פעמוני זהב חלק ב שסד

קפ) שטר שמוש והוא שטר שנותנים ביד האפוטרופ' שהוא אפוטרו' ועושים ג"כ שטר כמותו כמה קבל ממון האפוטר' בידו ומנחים אותו ביד הקרובי' שכר הסופר של השטרות הוא ממעות היתום תוש"י סקכ"ד

קפא) שטר אדרכתא ואחלטתא הוא על המלוה שישלם שכר הסופר כי לתועלתו הוא סמ"ע סק"ו ובב"י סו"ס י"ד

קפב) שטר הודעה אם לא היה הלוה בעיר ושטר שומה בב"ד הוא על הלוה כי ג"כ הוא לתועלתו עיין סמ"ע שם

קפג) פתקא דהזמנה ושכר השליח הוא על התובע ש"ך סי"א סקי"ב

קפד) אם הוצרך לדיינים לשאול איזה דבר מב"ד אחר ההוצאה על הבע"ד בשניהם הרב"י סו"ס י"ד

קפה) תובע שעכב הממון של הנתבע בעירו או בעיר אחרת והוצרכו הב"ד לשלוח לעיר הנתבע לשאול מה טענה בפיו ההוצאה על התובע הרב"י סו"ס י"ד

קפו) מי שמסרב בדין ולא רצה לבוא לב"ד או סרב ולא רצה לקבל הדין והוצרכו לכתוב עליו פתקא דלטותא על המסרב לשלם שכר הסופר חומ"ש סי"א ס"א וס"ב יע"ש

קפז) יש שטר ששמו שטר פסים והוא שטר שאיזה אשה רוצה לישנא ורוצה להבריח הקרקע שיש לה מבעל מתפיחת אותה קרקע במתנה אדעתא דלא לזכות בו עיין בכתובת דף ע"ט יעו"ש ותבין: כתיבת הכתובה

קפח) מה שכותבין בתולה מאתן זוזי דאינון מזוזי כספא עשרין וחמשה דחזו ליכי מנאי ובכתובת בועלת כותבין מאה זוזי דאינון תריסר ופלגא פירושה הוא דידוע הוא דכתובת בתולה מאתים ולאלמנה מנה אלא דמחלוקת היא אם הכתובה היא מדאורייתא או מדרבנן ומזה יצוא יצא מחלוקות דלמאן דס"ל היא דאורייתא א"כ צריך לשערה בכסף צורי שהם חמשים סלעים ובכל סלע ארבעה דינרים שעולה בהם מאתים זוז של צורי אך סברת הגאונים והרמב"ם והרבה פוסקים ס"ל דכתובת אשה היא מדרבנן ואין מחויב אלא במאתים זוז של מדינה דוקא שהיא ששה סלעים ורביע של צורי שהם חמשה ועשרים דינרים של צורי וידוע דכל כסף של מדינה הוא חלק משמנה של צורי כי כסף צורי זקוק וכסף מדינה הוא יש בו שבעה חלקים נחושת וחלק שמיני כסף דהוי כסף מדינה שוה חלק משמונה של צורי ועל זה אנו כותבים מאתים זוזי דאינין עשרין וחמשה דחזו ליכי מנאי דכוונתנו לומר דמתחיב לה מאתים זוז של מדינה שהם עשרים וחמשה דינרים של צורי הואיל וכתובה היא מדרבנן משערינן בכסף הקל ומה שכותבים דחזו ליכי מנאי היינו מדרבנן ומי שמוסיף לכתוב דחזו ליכי מנאי מדאורייתא מעות הוא ואין לכותבה והגם שמצינו להטור שכתב בס' ס"ו משם אביו הרא"ש זלה"ה דיש מקומות דנהגו לכתוב דאינון מאתן זוזי דחזו ליכי מנאי מדאורייתא שאני התם דקאי אדבריו הראשונים דקאמר דהגם דכתובה דרבנן עכ"ז תקינו לכתוב לה חמשים סלע צורי כדי שלא תהיה קלה בעיניו וכו' ולכך סיים בשביל זה נהגו לכתוב דחזו ליכי מנאי מדאורייתא כמ"ש שם [פירוש כאלו חזו ליכי מנאי מדאורייתא] אכין בכתובות דידן שאנו כותבים דאינון מאתן דאינון עשרין וחמשה א"ך הרי גלוי הדבר וכתוב דכתובה דרבנן דאי הוה דאורייתא היתה צריכה להיות בה מאתיים זוז של צורי שהם חמשה דינרים של צורי ולא חמשה ועשרים דאינון מאתיים של מדינה על כן בכתובות דידן אין לכתוב דחזו ליכי מנאי מדאורייתא אלא דחזו ליכי מנאי סתמא ואם לא כתב כל עקר לא איכפת ועיין בטור ס' ס"ו ובב"י שם ודו"ק

קפט) מה שכותבין בכתובה שלא יקח אשה אחרת עליה בחייה טעות הוא ולא יכתוב אלא שלא ישא אשה אחרת עליה כן הובא בעט סופר של הראשונים זלה"ה ויהבי טעמא דהא כתיב בקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה ופירש"י בחייה לומר לך דאפילו גרשה וא"ך משם אתינן להכא דאם יכתוב בחייה א"ך משמע יהיה נאסר בשבועה שלא ישא אפילו יגרש על כן לא כתבינן מילת בחייה וק"ל

קצ) מה שכותבין בכתובה ברביעי בש' כו"ך לחודש וכו' ואין כותבים לירח פלוני כמו שכותבין בגט לירח. הטעם הוא דלירח לאו מסמנא מילתא דכתיב גרש ירחים לכך כותבין לשון ירחים בגט בשביל האי מילתא דגרש ירחים לא כן בכתובה אדרבא צריך לשון דסימן טוב לכך כותבים חדש דהוי לשון דבר חדש המשמיח עיין ספר גט מקושר יעו"ש

קצא) אם שם אבי החתן שהיה משומד או אבי הכלה היאך כותבים בכתובה על זה נשאל הרה"ג מוהר"ח פלג"י בס' חיים ושלם ס"פ ועל זה השיב ע"פ מ"ש מר"ן בב"י באהע"ז סקכ"ט בשם תשובת הרשב"א דאבי האשה שהמיר כותבים בגט שם היהדות שלו ולא שם הגיות וכו' וכו' ומזה למד הרב הנז' וכתב ז"ל וא"כ דכוותה נמי בכתיבת הכתובה דשם נמי כתוב כדת משה וישראל ולא נכון לכתוב שם גיות כלל והנכון שלא לכתוב שם האב כלל דאפילו בגט שם אביה אינו מעכב כמ"ש מר"ן סקכ"ט ועיין בס' שמן המשחה ובס' לב שלמה בזה ואם רוצה לכתוב שם אבי האיש או האשה והוא מומר כותב שם אביהם שהיה להם ביהדותם וכמ"ש מור"ם בס' קכ"ט ס"י וז"ל כשכותבין גט לבן משומד כותבין על שם אביו ואפע"פ דכשעולה לס"ת או חותם שטרות חותם על שם אבי אביו יע"ש והרב גט פשוט שם סקנ"ה כתב וז"ל ומיהו יראה לי דאם יכתוב בגט פלוני נכדו של פ' או ב"ב של פ' והעלים שם אביו וכתב שם זקנו ליכא למיחש למידי ואפ' דלכתחי' מצי למיכתב הכי יע"ש אלא דלעד"ן כתבתי בתשובה במקום אחר דנראה זה הלבנת פנים ושב וא"ת עדיף וכיוצא בזה כתב הרב"ד בחאהע"ז ס"מ בפנויה שנתעברה מגוי אין כותבין בן הגוי שהוא ביוש לו עכל"ה. אך לפי דברי הרב נראה הטוב וישר הוא או לכתוב שם שהיה לאביו ביהדותו או שלא לכתובו כלל וק"ל: