שדי חמד באר בשדי חלק ב קפז

שוב יכול לקדשו ויעויין בספר גט פשוט (סי' ק"ך סק"ט) הובא בפתחי תשובה שם סק"ז לפי מה שהעלה בשם בנו לחלק דאפילו למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי היינו כשנותן האומן שום דבר אבל בכי האי גוונא דהנייר והדיו של בעל מה שלוקח הסופר הוא שכירות ידיו ואין לו שום קנין בשבח הגט כבבא קמא (צ"ט) גבי הנותן צמר לצבע יע"ש אם כן הוא הדין בנדון דידן כיון דהפועל אינו נותן שום דבר אם כן אינו קונה בשבח כלי ואף דהמדפיס נותן הדיו (טוש) מכל מקום המדפיס אינו מכוין לקדש השם מה שבאמת אינו שם ואם כן לא עשאו שליח להפועל ואינו יכול להקדישו

כא) אולם הרב גט פשוט השיג שם על בנו הגאון דודאי כי אמרינן אומן קונה בשבח כלי היינו אפילו אם לא יתן האומן שום דבר כדמוכח מההיא דעשה לי שירים ונזמים כו אלא מיהא בעינן שיעשה מעשה גדול וחשוב וגט הוא מעשה גדול יע"ש ואם כן הוא הדין בנדון דידן מה שמדפיס על ספר גם כן הוא מעשה חשוב ואומן קונה בשבח כלי אם כן הדרא קושייתי לדוכתא דשוב יש לחוש שמא יקדיש את השם

כב) איברא זה אינו קושיא דכבר השיג הרב תורת גיטין (בסי' ק"ך סק"ו) על הרב גט פשוט וכתב לתרץ דלגבי הצמר סמנין הוא דעבדי ליה להשבח ואומן לא קני בה ולא מידי אבל עצים כיון דלא צריכי לסמנין רק לאומנותו של אומן אומנותו זה הסמנין ע"כ ואם כן בגט כיון דצריך לסמנין היינו הדיו שפיר אמרינן דהדיו עביד ליה להשבח והסופר אגר ידו שקיל כמו בסמנין דצבע יע"ש אם כן הוא הדין בנדון דידן דגם כן צריך לסמנין היינו הדיו שפיר אמרינן דהדיו עביד ליה השבח ושוב לא אמרינן בזה אומן קונה בשבח כלי ואתי שפיר מה שהעליתי בעניי דהפועל שמדפיס אין בכחו להקדיש את השם כיון דאינו שלו

כג) עוד יש לתרץ לפי מה שהעלו האחרונים על פי דברי הקצות החשן (סי' ש"ו) דכל שאין מניע לו שכירות בעד הפעולה אין אומן קונה בשבח כלי יע"ש לפי זה באם האומן קלקל הכלי אינו קונה בהכלי כלום לפי זה אתי שפיר בנדון דידן דקידש את התיבה שדי חמד לשם מה שאין פירושו כן הוי קלקול כיון דדרך שער הספר ילך לאיבוד ובשביל קידש אותו לשם יוכל לבוא למכשול שוב אין אומן קונה בשבח כלי בזה ושוב אינו יכול לקדשו

כד) עוד יש לתרץ על פי מה שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ב סי' מ"ו) בנותן טבלא לאומן לצייר עליו ואסרה האומן עליו קודם שיפרע לו שכרו וכתב דאף למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי היינו היכא שיש ממשות בשבח וכו' אבל הכא לא עשה אלא צייר בסמנין ואין בו ממש אם אין שבח סמנין על גבי צמר כו' דחזותא לאו מלתא היא יע"ש ואף שבשו"ת מהר"ש הלוי (חלק ח"מ סי' ז') תמה עליו מבבא קמא (דף צ"ט) יעויין בקצות החשן (סי' ש"ו) שמתרצו ואף שבנתיבות המשפט שם דוחה דבריו יעיין כ"ג בספר חידושי הרי"ם (ממרן קדוש רשכב"ה וצ"ל) באה"ע (סי' ק"ו) שתירצו בטוב טעם ודעת יע"ש אם כן אתי שפיר בנדון דידן דפעולת מה שמדפיס האותיות הוי דבר שאין בו ממש דחזותא לאו מלתא היא ואינו קונה בשבח כלי שוב אינו יכול להקדישו וממילא אין צריך לחוש לדברי הרב המערער ואין צריך לשנות שם ספרו גם להבא רק יתר החלקים גם כן יהיו נקראים שדי חמד בלי שום חשש

כה) אחר כתבי זאת קבלתי מכתב קדשו ראיתי אשר העתיק בקצרה דברי הרב המערער נ"י וז"ל ונהי שאינו שם מקודש מכל מקום החמירו הפוסקים ביו"ד (סי' רע"ו) וכמו שהאריך בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ד) ע"כ הטוב לקרוא בשם שדה חמד כמו הרב שדה יהושע כמובא בקצות החשן (סי' רמ"ד סק"ג) כו' וידעתי מקום לפלפל בין שם אף על פי שאינו מקודש לאשר על שם שדה הוא (וכתב מר וכמובן שכוונתו למה שהזכיר במכתבו הקודם דבכי האי גונא כולי עלמא מותר למחקו גם שלא לצורך תיקון) אך מהיות טוב וכו' ע"כ בכרכים הבאים ישנה השם לטובה בשם שדה חמד כנ"ל כתבתי ברהיטנא כו' ע"כ לשון המערער בקצרה

כו) הנה כ"ג יפה תמה על הרב המערער שהביא מס' שדה יהושע ולמה ניחא ליה בקריאת שדה יהושע ששם יה משמות שאין נמחקין כו' והאריך בזה כ"ג בטוב טעם

כז) ונראה לפי עניות דעתי להוסיף דעל פי דין אין רשות להמחבר הי"ו לשנות את שם ספרו מחשש זה של המערער במה שעל פי הדין אין בו חשש כנ"ל רק מצד מדת חסידות נגע בה משום מהיות טוב במה שלא נהגו כן גאוני עולם אשר מעולם אנשי שם מדור דור וכן גאוני זמנינו שלא חשו לחסידות זה וכמו שהביא כ"ג הרבה ספרים שנמצאים כן בשמות וגם אני כוונתי לדברי קדשו בס' בית אלקים מהרב המבי"ט זצ"ל ואם ישנה המחבר הי"ו שם ספרו חלקים הבאים לשדה חמד יהיה ניכר לכל דמפני חשש זה הוא וגם יכול להיות דדברי הרב המערער נתפרסמו ויהי' זלזול לראשונים וגם שייך ביה משום יוהרא כברכות (ד' ט"ו ע"ב) לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ויע"ש ברש"י (בד' י"ז ע"ב) ד"ה לא כל הרוצה ואף שהמחבר הי"ו הוחזק וכו' מכל מקום ראינו כמה גאונים וצדיקים שחברו ספרים ולא חשו לזה ואין לדחות דבנדון דידן הוי כמו שב ואל תעשה ולא שייך בזה משום יוהרא כדאמרינן שם פוק חזי וכו' זה אינו דבנדון דידן מקרי קום ועשה דיהי ניכר מדשינה השם

כח) ואין לדחות דהא קיימא לן בא"ח (סי' ע' סעי' ג') דגם חתן חייב לקרות קריאת שמע זו אינה השגה דהא מפורש בש"ע הטעם שעכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה חייב והוא מדברי התוספות דשם דאם אינו קורא מחזי כיוהרא שמראה שמכוין בכל שעה יע"ש ואם כן הוא הדין בנדון דידן אם ישנה השם יהיה מחזי כיוהרא שחושש למה שלא חששו כל הני רבוואתא

כט) עוד נלפע"ד להביא ראיה דכיון שנקבע כן להלכה שלא לחוש לזה אין לשנות. מיבמות (ד' ק"ב) אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם עכ"ל ואף שהתם הטעם כיון דבהוראה אין אליהו מכריע נגד סוגיא דעלמא כחד חם כן הוא הדין בנדון דידן כיון שהעליתי כמו שכתב כ"ג שאין בו שום חשש על פי הדין ורק משום מהיות טוב מצד מדת חסידות נגע ביה וכיון דכל הני גאונים לא השגיחו בזה וכבר נהגו העם כן אפילו אם יבא אליהו אין שומעין לו לשנות ויש בזה חשש יוהרא

ל) עוד יש להביא ראיה מהימנא דאין להחמיר בנדון דידן כמו שהעלה כ"ג דהנה בבבא מציעא (ד' ס"ז ע"ב) רבינא אכיל בנכייתא וכתבו התוספות תימא דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפילו דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר רבינו תם דרבינא לא היה רוצה ליטול את השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן עכ"ל יע"ש אם כן מוכח מזה דבמה שלא נכון לעשות לצורבא מרבנן לאכול בנכייתא רבינא אכיל שלא ליטול השם ואף דבוודאי היה ידוע לכל העולה כמה רב גובריה דרבינא ויעיין בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' א') מה שהוכיח מזה אם כן כל שכן בנדון דידן דליכא שום נדנוד איסור לקרות שם הספר שדי חמד כאשר הוכחנו בוודאי עדיף טפי שלא לדקדק בזה לשנות השם כדי שלא ליטול את השם

לא) עוד יש להביא ראיה דעדיף שלא לשנות השם מדברי הר"ן (סו' פרק א') דקידושין מכאן אמרו אין בעלי אומנות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם דכתב דאפשר עוד לומר דאף בשל עצמו אינו רשאי ממש קאמר כיון דמדינא פטור דמקשינן קימה להידור ורוב בעלי