שדי חמד באר בשדי חלק ב קפ

עליו שום סרך קדושה ומזה נבין ונדון לשם שדי חמד שגם במקרא לא הונח לכונת השם הקדוש אלא על שדות וכן בקריאת שם הספר שבעל השם מבאר כונתו שלא על שם הקדוש היתה כונתו נראה דמותר למוחקו כשאר דבר של חול כמו שאמרו במסכת סופרים הנ"ל כל שמות הדיוטות שאותיותיהן אותיות השם הרי אלו נמחקין

וראיתי להרב פתח הדביר בחלק ג' בסוף סי' של"ו (ד' נז"ר ע"ד ד"ה ראיתי) שכתב בשם הרב סבא קדישא דוד פראנסיא וז"ל הרב מחנה אפרים בחידושיו על הטור יו"ד בדף ל"ז ע"ג נסתפק בזהובים שכתוב עליהם שם הויה ברוך הוא אם מותר להתיכם והעלה דאם נעשו על ידי נכרים אף דאסור להתיכן שרי ליהנות מהם כיון שלא נעשו לשמו ואם נעשו על ידי ישראל אף בסתם דלא ידעינן אם נעשו לשמו או לא אסור ליהנות מהן ואני מצאתי מחלוקת בזה בין הרבנים ב"ח וחות יאיר שהביא הרב באר היטב בא"ח סי' של"ד ס"ק י"ז ועיין להרב הנז' דברי התוספות דפרק קמא דערכין וכתב עוד אבל היכא דנגרר השם אמרינן אזלא כתב וכו' ועיין להרב חות יאיר סי' ט"ז ולהרשב"ש סי' תנ"ז עכ"ל הקדוש והגם שאין לי פנאי לראות שרש הענין העליתי דבר על ספר שיהיו שפתי צדיק דובבות ועל תשובת הרב מחנה אפרים עיין להרב דובר מישרים דף ט' ע"א וע"ב עכ"ד הרב פתח הדביר ואין אצלי ספר דובר מישרים ואף לא שו"ת הרשב"ש וכבר כתב בזה הרב משנת אברהם בשער י"ט אות י"ב ובשער כ"א אות ו' ובביאורו סק"ז ובקונטריסי זכר עשה במערכת המ"ם הבאתי דברי הגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא יו"ד סי' ק"פ על המטבע שטבעו עליו שם הוי"ה ברוך הוא אם מותר להתיכו ודברי הרב פרי מגדים בסי' של"ד על דברי הרב טורי זהב ס"ק ט"ז ודברי הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ז בשם הגאון בני יונה עי"ש ועל דברי הרב מחנה אפרים אתה תחזה מה שהאריך מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רע"ו אות כ"ד בראיות הרב פרי חדש ובמה שדחה הרב מחנה אפרים והרב בית יהודה ח"ב ועיין שם באות כ"ח

ונראה דאין כל זה ענין לנדון שלנו דהרבנים הנ"ל הם אמרו בכותב לכונת השם אלא שלא קדשו ובזה יש לומר שכיון שכותב לכונת השם הקדוש אף אם לא קדשו ממילא הוא קדוש וכאותה שאמרו גבי שחיטת קרבנות סכין מושכתן למה שהן אבל כשכותב לכונת דבר חול אף שהאותיות שוות הן לאותיות שם הקדוש הרי אמרו במסכת סופרים דמותר למחקן וכן הוא בקריאת השם שדי חמד שאין הרצון בזה לכונת שם קדוש כלל נראה דמותר למחקו ולכן אין שום חשש ופקפוק בקריאת שם הספר שדי חמד ביו"ד כן נראה לדעתי הקצרה וכבר כתבתי שנראה בעליל דעת רבני גאוני דורנו יצ"ו שאין בזה שום חשש כלל

וראיתי בספר יעלזו חסידים לרבין חסידא בעל ספר פלא יועץ ועוד ספרים רבים (והוא קיצור הספר החסידים בתוספת מרובה תורה דיליה אשר אסף איש טהור מכמה ספרים הקדושים במוסר השכל ויראת ה' טהורה כדרכו בקודש) שכתב בדף צ"ו ע"א אין מכנין את השם כלפי הדיוט כגון לכתוב לנדיב יהי כבוד אדוני לעולם ישמח אדוני במעשיו או לכתוב אל אדוני ויאר לנו וכיוצא שהרי כתיב במתכונתו לא תעשו כמוהו וכתיב אל תמירנו וזה המכנה השם להדיוט ואני ראיתי על גבי כתב שכתבו לשר אחד אל מלך יושב על כסא רחמים ונצטערתי מאד עד היכן הגיעה החנופה ואיסור גמור הוא שמלבד מלת אל קודש שעשאה חול איך יתואר בשר ודם חס ושלום בתואר מלך הכבוד לא יאה (מתיבת ואני ראיתי עד יאה כתוב שם מוסגר בחצאי ריבוע אולי אינם דברי הרב המחבר אלא דברי מר יהודאי גאון בן המחבר) ודברים אלו כתובים בספר החסידים סי' תתקל"ו ומה שכ' ואני ראיתי וכו' הם דברי מרן חיד"א בפירושו על הס' החסידים והוא ספר ברית עולם וסיים ומזה תקיש על כמה שטיות שנהגו סופרים בורים ולא יראי אלהים ויש למחות בידם בחזקת היד עכ"ד

והרב עיקרי הד"ט בחלק יו"ד סי' כ"ו אות ל' הביא דברי מרן חיד"א הנ"ל וכתב וכן יש לתמוה על המדפיס ספר הרה"ג ברוך אנגיל שבריש הספר הדפיס בזה הלשון רבינו הגדול והקדוש ברוך הוא וכו' אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהקדוש ברוך הוא בעצמו חפץ בכבודם ושיקראו על שמו יתברך והוא קרא ליעקב בשם אל כמו שדרשו רבותינו על פסוק ויקרא אל (אף שיש לדחות קצת דהוא יתברך אדון כל יכול לומר כן ולא אנו בריותיו) גם בבבא בתרא דף ע"ה ע"ב אמרו שלשה נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים וכו' וכן עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ולעולם דכינוי של אל לא מיסתבר לכנות בשר ודם אפילו למשה בדורו) והרב פרי מגדים כתב להשתמש מתיבת אל בצירי שהוא קודש לתיבת אל בסגול שהוא חול אף על פי שאינו עושה שום מעשה באותיות השם כלל ולתיקון ספר תורה רק דממילא על ידי תוספת תיבות החסרות ישמע ויזכר השינוי של לשון הקודש ללשון חול עי"ש וכבר הרב ברית עולם עצמו טרח בסי' תרמ"ד ללמד זכות למנהג גדולים אף בדורות שלפנינו דזה אומר פסוק אחד וזה משיבו דלכאורה הוא מעין דוגמא למה שכתב בספר החסידים שם אל תשחקו בפסוקים וחילוק ידע ביניהם ובפרט כשעושים כן לא בפסוקים אלא בלשונות הש"ס להיות שגורים בפיהם לשונות הש"ס ועם כל זה סיים דירא את דבר ה' יפרוש גם מזה וברור דעד כאן לא אמרו אל תשחקו בפסוקים אלא בדרך שחוק והיתול ולא לאסור להשתמש בהם לדברים של חול ושאם יספר עם חבירו בלשון הקודש או יכתוב אגרת שלומים או משא ומתן יאסר לדבר או לכתוב בלשון הש"ס או לשון פסוק (משום דהוי משתמש בפסוקים ולשון הש"ס לעסקי חול) דהא ודאי קשה לספר ולכתוב בלשון הקודש בלי עירוב לשון פסוק או ש"ס ודיינו שלא להשתמש בשמות דוקא אפילו שלא בדרך שחוק והיתול עכ"ד הרב עיקרי הד"ט שם

ומר קשישא הרה"ג כמוהר"י פלאגי' יצ"ו בקונטרס נפש היפה הנספח לספרו אבות הראש ח"ג אף הוא היה מתכוין להזהיר על זה שלא ישנו את השם הקדוש כלפי הדיוט וסיים את חטאי אני מזכיר שפעם אחת כתבתי על גבי מכתבי לרב אחד (ביהוסף שיו) אל מלך יוסף וכו' ושוב בראותי דברי הרבנים הנז"ל (ספר החסידים ופירוש מרן חיד"א) נצטערתי על הדבר והוא רחום יכפר ועיין עיקרי הד"ט יו"ד סי' כ"ו אות ל' ובספר ארחות יושר פרק י"ב עכ"ל בדף ס"א אות ז' ואין מצוי אצלי ספר ארחות יושר לראות דב"ק

ונראה דאין מכל זה ענין לנדון דידן דדוקא כשבא לכנות שם ותואר שנאמר על הקדוש ברוך הוא. והוא מכנה אותו כלפי הדיוט בזה וכיוצא לזה הוא שהקפידו רבנן קדישי הנז"ל אבל בנדון שלנו דעיקר הנחת השם הזה אצל תיבת חמד אינו אלא לשם חולין גמורים להורות על שדות מרובים וגם הנחת השם הזה הוא גם כן לכונת חולין גמורים כאשר ביארתי היטב בהקדמת הספר (בפני השדה) נראה ודאי דאין שום חשש בדבר

וקצת נראה להכריח דשם קדוש שנכתב שלא לשם כוונת השם אין בו קדושה מדאמרינן בירושלמי פרק שני דסוטה הלכה ד' תני ר' אליעזר בן שמוע אומר אין כותבין (פרשת סוטה) על עור בהמה טמאה ר' שמעון אומר מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני ר' אלעזר בר' שמעון אומר רואה אני את דברי ר' אלעזר בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור טמאה הרי דאף על גב דהשם נכתב לכונת השם הקדוש ממש כיון שלא נכתב אלא על דעת למוחקו סבירא ליה לר' שמעון דמותר לכתבו על עור טמאה אף על גב דכל מידי דבכתב אסור לכתוב על עור טמאה דנפקא לן מלמען תהיה תורת ה' בפיך כדאמרינן בשבת דף כ"ח לענין תפלין והוא הדין לשאר פרשיות ואף בשאר מצות שאין בהן כתיבת