שדי חמד באר בשדי חלק ב קעט

כאשר נתפשטו ספרי שדי חמד הראשונים שיצאו לאור עולם בעזה"י בשנת תרנ"א ותרנ"ב קבלתי מכתבי ברכה מרבני גאוני דורנו יצ"ו וראיתי במכתביהם שכאשר יזכירו אותי בשם המחבר ספרי שדי חמד כותבים שם הספר כאשר הונח מטעם המחבר אני הדל שדי ביו"ד (לא שדה בה"ה) אשר נתכוונתי בו לרמוז שמי וכינוי משפחתי ושם עירי ציון היא קודש עיר קדשנו ירושלים תובב"א ושם אבותי ז"ל ומקרא מלא הוא בישעיה (ל"ב י"ב) כאשר הודעתי בפני השדי אשר בספרי שדי חמד הראשונים (בד"ה ראו קראתי בשם)

כן נמצא אצלי כמה מאות הערות והארות מחכמי ורבני וגאוני דורנו יצ"ו על דברתי בשדי חמדתי כי לפי רוב הסניפים והסעיפים אשר טפחתי ורביתי בסיעתא דשמיא ואלקטה בשדי כמה מאות עניינים חדשים גם ישנים מספרי המפרשים והפוסקים חדשים גם ישנים ל"ו מצאו כל אנשי חיל ידיהם לפלפל ולסלסל כל אחד במנת חלקו אשר קבל מסיני זה בכה וזה בכה מר בחלק הכללים ומר בחלק אסיפת דינים ומר בחלק דברי חכמים ורבים אשר יאחזו מזה וגם מזה זה מקצר וזה מאריך זה בונה וזה סותר כדרכה של תורתנו הקדושה אשר לנו עם בני ישראל מורשה ובהזכירם לברכה את כל הכתוב לחיים בשלשה הספרים הנ"ל כותבים שם הספר שדי חמד ביו"ד

וכמו כן באיזה ספרים מרבני דורנו האדירים יצ"ו אשר נדפסו אחר שנתפשטו ספרי שדי חמד בעולם בעזה"י באומרם דבר בשמי במה שכתבתי בשלשה ספרים הנ"ל יפטירו בשפה ברורה את שם הספר שדי חמד כתוב ביו"ד כאשר ירדוף הקורא בספרים הקדושים (את אשר אזכור כעת אשא את שמותם על שפתי ואדמה כי ישנם עוד אשר לא עלו על זכרוני לעת עתה). א') כלילת המנורה אשר נדפס בשנת התרנ"ב לידידי הגאון אבד"ק דובנא רבתי יצ"ו. ב) פעלים לתורה אשר נדפס בשנת תרנ"ג לידידי הרה"ג מיאלסווטגראד יצ"ו. וכן ג') כללי התחלת החכמה שהדפיס ידידי הרב שו"ב במאריאפאל יצ"ו. וכן ד') כורת הברית לידידי הגאון אבד"ק אהליפולי יצ"ו. ה') פדה את אברהם אשר נדפס בשנת תרנ"ד לגדול בדורנו סב"ק אבד"ק אזמיר יצ"ו. וכן ו') שיירי יפה ללב למר קשישא הרה"ג המחבר ס' אבות הראש וספרי יפה ללב יצ"ו וכן ז') ביכורי שלמה לידידי הרה"ג מאוזארקאוו יצ"ו. ח') מקוה ישראל בח"ב הנדפס בשנת תרנ"ה לידידי הרה"ג אבד"ק נאווא פראגא יצ"ו. וכן ט') כנסת חכמי ישראל בקונטריס רביעי הי"ל ע"י ידידי הגאון מאודיסא יצ"ו. וכן י') מלבושי יום טוב לרבינו התוספת יום טוב שנדפס ע"י הרבנים הכהנים בווארשא יצ"ו וכמדומה לי שגם במחברת הטהורה זכר למקדש לידידי הגאון אבד"ק פאניוועז יצ"ו הזכיר שמי הדל בשם מחבר שדי חמד וכתוב ביו"ד (המחברת הטהורה הלזו עמי היתה ועתה בקשתיה ולא מצאתי בבית מדרשי לא ידעתי מי שלח ידו בה) גם בהמכתב גלוי פסק דין בהיתר למי שנשתטית אשתו על פי הסכם מאה רבנים שהדפיס ידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו ביום ג' כי תשא י"ב אדר תרנ"ג במקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו שבשפלנו זכר לנו וכתב (בד"ה והנה מה דכותבין) וכעת מצאתי בס' שדי חמד שנדפס מחדש במערכת אישות וכו' עי"ש דב"ק ועיניך תחזינה שכתב תיבת שדי ביו"ד

ומלבד כל אלה הנה בהתעודות שנדפסו בספרי שדי חמד הראשונים מרבני דורנו הגאונים יש בהם אשר הזכירו בדב"ק את שם הספר ונכתב כמו שהוא נקרא בשמו אשר קריתי לו שדי חמד ביו"ד ומהם אשר לא הזכירו שם הספר אך כבר היה הספר לעיני קדשם אשר שלחתי להם קונטריסים מודפסים קרעקעין) למען ישכילו בתעודותיהם כנהוג ועיני קדשם ראו אשר כתוב שם הספר שדי חמד ביו"ד ולא היה מי שרפרף בדבר אף כי הם גאונים גדולים בתורה וביראה כלולים

אות היא לעולם אשר דעת קדושים עליונים למעלה יצ"ו מסכמת אשר אין שום חשש ופקפוק בקריאת שם הספר שדי ביו"ד ולא עלה על דעתי שיהא בזה שום מערער עם כי לא אכחד אשר ראיתי באיזה מכתבים מרבני דורנו יצ"ו אשר בהזכירם שם הספר כתבו שמו שדה (בה"ה) חמד אך הייתי סבור שכתבו כן שלא בכונה וסירכייהו נקטי אשר רגילים לכתוב שם שדה בכל מקום בה"ה ולא עלתה על לבי שעושים כן בכונה לכנותו בשם שדה שלא לטעות בו שהוא על שם אחד משמות הקדושים כי מה טעם לזה אחר שבעל השם אני הדל מבאר הכונה וגם כתוב הדר הוא ביו"ד ואין בו שום לחלוחית וסרך קדושת השם ולדעתי הקצרה מותר למחוק תיבה זו דהנה מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רע"ו (בד"ה וכתב הר"ש בר) כתב בשם הרשב"ץ בח"א סי' קע"ז שאם כתב שם אלהים אחרים לשם קדושת השם אין בכך כלום דהוי כמקריב בעלי מומין דלא חלה עליהם קדושה ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפרק שבועת העדות ד' ל"ה עכ"ל ולא ביאר מרן ראית הרשב"ץ והגאון בס' אניה דיונה באיל המלואים ריש פרק ז"ך הביא מה שכתב הגאון מוהרל"ח בהגהותיו בביאור ראיתו דכונתו מדאמרינן שם כל שמות האמורים בלוט חול ועל כרחין מיירי בשקדשן דבלא קדשן אפילו שמות הקודש לא נתקדשו עכ"ל וכתב על דבריו ולא זכיתי להבין דשם לא אמר אלא דהוא חול ואין צריך לקדשו אבל אם עבר וקדשן עדין לא ידעינן איך הדין וכתב הוא לבאר על פי מה דאיתא במסכת סופרים פרק ז' הלכה ד' כל שמות הדיוטות שאותיותיהן אותיות השם הרי אלו נמחקין כגון והייתם כאלהים חול עוד שם כל השמות האמורים באברהם קדש חוץ מהאחרון וכו' עוד שם בהלכה ז' כל השמות האמורים בלוט חול משמע דומיא דרישא דאמר הרי אלו נמחקין ואם כן שפיר דייק על כרחין איירי בקדשן שאם לא כן אפילו של קודש נמחק אלא שציין הגמרא דשבועות אמנם מהמסכת סופרים הנ"ל מוכח דנמחק אפילו בקדשן עכ"ל וכתב שם באניה דיונה אות ב' (אחר שהביא דברי הרמ"א דהמקדש שם אלהים אחרים הוי כמקדיש בעלי מומין דלא חלה הקדושה כלל) בשם הגאון בני יונה שאם אירע בהם איזה טעות רשאי למחקם אף שנתקדש שאין השם על הוקם עכ"ל

גם בספר משנת אברהם בשער י"ט אות כ"א כתב יש הרבה שמות אל אלהים אלהי שהם חול גמור ולא מבעיא שאין צריך לקדשן אלא אף אסור לקדשן ומותר למחקן כגון אלהים אחרים אל נכר. אל זר. עשו לנו אלהים. אלה אלהיך ישראל. אלהי כסף. אלהי מסכה. אלהי נחור. למה גנבת את אלהי. לא תשתחוה לאלהיהם ועוד ועוד ולאו דוקא אלהים אחרים וכי האי גוונא אלא אפילו אלהים שפרושו דיין עד האלהים יבא דבר שניהם. אשר ירשיעון אלהים. או אלהים שפירושו מלאכים אסור לקדשן ומותר למחקן עכ"ל ומראה מקום הוא תשובת הרשב"ץ ח"א סי' קע"ז מנחת שי מלאכת הקודש מאיר נתיב יפה תואר ומכל הספרים הנ"ל אין גם אחד אתי לעיין בדב"ק ועם שבדברי הרשב"ץ שהביא מרן הב"י לא נזכר בפירוש שאם קדשן מותר למוחקן אולי מרן הב"י קצר בלשון הרשב"ץ ואף מתוך מה שהעתיק בשמו משמע כן דכיון שכתב דלא חלה עליהם קדושה משמע דאף אם קדשן מותר למחקן

מכל האמור אנו למדין דאף מה שהוא בעלמא שם גמור מכל מקום כל שבמקום שנכתב לא נכתב לכונת השם הקדוש אלא לכונת דבר חול אף אם קדשו מותר למוחקו כיון שלא חל