שדי חמד באר בשדי חלק א רז

אל בית אל בין אל הראשון ובין אל השני המה קודש כיון שמה שקרא יעקב למקום ששכב עליו ואשר בנה עלין המזבח אל בית אל. הוא משום שראה בנבואה שיהי' נבנה עליו בית המקדש. לפי דעת ר' יוסי בן זמרא (אשר הלכה כדבריו שבגמרא פסחים [פ"ח] ס"ל לר' אלעזר כוותיה שאמר לא כאברהם שקראו הר כו' אלא כיעקב שקראו בית אל) ושם זה ישאר להבית המקדש אף כשיבא משיח צדקנו כמו שמפורש שם בפסחים. א"כ ודאי הוא שם קודש. שהרי הבית המקדש הוא באמת בית אל כמשמעו ובאמת אף לדעת ר' יהודא ב"ר סימן שכתב הרמב"ן שחולק על ר' יוסי בן זמרא וס"ל שהמקום ששכב עליו יעקב אין זה מקום בית המקדש כבר כתבנו למעלה שהוה שם קודש. כיון ששם אל בית אל שקרא יעקב למקום שבנה עליו את המזבח לא נשאר כן לעולם רק קרא אותו לפי שעה כל זמן שיהי' עומד עליו המזבח שבנה. א"כ הוה שם קודש כמו אל הראשון שבאל בית אל וכמו שם המזבח שבנה משה שקראו ד' נסי שהוה ודאי קודש כמו שכתבנו למעלה בארוכה (באות א)

ג) ונראה לענ"ד שתיבות אל שבבית אל הכתובים בספר תורה נחלקים לשלושה מחלקות

א) תיבת אל שבוישלח (ל"ה ז') דכתיב ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל בין אל הראשון בין אל השני המה קודש בודאי כמו שהוכחנו באות הקודם

ב) תיבת אל שבבית אל הסמוכה לעי בלך לך (י"ב ח') דכתיב ויעתק אברהם משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם הוא ודאי חול ואין צריך לקדשו כלל ומותר למוחקו כיון שקודם שבא אברהם לארץ כנען כבר היתה נקראת בית אל. א"כ מנלן לומר שהכנענים קראו את העיר בית אל על שם שהיא בית אל בורא עולם. כיון שהוא רחוק המציאות שהכנענים יקראו עיר על שם ששם בית אל בורא עולם ומנין ידעו זאת ובפרט שבתורה לא נזכר שבית אל הסמוך לעי הוא מקום מקודש. ובודאי צריכים אנחנו לתלות שקראו את שם העיר על שם איש שהי' גבור נמרץ וחזק מאד. שאל הוא לשון חוזק כמו דכתיב מי כמוכה באלים שפירש"י בחזקים כמו ואת אלי הארץ לקח ביחזקאל (י"ז) וכמו שמצאינו ביהושע (י"ט י"ד) עיר ששמה יפתח אל וביהושע (י"ט ל"ח) עיר ששמה מגדל אל. שלא יעלה על דעת איש לומר. שתיבת אל שבערים אלה יפתח אל ומגדל אל. הוא שם קודש ואסור למוחקו. דודאי על שם איש שהיה גבור חזק קראום כן או על שם עכו"ם שהעמידוהו האמוריים באותן ערים. שדרך האמוריים לקרא את שם הערים על שם עכו"ם שלהם, כאשר נמצא במקומות רבים בתנ"ך. וא"כ בודאי שם אל שבבית אל הסמוך לעי שהי' שמה כן אף קודם שבא אברהם שם. הוא חול גמור ואין צריך לקדשו ודלא כמו שנהגו סופרים בזמנינו (על פי תשובות חדשות) לקדשו על תנאי וגם מותר למוחקו ואין להחמיר בזה כלל כי האי חומרא אתי לידי גרם מחיקת השם בהמשך הזמן. שיהי' צריך לקדור את השם ולגונזו או לגנוז את כל היריעה בקרקע ובהמשך הזמן ימחוק אף אם יניחוהו בכלי חרס כמו שהאריך בזה התשובת בית אפרים בחלק יו"ד סימן ס"ב שאביא דבריו אי"ה בסוף התשובה

ג) תיבת אל של שם העיר בית אל אשר מלפנים הי' שמה לוז ואשר יעקב קרא אותה בית אל מפני ששם נראה אליו אלקים. אף שהסופרים עד ימי הח"ס לא נהגו לקדש כלל מ"מ איכא למימר שהצדק עם סופרי זמנינו שנהגו לקדשו על תנאי. על פי תשובות אחרונים חדשות. שיש מקום בראש לומר אף שהיא שם עיר ושמה זה נשאר לעולם. עכ"ז כיון שעיקר הטעם שקרא יעקב בית אל למען שיהי' ידוע לדורותיו שסמוך לה הוא שער השמים ובית אלקים צריך לקדשו וכיון שיש פנים לכאן ולכאן צריך לקדשו על תנאי

ד) ונראה כיון שהאי אל שבבית אל שקרא יעקב בית אל הוא ספק אם יש לו דין שם קודש. א"כ אף לדעת האוסרים להעביר קולמוס בדיו על אותיות השם היכי שרשומן ניכר דאף בדיו על גבו דיו שייך מחיקה ב) [עיין בספר זכר לאברהם (בחלק יו"ד אות ס') ובפתחי תשובה ביו"ד (סימן רע"א ס"ק י"ח) בשם תשובת בא"ח בשם התשב"ץ] מותר על האי אל שבבית אל שהוא ספק אם דינו כשם קודש. להעביר קולמוס בדיו אף אם האותיות רשומן ניכר. דהנה הערוך (הובא בשו"ע א"ח סימן ש"ך סעיף י"ח) ס"ל דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר אף לכתחילה ואף בשאר איסורין ס"ל להערוך דפסיק רישיה דלא ניחא מותר ודברי המגן אברהם שם (בס"ק כ') שכתב בשם הרא"ש בפי"ד **(בית המקדש וגם המקום ששכב עליו קרא יעקב בית אל ובוישלח (ל"ה ז') מבואר שקרא יעקב להמקום ששכב עליו אל בית אל. וא"כ שפיר כתב רש"י בשם הגמרא פסחים לא כאברהם שקראו הר כו' אלא כיעקב שקראו בית אל כי באמת המקום ששכב עליו יעקב הוא הר המוריה ועל המקום הזה נבנה בית המקדש

ואף שנראה לכאורה מן הפסוקים ביהושע ושופטים שלזה שקראה יעקב בית אל היא רחוקה קצת מירושלים ולא סמוכה ממש. י"ל דהא אמרה הגמרא בגיטין (נ"ז) דארץ ישראל בזמן שיושבים עליה רווחא ובזמן שאין יושבים עלי' גמדא וזה ודאי כמו שהערים שהאנשים דרים בה מתרוח. הכי נמי השדות שסביב הערים מתרוחים למען שיהיו שדות לזרוע בעד כלכלת האנשים היושבים בערים וגם מקום מרעה בעד בקרם וצאנם וסוסיהם וגמליהם. א"כ לאחר שבאו ישראל לארץ ישראל ונתרבו העם נתרבו גם השדות שבין ירושלים שהיתה נבנת גם על המקום ששכב עליו יעקב ובין לוז העיר שקראה יעקב בית אל

ב) הנה אין בידי ספריהם לעיין טעמם ונמוקם. כי רק את התשב"ץ שאלתי לעיין בו ולא נמצא בתשב"ץ דבר מזה. אמנם לכאורה יש להקשות עליהם מהא דאיתא בגיטין (י"ט) המעביר דיו על גבו סיקרא בשבת ר"י וריש לקיש דאמרי תרווייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ופירש"י מוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות בשבת חייב. וזה מוחק התחתונות סיקרא. וכותב העליונות דיו עכ"ל וקאמר שם בגמרא דיו על גבו דיו פטור אלמא בדיו על גבו דיו אין בו לא משום כותב ולא משום מוחק שהרי פטור לגמרי אף ממלאכה של מוחק. אבל באמת אין זה קושיא כלל. דבאמת איכא למימר דמשום מוחק איתא. דהא מכסה בכתב העליון את כתב התחתון. אלא דמשו"ה פטור בדיו על גבי דיו גבי שבת אף משום מוחק משום דמוחק אינו חייב בשבת. רק ע"מ לכתוב. וכיון דדיו על גבו דיו לא חשיב כתיבה. א"כ הוא מוחק שלא ע"מ לכתוב ומשום הכי פטור. וא"כ באיסור מחיקת השם איכא למימר. דגם בדיו על גבו דיו אסור לכתוב על אותיות השם. דבכתיבה העליונה הוא מכסה את הכתיבה התחתונה ויש בו משום מחיקה. אבל אכתי יש להקשות על זה מהא דאיתא בשבת (ק"ד) ובגיטין (כ') הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר"י כו' אלמא בדיו על גבו דיו ליכא משום מחיקת השם וראיתי להפ"ת (בסימן רע"ו סק"ו) שהרגיש בקושיא זו וכתב וזה לשונו אף דבש"ס גבו פלוגתא דר"י ורבנן בכתב יהודה מבואר להדיא שמותר. יש לומר דשאני התם שלא נכתב בקדושה ומותר למוחקו כבאר היטב סק"ט עכ"ל. ר"ל שכתב הבאר היטב. בשם הש"ך דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון. אבל באמת לא קשה כלל. אף להנך דפליגי על הש"ך וס"ל דאף שם שנכתב שלא לשם קדושה אסור למחוק אף לצורך תיקון. דהכא גבו רצה לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלת שלא הי' כוונתו לכתוב שם. לכולה עלמא מותר למחוק כמו שכתבנו למעלה בפנים באות א' בשם המעיל צדקה וכן כתב הבית יוסף ביו"ד בסימן רע"ו בבה"ב בשם הסמ"ק

אבל יש להקשות עליהם מהא דאיתא בגיטין נ"ד ההיא דאתי לקמיה דר' אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא ר כתבתים לשמן. אמר ליה ספר תורה ביד מי. אמר ליה ביד לוקח. אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה. אמר ליה ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות. שכר דספר תורה כוליה מי הפסיד. א"ל. אין. שכל ספר תורה)**