שדי חמד באר בשדי חלק א ריז

מותר כמו שכתבו התוס' שם בד"ה גונח. ט) ואיכא למימר דגם הרמב"ם והשו"ע ס"ל כדעת התוס' דכתובות דפסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור רק מדרבנן אף בשאר איסורין והי' קשה להו כנ"ל. לזאת ס"ל להרמב"ם והמחבר. דהא דאמר לירקונא תרי כסא של עקרין בשכרא ומיעקרא. לא כדמשמע מפשטות הדברים דעיקר הרפואה הוא הסמים של העקרין כששותה תרי כסא בשכרא ורק דממילא הוא מתעקר. אלא דעיקר הרפואה לירקונא הוא מה שהאדם מתעקר דע"י שהוא מתעקר ומתבטל ממנו תאות המשגל נתקרר חומו. וע"י זה הוא מתרפא מן חולי הירקונא. ואף דבגמרא שם רצה לאוקמי בסריס ואליבא דר' יוחנן בן ברוקא מוקי לה בזקנה ועקרה ובהם כבר בטל מהם תאות המשגל ונתקרר חומם ואפילו הכי צריכין למשתי כוס של עיקרין לירקונא. כבר כתב הרמב"ן שם בחידושיו שע"י כוס של עקרין. העקרה מתצטנת יותר ואין נזקקת שוב לבעל. וכן הסריס הוא מצטנן יותר ואינו נזקק שוב לאשה. משו"ה אף סריס או עקרה שיש להם חולי של ירקונא הרפואה שלהם הוא שיצטננו לגמרי שלא יהיו נזקקין כלל זו לבעל וזה לאשה. ובאמת אלו היו מתעקרים ומצטנון ע"י סם אחר שאינו כוס של עקרין הי' גם כן מתרפא מהחולי ירקונא. וכל כוונת האדם שיש לו חולי ירקונא בשתיית כוס של עקרין הוא למען שע"י זה יתעקר ויצטנן וע"י העיקור והצינון יתרפא מחולי הירקונא. וא"כ עיקר כוונת האדם בשתיית כוס של עקרין לחולי ירקונא הוא להתעקר ומחמת שהסמים של כוס עקרין הוא מעקרין את האדם הוא שותה אותם להתעקר. ואף שמה שהוא רוצה למיעקר כוונתו לרפואה מ"מ כוונתו למיעקר. ודינו ממש כמו מתכוין למיעקר בלא רפואה וא"כ שפיר פריך הגמרא מדאמר רב אשי דטעמיה של ר' יוחנן שמותר ליטול כרבלתו של תרנגל משום שאין בזה סירוס כלל. אלמא דס"ל דאם נטילת הכרבלת הי' גורם סירוס בטבע הי' אסור ליטול את הכרבלת בכדי שיסתרס. אף דלא נגע באברי הזרע ה"נ אסור לשתות כוס של עקרין בכדי לסרס אף דלא נגע באברי הזרע. וס"ל להמחבר והרמב"ם דהיכי דלא נגע באברי הזרע כגון שתיית כוס עקרין לא הוה רק גרמא ולהכי מותר לשתות כוס של עקרין היכי דאינו מכוין לסרוס. אף היכי דלא אצטריך לרפואה. דליכא למימר הטעם דמשום רפואה התירו איסור דרבנן דהיכי דכתוב עשיה גרמא מותר אף מדרבנן כמו שהוכחנו למעלה (באות י"ב)

ולפי זה יתורץ הקושיא שהקשינו למעלה (באות י"א) דאמאי נקיט הרמב"ם והמחבר המשקה כוס עקרין כדי לסרסו הא מוכח בגמרא דאף לרפואה אסור. דהא באמת מיירי הגמרא שמתכוין להסירוס. אלא שהסירוס הוא הרפואה. ובאמת היכי דלא מכוין לסירוס אף בלא רפואה מותר לשתות כוס עקרין. ואין חילוק כלל בין לרפואה לבין שלא לרפואה אלא העיקר תלוי אם מכוין לסרסו או לא מכוין לסרסו. לזאת לא הזכירו כלל הרמב"ם והמחבר היכי שעושה לרפואה דאם אינו מתכוין לסירוס אז מותר לשתות כוס של עקרין אף שלא צריך לרפואה. ואם מתכוין לסירוס אסור אף היכי דעושה לרפואה. כיון דמכוין לעצם הסירוס הרי הוא עושה נגד רצון התורה שקפדה שלא יהי' סריסים בעולם מפני ישובי של עולם לפיכך אסור אף שהוא גרמא כמו שכתבנו למעלה (באות י"ג). ואף שמה שהוא רוצה למיעקר כוונתו לרפואה. מ"מ כיון שכוונתו למיעקר הרי הוא עושה נגד רצון התורה. וכיון שהוא חולה שאין בו סכנה אסור לעבור על מצות התורה. ואין להקשות דאכתי אמאי לא הזכירו הרמב"ם והמחבר כלל לרפואה כיון דבגמרא איתא והי' להו לכתוב המשקה כדי לסרסו לרפואה לאשמעינן הך חדושי דהיכי דמכוין למיעקר אסור אף שעושה זאת לרפואה. דזה אינו. דדבר כזה לא נצטריך כלל לאשמעינן והוא מילתא דפשיטא מאד. דכיון דהיכי דמכוין לסירוס אסור לשתות כוס של עקרין אף שהוא גרמא מפני שעושה נגד רצון התורה. א"כ כיון שהוא מכוין לסירוס אף שעושה הסירוס לרפואה. הרי הוא עושה נגד רצון התורה שקפדה שלא יהי' סריסים בעולם והוא עושה סריס במתכוין. ולפי זה שהוכחנו דאף דגרמא מותר היינו דמכוין לדבר אחר והסירוס נעשה מאליו אבל היכי דמכוין לסירוס אסור מן התורה אף ע"י גרמא שפיר כתבו הרמב"ם והמחבר שאם כפה את האדם או שאר חיות ושסה בהם את הכלב עד שעשאוהו כרות שפכה הרי זה חייב בדיני שמים אף שהוא גרמא וגרמא מותר דהכא כתיב עשיה. דכיון דמכוין לסירוס אסור אף ע"י גרמא

ולפי זה יתורץ נמי הקושיא שהקשינו למעלה (באות ז') דאמאי ס"ל לר' אליעזר דהיכי דיש מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת משום שאסור לשרוף המזוזה דכתיב לא תעשון כן וגו' והא למד"א אשו משום ממונו דשלא במקום גחלת הוא גרמא. א"כ יתחיל להדליק שלא במקום המזוזה ולא יעבר על אבוד השם דגרמא מותר ומצות ושרפת את כל שללה יקיים. דכיון דמכוין לאבדו מן העולם אף שהוא גרמא אסור מן התורה. ואף דמכוין למצוה. מ"מ כיון שהוא אסור מן התורה אסור אף במקום מצוה (מיהו יש להקשות דיבא עשה דושרפת וידחה ל"ת דלא תעשון כן אמנם קושיא זו תקשה אליבא דכולהי עלמא אף למד"א אשו משום חציו דזה נקרא מאבד בידים מ"מ יבא עשה וידחה ל"ת ואין פה המקום להאריך בתירוץ קושיא זו כי אין שייך לנ"ד) אמנם בההיא דסוטה ל"ה שהביאנו למעלה (באות ה') איכא למימר כמו שכתבנו למעלה (באות ו') דסדו את השמות ע"י גרם. דהתם לא נתכונו לעצם המחיקה רק לקיים מצות דושדת בשיד

ולפי זה שהעלינו שהיכי שמתכוין למחוק אסור למחוק מן התורה אף ע"י גרם אין מקום להתקנה שהמציא הבית אפרים למחוק ע"י גמי או נייר לח אף אם נימא כדעת הבית אפרים שזה נקרא גרמא. דכיון שהוא מכוין למחוק. אסור מן התורה אף ע"י גרמא. אמנם בלאו הכי הוכחתי למעלה (באות ט' ובאות י') בראיות ברורות שאין לעשות תקנת הבית אפרים למחוק ע"י גמי או נייר לח אף לסניף בעלמא

יד) והנה לפי זה שתרצנו הקושיא בסנהדרין בההיא דר"א דעיר הנדחת. א"כ נסתר תרוצנו שתרצנו (באות י') על השמטת הטור והשו"ע הך דינא דמותר למחוק השם ע"י גרמא ועוד דאף אם נימא דיש להטור והשו"ע איזה הוכחה דלא קי"ל כהך סוגיא דשבת (ק"ך) דגרמא מותר במחיקת השם אכתי תקשה דאמאי לא הביא הטור והשו"ע הך דינא דקתני ברישא דברייתא הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' לא יעמד במקום הטינופת כו' אבל באמת אין זה קושיא כלל מה שהשמיטו הטור והשו"ע הך ברייתא דהי' שם כתוב על בשרו בין הא דמותר לטבול משום דגרם מחיקת השם מותר בין הא דלא יעמוד במקום הטינופות דידוע דרכם של הטור והשו"ע שלא להביא דינים שאינם שכיחים והך מלתא דתנא בברייתא דהי' שם כתוב על בשרו אינו שכיחא כלל כמובן. לכן לא הביאו הטור והשו"ע הנך דינים המבואר בברייתא בהי' שם כתוב על בשרו: היוצא לנו לדינא מכל האמור מעלה

א) תיבת אל שבבית אל הסמוכה לעי הנזכרה בפ' לך לך (י"ב ח') בפסוק ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם הוה ודאי חול ואין צריך לקדשו אף מספק וכמו שנהגו הסופרים עד זמן הח"ס וכל ימי הח"ס

**( ט) ואין לומר דכוונת הגמרא לדחות הראיה שהביא המתרץ לדבריו מדברי ר' יוחנן דהיכי דאינו נוגע באברי זרע ליכא משום סירוס. דאמר רב אשי דבנוטל כרבלתו של תרנגל ליכא סירוס כלל. דנהי דמדר' יוחנן ליכא ראיה. מ"מ נוכל לאמר כן מסברא דנפשנו. כיון דמהא דאצטריך רב אשי לומר דטעמא דר' יוחנן דמותר לטול כרבלתו של תרנגל משום שאין בו סירוס כלל. ליכא סתירה על סברא זאת, דאצטריך רב אשי לומר כן משום דבההיא דר' יוחנן הוא מכוין לסירוס ועוד דהתם גבי תרנגל ליכא רפואה וא"כ אף איסור דרבנן לא שרינן. אבל הכא בשתיית כוס עקרין דאין מכוין לסירוס רק לרפואה וגם הוה פ"ר דלא ניחא ליה ולדעת התוס' דכתובות הוא רק איסור דרבנן ומותר במקום רפואה. כההיא דכתובות גבו גונח יונק. מודה רב אשי דמותר:)**.