שדי חמד באר בשדי חלק א רטו

או"ח סימן י"ז) בתשובה מן בן המחבר שכתב כן. שבאמת זהו טעם של רש"י דפירש שלא ירחוץ משום מוחק. משום דס"ל דגרמא אסור שלא במקום מצוה מדרבנן אבל אין זה כוונת רש"י. דעל רש"י גופא תקשה דמנא ליה לחדש איסור מדרבנן כיון שלא מצינו מפורש האיסור בגמרא. וגם ליכא שום הוכחה לזה. דהא הך דלא ירחץ איכא לפרש כמו שפירשו התוס' ישנים מטעם שלא יעמוד בפני השם ערום. ועוד שמלשון רש"י משמע שהוא דאורייתא שהרי כתב לא ירחץ שלא ימחקנו ואזהרה למוחק השם משום לא תעשון. אבל האמת יורה דרכו שרש"י ס"ל דדווקא בטבילה מקרי גרם שהמים מוחקים מעצמם בלא שום מעשה מהאדם. אבל רחיצה שהוא רוחץ בידים. א"כ כשהוא רוחץ על מקום השם הוה מוחק בידים ממש והוא איסור דאורייתא. ואדרבה על התוס' ישנים יש להקשות דאמאי ס"ל דרחיצה הוה גרמא כמו טבילה. הלא רחיצה הוא בידים והוה מוחק בידים. וצריך לומר שהתוס' ישנים ס"ל דכל שלא ממשמש בידיו במקום השם ורק שופך מים על השם הוה גרמא ומשמעות לשון שלא ירחץ הוא. אף אם יהי' נזהר שלא למשמש. אסור לרחוץ ורחיצה בלא משמוש הוה גרמא כמו טבילה. ורש"י ס"ל דרחיצה הוה מחיקה בידים כיון ששופך מים על מקום השם בידיו הוה מחיקה בידים ועיין בריטב"א שם בחידושיו ביומא שמוכח מדבריו שטעם התוס' ישנים הוא שכל זמן שאינו ממשמש בידיו הוה רק גרמא. וזה לשונו שם הרי זה לא ירחץ פרש"י ז"ל כדי שלא ימחקנו והקשו בתוס' דהא כיון שלא ממשמש בה. גרמא בעלמא הוא בדבר שאין מתכוין ולא הוה פסיק רישיה. ז) לכך פירש ר"י דטעמא כדי שלא יעמוד בפני השם ערום. עכ"ל. וגם מדברי הריטב"א נראה דס"ל דגרמא מותר אף מדרבנן אף שלא במקום מצוה. דאל"כ הי' לו לפרש דמדרבנן אסור לרחוץ אף שהוא גרמא וכמו שהוכיח הנו"ב מדברי התוס' ישנים. וא"כ אין שום ראיה מהא דשיסה בו את הכלב והרגו או הזיקו שחייב בדיני שמים להא דשיסה בו את הכלב וסרסו דיהא חייב בדיני שמים מטעם איסור סירוס. דהתם במיתה ונזקין דחייב בהשבת אבידה של גופו וממונו וחייב לראות שלא יבא היזיק לחבירו כגון שרואה מים באים ושוטפים שדה חבירו שצריך לעשות גדר לעכב המים שלא יפסידו שדה חבירו כדמפורש בב"מ (דף ל') א"כ כש"כ שאין רשאין מן התורה לגרום לו היזיק או מיתה בגופו או בממונו. אבל באיסור סירוס שהוא לאו כמו שאר איסורין דכתיב בארצכם לא תעשו. מנלן דגרמא אסור. דדילמא דווקא עשיה אסור ולא גרמא. ותדע שבשבת (ק"ך) ששקיל וטרי הגמרא אם גרם מותר באיסורי שבת ומחיקת השם ולא הזכירה כלל מה שאסור מן התורה לגרום מיתה או היזיק לאדם. וכל המערב גרמא של מיתה ונזקין שחייב בדיני שמים לגרמא של שאר לאוין שבתורה כאלו מערב כלאים. ודברי בעל ההגה הנ"ל ובאר הגולה תמוהין. וכיון שסתרנו את תירוץ הבעל ההגה ובאר הגולה א"כ תשאר הקושיא על הרמב"ם והשו"ע

ועוד יש להקשות על הרמב"ם והשו"ע דאמאי ס"ל דגרמא אסור בסירוס אלא שאין לוקין מלקות הא בסירוס כתיב בארצכם לא תעשו שהוא לשון עשיה ומוכח בגמרא בשבת (שם ק"ך) דכל היכי דכתיב לא תעשה שהוא לשון עשיה גרמא מותר. דעל הא דקאמר בגמרא דמחיקת השם ע"י גרמא מותר משום דכתיב לא תעשון. פריך בגמרא א"כ בשבת נמי גרמא מותר. דהא כתיב לא תעשה כל מלאכה עשיה הוא דאסור גרמא מותר. ח)

יג) ונראה לומר דס"ל להרמב"ם והמחבר דהא דמוכח בשבת (ק"ך הנ"ל) דמחיקת השם דכתיב בלשון עשיה גרמא מותר. וכן גבי סירוס דכתיב בו לשון עשיה דמשמע דגרמא מותר. הוא דווקא. אם אינו מכוין לעצם המחיקה והסירוס. רק שהוא מכוין לדבר אחר. כמו בההיא שכתוב שם על בשרו ורוצה לטבול. אלא שהוא פסיק רישיה שע"י הטבילה ימחוק השם. בכה"ג גרמא מותר. אבל היכי דכוונתו לעצם המחיקה והסירוס. אז אף גרמא אסור מן התורה. דכיון דהתורה אינו רוצה שיהי' עצם המחיקה משום בזיון השם ועצם הסירוס משום שרוצה בקיומו של עולם. ואף דגם במסרס אחר מסרס עובר בלאו. מ"מ עיקר טעם האיסור של סירוס הוא מפני ישובו של עולם. א"כ אסור מן התורה לכוין לעשות עצם המחיקה והסירוס אף ע"י גרמא כיון שמכוין נגד רצון התורה. ואף דהתם בשבת (ק"ך) מוכח דבשבת מותר גרם כיבוי אף היכי דמכוין לעצם הכיבוי. שאני גבי איסורי שבת שמה שאסרה תורה מלאכה בשבת אין כוונת התורה שלא תעשה בשבת עצם המלאכה אלא כוונת התורה הוא. שגוף האדם לא יעשה מלאכה בשבת היינו שהאדם ישבות בשבת זכר למעשה בראשית. אבל עצם המלאכה לא אכפית לתורה אם תעשה או לא תעשה. לזאת כיון דדווקא על עשיה בידים קפדה תורה לאדם לעשות בשבת. אבל ע"י גרמא לא קפדה תורה לאדם לעשות בשבת. דסברא תורה שלזכר מעשה בראשית סגי בשביתה של עשיה בידים בלבד. א"כ מותר אף לכתחילה לכבות ע"י גרם. אבל גבי מחיקת השם וגבי סירוס שקפדה תורה שלא יהי' עצם המחיקה משום בזיון השם ועצם הסירוס משום ישובן של עולם. אף דגרם מותר. היינו היכי שאינו מכוין לעצם המחיקה והסירוס אבל היכי שכוונתו לעצם המחיקה והסירוס. אסור אף ע"י גרמא. כיון שהוא בכוונה נגד רצון התורה. ויצא להרמב"ם והשו"ע סברא זאת מסוגיא דשבת ק"י דאיתא שם לחולי ירקונא תרי כסי בשכרא ומיעקר. ופריך בגמרא ומי שרי והא תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל בארצכם לא תעשה בכם לא תעשו דברי ר' חנינא. **(פסק באבן העזר (בסימן ה') כהרמב"ם דבהשיבו בשלג לא הוה כסרסו בידים. איכא למימר דהמחבר ספיקא מספקא ליה או כהרמב"ם או כהרשב"א לפיכך פסק דבהשיבו בשלג אינו לוקה וגם בח"מ לא הביא המחבר דין דהמעמד בהמה על קמת חבירו שחייב בר"ה. אף שבבית יוסף נראה שהסכים עם הרשב"א. מכל מקום בשו"ע לא רצה לקבוע לדינא כן להוציא מן המוחזק אבל על הרמ"א ודאי קשה כנ"ל

ז) ועל דברי הריטב"א האלה שכתב דכיון שלא ממשמש ביה גרמא בעלמא הוא בדבר שאין מתכוין ולא הוה פסיק רישיה. יש להקשות דכיון דס"ל דרחיצה לא הוה פסיק רישיה ומותר כר' שמעון דקי"ל כוותיה. א"כ למה ליה למימר דהוה גרמא בעלמא. דמאי אכפית לן אם הוה מוחק בידים. כיון דלא הוה פסיק רישיה א"כ מותר בדבר שאין מתכוין אף היכי דהוה בידים. כמו שהקשתי אנכי והבית אפרים למעלה באות ט' על הרשב"א. ואיכא למימר דבהתירוץ הנ"ל שתירצתי את דברי הרשב"א יש לתרץ גם את דברי הריטב"א דזה ודאי במה שבעת הרחיצה נותן מים בידו על מקום השם מקרי בידים. ואי הוה פסיק רישיה שימחוק. הא אסור מן התורה. לזאת כתב הריטב"א שבעת רגע שנותן בידו המים על מקום השם אינו פסיק רישיה ומותר. אמנם אחרי כן על ידי לחלוחית המים שיורדים מעצמם מעל הגוף על מקום כתיבת השם טיפה אחר טיפה כידוע ודאי נמחק והוה פסיק רישיה ועל זה כתב הריטב"א שמה אחר כן יורדים טיפה אחר טיפה מעל הגוף על מקום כתיבת השם. דהוה כמו כח שני או כח שלישי מיקרי גרמא. וגרמא מותר במחיקת השם

ח) והנה על פי דברי הגר"א יש ליישב דהביאורי הגר"א (שם בס"ק כ"ח) כתב שהיכי שלא נגע באברי הזרע ממש ילפינן בתורת כהנים ממשחתם בהם והתם לא כתיב עשיה. אבל באמת זה אינו. דהא הרמב"ם והשו"ע פסק דגם נקיבה אסור לסרס אלא שאין לוקין. וכתב הבאורי הגר"א (בס"ק כ"ה) שהא שאסור לסרס נקיבה ילפינן ממשחתם בהם וזה לשונו. והמסרס את הנקיבה פטור אבל אסור. תורת כהנים שם. מנין שאף הנקיבות בסירוס. תלמוד לומר כי משחתם. ר' יהודה אומר בהם ואין הנקיבות בסירוס ופסקו כתנא קמא. אלא דאין בהם מלקות כיון דלא נכללו בלא תעשה דלא תעשו עכ"ל. וא"כ תקשה דאמאי האשה מותרת לשתות כוס של עקרין כדי לסרסה שלא תלד כיון שהא שאסור לסרס אשה ילפינן מכי משחתם והתם לא כתיב אברי הזרע)**