו נמחק מכל מקום כיון שיש לו ביאור ופירוש דהיינו בכל הכח והיכולת כמו לאל ידי אלי הארץ וכיון שנכתב ונכלל בשם אדם אמרינן בי רק הביאור מי שהכח בידו והוה כמו שלום בפני עצמו לדברי הרא"ש מה שאין כן אל בפני עצמו הוא שם ממש ואינו נמחק לכולי עלמא דהוא בעל הכוחות כולם ואי אפשר לומר כן אלא על השם יתברך ואין להאריך ודוחק) מה שאין כן בנדון דידן שהוא פירוש אחר לגמרי שדי חמד על שם שדה דומה ממש לתיבת בא אל פרעה דתיבת אל אין בו קדושה ואין ליזהר מלזרקו ואפילו אם נפרש בדברי הרמ"א (בסוף סי' רע"ו) שכתב ויש נזהרין אפילו במלת שלום שלא לגמור כתיבתו היינו בכל מלות שלום אפילו שלום בין זה לזה או שלום בעולם או שם אדם שלום ודלא כהרדב"ז מכל מקום היינו דוקא מלת שלום היכא דהכונה שלום (שלום) כיון דלכך נקרא ה' שלום שהוא עושה השלום ואם כן פירוש אחד להם (וצריך עיון מה שאין נזהרין מלכתוב אדוני אבי או סתם אדוני אף שגם שם ה' הוא גם כן על שם אדנות שהוא יתברך הוא אדון הכל וכדכתיב האדון ה' ואולי אפשר לומר דלכך כותבין אדוני מלא וי"ו) אבל אם כותב שלום חוב לשון תשלום או שם שלום בפתח ודאי אין חשש לכולי עלמא ואם כן בנדון דידן שדי חמד הוי כמו אדני כסף אדני פז וכמו אל פרעה אל נא דאין בזה שום חשש לזרקו ולמחקו לכולי עלמא

ד) גם מצינו ספרים שמותם כשדי חמד. א) שדי יתומים (נדפס באלטונא תקכ"ו) תקנות חברה מגדלי יתומים. ב) יש תח"י שו"ת אדני פז מהרה"ג ר' אפרים העקשיר דיין דקהל אלטונא ועליו הסכמת בעל כנס"י. ג) זיו שדי פירוש על פי קבלה על מאמרי רבה בר בר חנא. ד) ויותר מזה ראינו לרבינו הרמ"ע קרא ספרו צבאות ה' (וקימא לן דצבאות אינו נמחק) והוא כמעט פירוש אחד עם ה' צבאות. ה) ובר מן כל דין יעויין בשו"ת הרמב"ם (סי' ז') דכתב אשורית יש בו קדושה ולכך לא עשו על מטבעות כי אם כתב עברי (היינו ליבונאה) ולא כתב אשורית ויעו"ש דרבינו יוסף הלוי עכב מלכתוב גט בכתב אשורית וז"ל ואמר להם ואיך נשתמש בזה מכתב אלקים ויבא לזלזול כו' עכ"ל הרמב"ם (והובא בב"י אה"ע סי' קכ"ו) (ולדידן שכותבין אשורית אפשר לומר דלכך גונזין אותו ואין נותנים ליד האשה רק מעשה בית דין שלא יבא לידי זלזול והטעם שלא ידקדקו בו דקדוקי ריב ומצה צריך עיון דהא גם בהמעשה בית דין כותבין השמות כמו שכותבין בגט ואולי אפילו דקדוקים בעצם הכתיבה) ולפי זה אין לזרוק לאשפה הדף הראשון הנדפס בכתב אשורית ואם כן אין לחוש כלל לזה סוף דבר לענ"ד אין ספרו הק' שדי חמד (אשר ברוך ה' נתקבל ברצון ולרוב עונג לכל אחינו בני ישראל) אינו צריך ח"ו לשינוי השם וכת"ר יטע מטעי שכלו נטעי נאמנים על שדי חמד אשר יחמדוהו כל אחינו בני ישראל ועיניהם כלות לראותו כלול בהדרו בעזר השם יתברך כחפצו וחפץ אחוז באהבתו דורש שלומו וטובתו באהבה רבה ועזה מקרב ולב עמוק: אברהם יחזקאל בהר"ש ז"ל ארלאזאראוו

ובמכתבו מיום שמיני לחדש העשירי הנ"ל שלח מלואים לדברי קדשו שבמכתבו הראשון והגיע לידי אחר שכבר העתקתי בקונטריסי זה מכתבים מרבני גאוני דורנו יצ"ו לכן אעתיק דב"ק להלן (במכתב טו"ב): מכתב ח. בשם ה' יום ד' ערב חנוכה שנת "ששון" לפ"ק ליאדי. כבוד וכו' כק"ש ר' חיים חזקיהו מדיני הי"ו נצח סלה אמן

מכתב קדשו הגיעני והנה אודות שם ספרו הקדוש "שדי חמד" הנה הבית יוסף ביו"ד סי' ער"ו כתב בשם הסמ"ק דבכתב השם שלא מדעת הוי כמתעסק ומותר למוחקו דגרע מסתמא והוי כמו שכתב בפירוש שלא לשמה דאינו קדוש וכן כתב בשו"ת הרדב"ז החדשות סוף סי' תקצ"ו וכן כתב בספר משנת חכמים שהובא בפתחי תשובה שם סק"ט וכן כתב בשו"ת ר' חיים כהן ז"ל בחלק יו"ד סי' מ"ה וכן כתב בשו"ת בית שלמה מהדורא בתרא חלק ב' סימן קס"ג וסימן קס"ה ומקודם הוא ממסכת סופרים פרק ה' הלכה ג' עיי"ש רק דכתבו זה לצורך תיקון כמבואר בדבריהם אמנם בנדון דידן קילא טובא דהא מפורש בשו"ת הרדב"ז החדשות סי' ר"כ הובא בפתחי תשובה בסוף סימן ער"ו ס"ק כ"ח דאם בא לכתוב שיש שלום בעולם וכו' וכיוצא בו שהוא סיפור דברים אין צריך ליזהר שהרי אינו מכוין לשם כלל ולא חיילא עליה קדושה עכ"ד וכן ממש בנידון דידן דהכל יודעים שבהתיבות שדי חמד הוי הכונה רק על שדה והוא רק סיפור דברים שהוא שדי חמד לכן לפע"ד ברור דאין בזה חשש כלל וכיהודה ועוד לקרא הנני מצטרף לדעת כת"ר הי"ו: דברי אוהבו כנפשו שלמה פרעיידעש חונה פה ק"ק ליאדי מכתב ט. בעזר השם יום ב' ה' חנוכה תרנ"ו מינסק. החיים והשלום וכו' על כבוד ידידי וחביבי וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני המכונה חח"מ נ"י

אחדשה"ט ושת"ה באהבה כעת ממש הגיעני מכתבו הנה הא דציין לס' מעיל צדקה סי כ"ד הס' הלז אינו בידי אמנם בכדי להפיק רצונו הנני להשיבו תיכף אשר לדעתי ברור ופשוט שאין שום חשש בזה ושום פקפוק כי עד כאן לא החמירו רק בשם ממש רק שלא נכתב בקדושה אבל מה שאין כוונתו לשם כלל וגם לפי כוונתו איננו שם כלל פשוט וברור דא