שדי חמד באר בשדי חלק ב קצ

הגה"ה א'

עיין בסה"ת ה"ת סי' ר"ה שנראה גם כן הולך בדרך זה שסובר דעל חק תוכות ל"מ העברת קולמוס לתקן ורק על שלא לשמה שאין זה אלא פסול משום זה אלי ואנוהו מהני העברת הקולמוס ודו"ק ע"כ הגהה א': הגה"ה ב'

עיין בהריטב"א שם דקאמר לכן לא הקשה דלמחוק האזכרות ולכתוב אחרים דבה"ג דמוחק כל האזכרות וכותב כל האזכרות על מקום המרק ידע הגמרא דקפסול משום דהוי מנומר אך בהעברת הקולמוס על האותיות ס"ד דאף בכולו אזכרות שפיר דמי ועל זה מתרץ דאף להעביר בקולמוס אי אפשר אף דלא הוי מנומר ממש עם כל זה אסור דמחזי כמנומר גם כן אתי שפיר לדרכינו דלכן מקשה נימא דלא כר"י דבזה האופן שאי אפשר לתקן במחיקה כי היכי דלא ליהוי מנומר אף רבנן מודים דיכול להעביר בקולמוס ולקדש אך מה שכתבתי בפנים יותר מחוור ומתורץ בזה קושיית המרדכי דלהוי כמו בחומש בעלמא ובמ"ש אתי שפיר כיון דהרבה אזכרות יש שנתקדשו אם כן יש עליהם קדושת ספר תורה ויש בה פסולים ואסור לנהוג בה כמו בחומש ולכן טעונה גניזה ואפשר עוד לומר באופן אחר דדוקא כשכתב השם שלא לשמה ר"ל בכונה לכתוב יהודה אז יוכל למחוק כיון שנכתב בפירוש לשם חול מה שאין כן כשלא כתב לשם חול רק כתב סתמא יכול להיות דאף שלא נתקדש ואין הספר תורה כשרה אבל עם כל זה אסור למוחקו דלא גרע משם הכתוב על ידות הכלים שאסור למוחקו והכל כמו שכתבתי לעיל דלכן מקשה שיעשה כסברת ר"י כיון דאי אפשר בענין אחר וכן מתורץ קושיות המרדכי דלמה הפסיד השכר כולו ויהי' לו כמו חומש בעלמא דאסור לנהוג בו רק קדושת החומש להתלמד בו התינוקות כיון שנכתב על כל פנים סתמא עד כאן הגה"ה ב'. יום ועש"ק כ"ג בחודש השמיני ה' תרל"ג הנ"ל: הגה"ה ג'

ואפשר לדקדק בזה ולומר דהוי חשש מוחק בזה כמו בדיו על גבי סיקרא דחייב בשבת משום מוחק גם כן (גיטין י"ט ע"א) ואף שבדיו על גבי דיו פטור לגמרי עיי"ש ברש"י ד"ה פטור וכו' שהרי היא כבתחילה לא כתב ולא מחק אבל אין זה מוכרח דיש לומר דהוי מוחק רק דלא הוי מוחק על מנת לכתוב עיי"ש בתוספות ד"ה מוחק הוא וחשב על מנת לכתוב שסופו לכתוב עליו בדיו מה שאין כן בדיו על גבי דיו ואם כן יכול להיות דגבי שם יתסר משום מוחק ה' אבל עם כל זה למעשה העיקר כמו שכתבתי בפנים האחד דמדברי רש"י נראה שסובר דאין זה מוחק ועוד נראה לי דכל מוחק שתיכף בעת המחיקה נכתב מחדש לא נאסר בשם כיון שלא נאסר אלא משום לא תעשון כן לה' אלהיכם עיקר איסור לא נאסר אלא במוחק דרך השחתה לא כמו שמוחק על מנת לתקן וכמו שכתבתי בחידושי למסכת בכורות דף כ"ה מהמס' פ"ה שהרי אף בהיכל מותר לסתור על מנת לבנות ואף להמפקפקים זה דוקא במוחק עתה והכתיבה תבא לאחר זמן מה שאין כן כששניהם נעשים בבת אחת המחיקה והכתיבה שאין כאן השחתה כלל דודאי שפיר דמי לכן העיקר כמו שכתבתי בפנים ודו"ק. ע"כ הגה"ה ג': מכתב ז בסעדא דה' יום א' ד' דחנוכה "נרות" לפ"ק חארקאוו. לקדם רחימא דנפשאי וכו' כש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו שליט"א אבד"ק קאראסיבזאר יצ"ו

אחדשה"ט באה"ר ובחיבה יתירה, גודל ת"ח לכבודו אשר בשרני בשו"ט כי בעזה"י החל להדפיס שאר ספרו הקדוש שדי חמד יזכהו השי"ת לגמרו. ונזכה בחסדי ה' לאורו. כשיצא לאור בעזהי"ת

ועתה באתי על ד"ת דבדק לן מר ע"ד שכתב לו רב אחד אשר לפי מ"ש הפוסקים ביו"ד (סי' רע"ו) ובשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ד) דאף שם שאינו מקודש אין למחקו ולזאת היה לו לקרא ספרו הק' שדה חמד בהא ולא שדי חמד ביו"ד שהכורך ספרים קורע הדף הראשון ומוטל בבזיון והנני להשיב מפני כבודו והנני כותב בלי עיון כי טרידנא טובא במילי דמתא. וידענא וכו'. א') הנה בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ג וסי' כ"ד) לא כתבו רק בשם שלא נתקדש כדין אבל על כל פנים כונתו הי' לכתוב השם ואם כן אינו ענין לנדון דידן אמנם בגליון מהרש"א ביו"ד הנדפס מחדש בווילנא (סי' רע"ו ס"ט) כתב וז"ל וע"ת מ"ע (סי' ל"ו) וכו' דגם בלא נכתב לשם ה' כל שצורת שם עליו יש בו איסור מחיקה עכ"ל דמשמע לכאורה מדבריו כל שצורת שם עליו אפילו לא נכתב לכוונת שם כלל ובמחכ"ת לא ביאר כל הצורך דז"ל הרמ"ע ז"ל שם כל שצורת אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכונה שהוא שם אסור לקלקלו עכ"ל (ושם מיירי בשם הוי' דהדביק הההין כמו חתין וגררם אח"כ דאין קדושתן הקודם מהני) ויעוי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד (סי' קפ"ו) וז"ל הדבר ברור כשמש שמה שאסרו למחות שם מן השמות לא אמרו אלא כשנכתבו בכונה לשם קדושה ממש (נראה דכוונתו שם ק' אף שלא נתקדש ממש ונבתש' מעיל צדקה ור"ע הנ"ל) ולא אותיות ותיבות שיש בהם אותיות משם ולא נכתבו לכונת קדושת השם דאי לא תימא הכי כל מקום שיהיה כתוב אל יהי' אסור שהם אותיות המורים על שם אל והוא מן השמות שאינם נמחקין וכן כל שתי אותיות מתיבה שיש בה יוד הא סמוכות זו לזו כמו יהודוך יהי' אסור למחוק שהם אותיות י"ה שאינו נמחק וזה דבר שאין לו שחר וכו' עכ"ל נראה כונתו כל מקום שיהי' כתוב אל יהי אסור היינו כמו ויקרא אל משה אל נא אחי וכדומה כיון דאין כונתו לשם כלל מותר למוחקו והוא הדין בנדון דידן שדי חמד שהוא בישעי' (נ"ב י"ב) על שם שדות ברבוי ובסמיכות שבא ביו"ד לסוף ואינו ענין כלל לשם ה' ודמי ממש לזה אל זה דלא לשם אל הכי נמי אין לחוש

ב) אמנם בבכור שור בחידושיו לסנהדרין (ד' ס"ה) הביא דברי הבית חדש באו"ח (סי' פ"ד) דאסור לקרות אדם ששמו שלום בבית המרחץ והביא ראיה וכתב וז"ל ועוד קצת ראיה מגמרא סוטה (ד' יו"ד) דאמר ר' יוחנן שמשון על שמו כל הקב"ה נקרא ופריך אלא מעתה לא ימחה ואין לפרש דהכי קאמר אי כ' על הקב"ה שמשון דלא ימחה דקשה דלמא האמת כן דאין לומר דהמקשה פסיקא ליה בשום מקום דשרי כדכתב מהרש"א שם וכו' דהא השתא הוא דחידש רי"ו לומר דשמשון על שם הקב"ה נקרא והנראה דהכי פריך אלא מעתה שם שמשון הכתוב על שמשון בן מנוח לא ימחה וזה פסיקא ליה דכל שמשון הנזכר בקרא נמחק וא"כ מאי קא פריך כיון דהכוונה הי' על האדם ולא על השם יתברך אלא דכל שכתב השם אפילו כונתו על האדם אינו ראוי למחוק וכו' עכ"ל הבכור שור ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דבגמרא שם איתא שמשון על שם של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן וכו' אלא מעתה לא ימחה אלא מעין כמו של הקב"ה מה הקב"ה מגין על כל העולם כו' ופירש"י על שמו כל הקב"ה משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש מעין שמו שאין שמש שם ממש אלא מגן ומציל עכ"ל רש"י משמע להדיא דלא ימחה קאי על תיבת שמש אם שמש הוא שם ממש של הקב"ה וכן נראה להדיא מדברי התוס' שם (ובמהרש"א נראה שהוא טעות סופר וצריך להיות ש"ש) אבל שמשון דהוא שם אדם (אפילו אם היה שמש שם ממש) לא עדיף משם אליעזר על שם כי אלקי אבי בעזרי וכן יהודה על שם אודה את ה' דמשמע דנכלל הוראה עם שם הויה ומכל מקום נמחקין דאף אם נתכוין ל זוב שם ה' וקדשו וכתב יהודה מוחקין ה' אחרונה (ולדעת המ"ע מודחי שיעשה מהדלת ה') והרא"ש בתשובה (כלל ג' סי' ט"ו) הביא דברי הרב מצליח דשם שלמה בשיר השירים אינו נמחק והרא"ש פליג עליו וסבירא ליה דנמחק וסיים וז"ל ולא מצינו מי שאוסר למחוק שלום ובכל אגרות כותבין שלום ונזרקין ונמחקין ואף על פי ששלום הוא שם וכו' כיון שאינו שם העצם אלא על ידי הפעולה נקרא כך הוה ליה כמו הגדול הגבור עכ"ל ואפילו להרב מצליח דכתב כן על פי