שדי חמד באר בשדי חלק ב קפט

נבזה הא ודאי שאין זה שם קדש רק שם שדה ולכן אין לחוש לזה כלל נראה לי שאם ירצה כת"ר להחמיר על עצמו ממדת חסידות יכול לכתוב שדי-חמד במקף וכן נכתב בס' ישעיה קפיטל ל"ג ואם ירצה לתקן יותר יכתוב למעלה נקודה שין שמאלית ותחת השם הנקודות שלו גם כן שאף אם יקרע יהיה ניכר מן הנקודות שלמעלה ושתחתיו שאין זה שם קדוש ולחוש שמא יקרעו וישאר רק התיבה בלי הנקודות אין לחוש כלל דאם כן מי ששמו עמנואל וצוריאל או אליהו וכדומה לא יחתום שמו באגרת מחשש שמא יושלך לאשפה חצי השם ודוק בזה ויהיה לבו בטוח כי לא יאונה לצדיק כל און: והנני בזה ידידו דור"ש באהבה רבה ומברכו בשיבה טובה באריכות ימים ושנים בטובה כחפצו וחפץ אוהבו מלב ונפש דוד פרידמאן חופ"ק הנ"ל ואלה דברי תשובתו הנ"ל. נשאלתי בסופר שנסתפק לו בשם אחד אם קידשו בהכתיבה לשמו אם לא מה יעשה

תשובה נראה לי דבה"ג שאי אפשר למוחקו יעבור עליו קולמוס ומקדשו דגרסינן בגיטין דף כ' ע"א אר"ח גט שכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דתנן הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא והנה כפי המבואר ממחלוקת ר"ח ור"א בר"י דר"ח סובר דרבנן פסלי אף בדיעבד משום דסברי דאין זה כתב כלל וסוברים דלקדש השם אין תקנה אלא לקדשו בכתיבה גמורה לכן קאמרי בירושלמי שבת דלרבנן פסול הנהו אף בדיעבד ומה שאמרו לו אין השם מן המובחר בשיטתו השיבו אותו ולרבנן אין תקנה אלא למחוק לגמרי השם ולכתוב אחר בקדושה כן הוא בירושלמי שם ובמסכת סופרים פרק ה' אבל לר' אליעזר ברבי יעקב נראה שלא נחלקו אלא לכתחילה איזה תקנה טובה יותר אם למחוק ולכתוב את השם על המחק או להעביר בקולמוס וסברי רבנן דיותר טוב למחוק את השם ולכותבו על המחק מלהעביר עליו בקולמוס דסברי דאף בשם אחד מיחזי כמנומר ור"י סובר דבשם אחד לא מיחזי כמנומר ולכן עדיף יותר להעביר בקולמוס ולקדש מלמחוק אבל בדיעבד אין כאן מחלוקת דאף רבנן מודו דאם העביר בקולמוס אף שאין השם מן המובחר עם כל זה שפיר דמי וכמו כן נוכל לומר דהיכא דאי אפשר למחוק אף רבנן יודו דשפיר דמי אף לכתחילה להעביר עליו בקולמוס כיון שאי אפשר בתקנה אחרת לזה והנה לענין פסק הלכה אם כר"ח או כר"א בר"י לענין גט פוסק הר"ח דזה ספק ר"ל דהוי ספק גט והבין הרשב"א שהטעם שאינו יודע להכריע אם כר"ח או כר"א בר"י או דאפשר דאף ר"א בר"י לא אמרה אלא בדרך דחיה בעלמא בלשון ודילמא והרמב"ם פוסק בפרק ג' מהלכות גירושין דגבי גט אין זה גט והבין ממנו הרשב"א דסובר כר"ח וקיימא לן מסתמא כרבנן לגבי דר"י וטעם הדבר משום דכתב ע"ג כתב בדיו ע"ג דיו אין זה כתב וסובר הרב כן לדעת הרשב"א דמימרא דר"א בר"י נדחית מסתמא דסוגיא דשבת דף ק"ד ע"ב דכתב על גבי כתב לא הוי כתב לרבנן. ואם כן לכאורה בספר תורה באופן שאי אפשר למחוק אין שום תקנה לזה אבל המ"מ אומר בטעמו של הרב שגורס בהגמרא דרבי אליעזר ברבי יעקב אומר דע"כ לא נחלקו רבנן ור"י אלא בספר תורה דכל הענין הוא משום זה אלי ואנוהו (עיין בסוף התשובה בהגהה א') אבל גבי גט כריתות בעינן וליכא כן נראה לי שהיתה גירסת הרמב"ם ובאמת פוסק כר"א בר"י דגבי ספר תורה אין צריך שום כתב לתקן השם וסגי באיזה תקון שיהיה שמחדשו לשמה מה שאין כן בגט דאם כתב האחרון אינו כתב אין זה ספר כריתות שהרי הספר כריתות צריך הבעל לכותבו והכתיבה שלא היתה לשמה נתבטלה ועל כל פנים אם אין זה כתב אם כן לא כתבו הבעל כלל מה שאין כן בספר תורה ובזה אתי שפיר פשיטות המשנה בשבת דף ק"ד ע"ב דכתב על גבי כתב פטור וכל מה דקאמרי רבנן אין זה מן המובחר ואין צריך לדחוק כמו שנדחקו בירושלמי דשבת הנ"ל דרבנן לשיטת ר"י אמרו ושם בירושלמי ר"י בר זבדא לא סבירא ליה כן) דבמקום דבעינן כתיבה כתב על גבי כתב לא הוי כתב רק דבספר תורה השם שנכתב שלא לשמה אין צריך לכותבו לשמה רק לעשות בה מעשה לשמה וסגי גם בהעברת קולמוס עליו לקדשו והנה לכאורה נידן שלנו במחלוקת הפוסקים הנ"ל תלויה אבל אף כי תלמיד אנכי ואין הכרעת תלמיד הכרעה אבל עם כל זה תלמיד שאמר דבר אין מזחיחין אותו וכו' נראה לי להכריע כפי שהבין המ"מ דעת הרמב"ם מסוגיית הגמרא גיטין דף נ"ד בההוא דאתא לקמיה דר"א ואמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתים לשמן וכו' ואי אתה נאמן להפסיד הספר תורה אמר ליה ר"י נהי דהפסיד שכר אזכרות וכו' שאין אזכרות שלא כתובין לשמה אינו שוה כלום ולעבור עליה קולמוס ולקדשם כמאן דלא כר"י דתניא הרי שהיה וכו' אפ"ת ר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא הזכרה אבל דכולי ספר תורה לא דמיחזי כמנומר והנה הסוגיא זו תמוה האחד כיון דלא ידע בההוא לחלק בין חדא אזכרה לכולי ספר תורה ליקשה בפשיטות לתקן השם ר"ל לרבנן ימחוק השמות כולם ויכתוב אחרים לשמה וכן מה זה דמקשה הגמרא ולעבור עלייהו קולמוס ולקדשו נימא דלא כר"י מה זו קושיא אם נימא דלא כר"י מסתמא הלכה כרבנן לגבי דר"י אבל כפי שיטת הרמב"ם כפי שהבין ממנו המ"מ אתי שפיר דסתמא דגמרא סובר כר"א בר"י דלא נחלקו ר"י וחכמים אלא בלכתחילה ר"ל איזו תקנה טוב יותר לעשות לזה אם המחיקה או העברה בקולמוס אבל במקום שאי אפשר בתיקון המחיקה כולי עלמא מודים דעבדינן התקנה בהעברת קולמוס דלתקן האזכרה שתהיה לשמה לא צריך כתיבה כלל ועובדא הוי דאמר דהרבה אזכרות לא כתבתי לשמן לא כולם אך לא בירר איזה מהאזכרות לא כתב לשמן לכן לא היה אפשר למוחקן וכיון שאי אפשר למוחקן כולי עלמא מודו דסגי בתקנה דהעברת קולמוס כדי שלא לגונזן ולכן מקשה שפיר ולעבור עלייהו קולמוס ולקדשינהו ר"ל כיון דאין תקנה במחיקה אף רבנן מודו ולכן מקשה לימא דלא כר"י (ר"ל דזה תמוה דהא כה"ג אף רבנן מודו) (עיין בסי' התשובה בהגהה ב') ואם כן גם נידון שלנו כיון שאי אפשר למוחקו מחמת הספק אזי אף רבנן מודים דשפיר דמי להעביר על השם קולמוס ולקדשו וכן נראה לי להורות בזה למעשה. האחד שכן נראה מפשטות הסוג א כמ"ש והשני אף להר"ח וסייעתו הא הוי בנדון שלנו ספק ספיקא האחד דשמא ההלכה כר"י בר"י ולדידיה בודאי כל המחלוקת הוא דוקא בלכתחילה לא באופן שלנו שאי אפשר לתקן באופן באופן אחר והשלישי דאף אם הלכה כר"ח דלרבנן אין מועיל העברת הקולמוס אף בדיעבד עם כל זה יש לצרף עוד הספק דשמא קדשו כדין וכמעט יש חזקה דמסתמא המצוי לכתוב ספר תורה עושה כדין ולכן לדעתי ברור דיעביר קולמוס על השם ויקדשו (עיין בסו' התשובה בהגהה ג'). וה' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתורתו ויזכנו לעסוק בתורתו לשמה באין מונע אכי"ר:

יום ועש"ק עשרים ושלשה בחדש השמיני ה' תרל"ג

א"ה ידיד נפשי הרב הגאון וכו' ר' אריח בעה"מ באה"ט על תו"כ כתב לי דעתו לקדור השם עם איזה תיבות מלפניו ומלאחריו ולהניח מטלית עליו ולכתוב על המטלית אבל לי לא נראה זה דלא מצינו במסכת סופרים לחטוב השם אלא בנכתב דוקא בטעות ואין כאן מקומו ואם כן ילך לגניזה בע"כ עם היריעה הילכך לא אכפת לנו לקודרו ולגונזו לבדו אבל במקום שיש ספק שמא נכתב כדינו אזי אסור לקודרו ולגונזו על כן נראה לי להורות הלכה למעשה כמו שכתבתי בפנים: דוד פרידמאן.