שדי חמד באר בשדי חלק ב קפח

אומנות אין עומדין אם זה עומד יראו הללו כמזלזלין בכבוד תלמידי חכמים יעי"ש דבס' קול אליהו הביא מדברי הר"ן אלו ראיה לנדון דידיה דאין תלמיד חכם רשאי להחמיר לעמוד כל עת קריאת התורה הואיל דכל הצבור יושבים יראו ח"ו כמזלזלין בכבוד התורה יע"ש ואם כן הוא הדין בנדון דידן אם ישנה השם יהיה ניכר שהוא משום חשש זה של המערער ויהיה זלזול לראשונים ולגדולי הדור בזמן הזה שליט"א שלא חשו לזה

לב) לכאורה יש לדחות ראיה זו דהא בס' אמרי בינה (חלק א"ח סי' י"ג אות ד') השיג על הרב קול אליהו מדברי הט"ז (בסי' קמ"ו) דלדעת מהר"ם מן הדין חייב לעמוד מדכתיב ובפתחו עמדו כל העם ועמידה הוא כפשוטו ראוי לנהוג כן וכן מבואר ברמ"א שם ויש מחמירין ועומדין כו' ומלבד זה הא הר"ן לא ברירא ליה סברא זו ובש"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף ה' פסק להדיא דלא כוותיה יע"ש אם כן נסתר לכאורה ראיה זו מדברי הר"ן והקול אליהו

לג) אמנם דיחוי זה חוזר ונראה דהא לא דוחה דבריו רק מפני דלדעת מהר"ם מן הדין חייב לעמוד וכן מבואר ברמ"א כנ"ל אולם בנדון דידן דכבר העליתי דדעת רוב פוסקים רובם ככולם דאין חשש בנדון דידן אם כן יש בזה חשש יוהרא אף לשיטת הרב אמרי בינה כיון דהראשונים גם האחרונים לא חשו לזה

לד) לכאורה יש לדחות ראיה זו דשאני התם דכיון דכולי עלמא יושבים בעת קריאת התורה והוא יעמוד נראין הללו כמזלזלין בכבוד התורה אבל בנדון דידן נהי ששאר מחברים לא נהגו כן מכל מקום לא מקרי זלזול כיון שאינו ביחד וראיה לחילוק זה מדברי הרש"ח הובא במג"א (סי' קפ"ד סק"ד) בספק אם בירך ברכת המזון דצריך לברך גם הברכה של דרבנן כיון שהוא ביחד עם הברכות של דאורייתא שלא יהיה זלזול לדרבנן יע"ש

לה) אולם זה אינו השגה דפשוט דגם בנדון דידן מקרי הכל ביחד כיון שיוכל להיות ביחד החבורים שכלול בהם שמות עם הספרי שדי חמד ושנית שהמחבר שדי חמד הי"ו מביא בספרו הרבה ספרים שכלול בהם שמות ויהיה זלזול לשאר המחברים ועיין בתומים בכללי תקפו כהן (ס"ק קכ"ד) ואתי שפיר ראייתי מדברי הר"ן והקול אליהו

לו) עוד יש להביא ראיה דאין הגון להחמיר בנדון דידן לשנות שם ס' שדי חמד דהנה ראיתי מה שכתב הגאון המובהק הקדוש כקש"ת מוה' חיד"א זצ"ל בספרו שם הגדולים (ערך זכרונות) וז"ל עתה אשר עינינו הרואות שמזמן הגאונים כל מחבר ספר כותב שמו עליו יש להחזיק במנהגם ושאני התנאים אמוראים שכתב בספר החסידים (סי' שכ"ו) דיש מהם מי שנהג זה שלא להזכיר שמו דלפי עליונתם המופלא היו נזהרים גם בזה הדקדוק וכונתם לשמים אך מזמן הגאונים עד עתה לא מצינו מי שנזהר בזה וכמעט מי שרוצה לנהוג כך בדור יתום יהיה רמות רוחא כי מורה שכבר הוא שלם ורוצה לקיים גם זה הדקדוק דלא יבצר שלא יוודע בדורו ואף דלבו לשמים וכוונתו לטובה איכא לזות שפתים שרוצה להראות חסידות יותר מכמה גאוני וגדולי עולם עכ"ל הזהב והאדרת יע"ש מדברים האלה נלמוד שאף שנמצא בס' החסידים שהגון לעשות כן ואפילו הכי יהיה רמות רוחא אם נעשה כן מה שאינו מצד הדין רק מצד מדת חסידות ואם כן כל שכן בנדון דידן דגם כן מצד הדין אין בו שום חשש כנ"ל ורק מצד מהיות טוב דהוא מדת חסידות ואין לעשות כן להחמיר בזה מה שרוב גאוני ארץ לא נהגו כן ואיכא ביה רמות רוחא

לז) עוד יש להביא ראיה שאין להחמיר בנדון דידן מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' רט"ו) שכתב שיש נזהרים מלכתוב באגרות ושטרות שם שלום כדי שלא יבואו לידי בזיון וכן כתב הרב הלבוש יע"ש וקשה דהיה לו להרמ"א לכתוב דגם לכנות שם ספר יש ליזהר לקרוא בשם שלום כדי שלא יבואו לידי בזיון והוא יותר רבותא אלא על כרחין דבספר ליכא שום חשש וסרך איסור וכן ראינו ספר דברי שלום להגאון מהר"י אדרבי ודוקא באגרות ושטרות יש קפידא כדכתב הרמ"א היוצא לנו מזה דאין לשנות שם הספר שדי חמד לשדה חמד רק כדי להפיס דעתו של הרב המערער יעשה כמו שכ' כ"ג להדפיס חיריק על השין בראש שמאלו שאז יוודע לבעלי מלאכות מבית הדפוס שאינו שם רק שמורה על השדות של חמד ולא יוכלו לטעות דהוא שם וטוב להגיד להבעלי מלאכות פירושו שדות של חמד ועל ידי שנדפס חיריק בראש שמאלו יהיה להם בזכרון פירושו ותו ליכא שום חשש וזה ברור בעזה"י: אלה דברי ידידו אוהבו מקרב לב ונפש דוש"ת באהבה רבה שלמה אברהם ברד"ז רזעכטא המחבר ס' שו"ת בכורי שלמה

אמר המחבר בקונטרסי כתבתי בד"ה הרי לפנינו וכו' שיש לדחות שבזמנם לא היו נוהגים לעשות הפתח השער כפול והפתח היה תמיד עם גוף הספר ולא היה מקום לחוש שיבוא לידי בזיון כמו שיש לחוש עתה שכורך הספרים משליך לאיבוד הפתח השער הכפול. וידידי הרה"ג מנן אברהם יצ"ו לא נראה בעיניו דיחוי זה ולכן מכריח כן מדברי הרמ"א וממחברי ספרים בשם שלום ועיין לקמן במכתב כ"ב לידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו בד"ה ולכאורה עדיין: מכתב ו בעזהי"ת יום ו' עש"ק כ"ו לחדש כסלו שנת ה'תרנ"ו פה פינסק קארלין שלמתא וברכתא כפילא לכבוד וכו' כבוד ש"ת מו"ה יחזקיהו די מודינא שליט"א

יקרת מכתבו קבלתי לנכון ונתאחר קצת בלכתו דרך עקלתון בדבר אשר כותב כי אחד מעורר על השם אשר פי כת"ר יקבנו שדי חמד מחשש מחיקת השם אין שום חשש כיון שנכתב בפירוש לשם חול והמחמירים זה דוקא בשם שנכתב סתם שזה אסור למוחקו אף שאינו יכול לסמוך עליו במקום שנצרך שם קדוש וזה מבואר במסכת סופרים פ"ה ה"ג בדין הוה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה ולא נתן בו ד' שסוברים חכמים שמוחק את השם הזה והארכתי בזה בתשובה אשר אנכי מצרף לזה וזה פשוט האם אסור למחוק תיבת אל או אל או שדי גברא בינייהו וכן בשם צוריאל או עמנואל וכדומה ומבואר במסכת סופרים פ"ד שמותר למוחקן רק החשש שיש לחוש לכאורה שמא יקרע תיבה הזו לבדה ויושלך לאשפה ויחשבו ששם קדוש מוטל לאשפה וגם חשש הזה מלבד שלדעתי אין לחוש לזה כלל שהרי כותב בשטרות חול שדי אני מוכר לך (קידושין כ"ז ע"א ונשאר מקומות וספר מעיל צדקה שכותב כת"ר אינו תחת ידי לעיין מה שכתוב בו) ואף שיש להתעקש דדוקא בשטר חוב חששו חז"ל בר"ה דף ח"י ע"ב משום שעומד ליפרע למחר ויהיה מוטל באשפה כלשון הגמרא ולמחר זה פורע חובו ונמצא שטר מוטל באשפה מה שאין כן בשטרי מכר שאין עומדים להתבטל אפשר שלא גזרו אבל זה אינו א) שגם בשטר חוב אם היה משעבד לו השדה היה כותב שדי ואם כן היה החשש במקומו ב) כיון שהוכחתי שמדינא אין חשש שיהיה מוטל באשפה כין שאינו שם קודש ולא דמי לאדרכתא דשטרי דר"ה הנ"ל שהיה נכתב לכוונת שם קודש ורק אם באנו לחוש חשש שלא נמצא בגמרא שיאמרו שמוטל שם קדש באשפה כפי לשון הגמרא שם ונמצא שטר מוטל באשפה מובן כי אין לחוש שמא יקרע תיבה אחת מן השטר רק חששו לכל השטר שמא יוטל באשפה וזה לא שייך בנדון של כת"ר שאם כל הדף יוטל במקום