פעמוני זהב חלק ב שסג

קנג) אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחוז ממנו שעור כלי שהוא שעור שלשה אצבעות ואם אחז פחות משלש אצבעות צריך שיאחז בענין שיהא יכול לנתק הכלי ולהביאו אצלו ע"ך ש"ע ס"ד

קנד) הא דכתב הש"ע שעור שלשה אצבעות היינו אצבעות על שלשה אצבעות סמ"ע שם סקי"ב

קנה) הא דכתב ג"ך הש"ע דאם אחז פחות משלשה אצבע' צריך שיאחוז בענין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו לאו דוקא כל הכלי אלא שיכול לנתק שעור כלי שהם שלשה על שלשה אצבעות כ"כ הסמ"ע ס"ק י"ג יעו"ש

קנו) מטביע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בו כן כתב מור"ם בסעיף ב' אך עיין פסה"ק פעמוני זהב, ששם הוכחתי דדעת מר"ן לא כן היא על כן לדעת ק"ס לא מהני אפילו במטביע שנפסל יעו"ש

קנז) קנין סודר ישנו בלילה כמו ביום משת"ת בנימין סע"ח וכתב הסמ"ע בס' ה' שמצא בקובץ ישן נושן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה שיכירו העדים מי הוא הקונה ומי הוא המקנה כנה"ג הגה"ט אות ב' יעו"ש: דינים הנוגעים לשמות

קנח) צריך שיכירו העדים ששם הלוה פלוני בר פ' ובשטר המכר שם המוכר ובשובר שם הלוה והמלוה ואם שטר המלוה הוא בלא קנין צריכים להכיר אף שם המלוה מר"ן בס' נ"ט ס"ב והרוצה יעיין בסמ"ע שם מילתא בטעמא יעו"ש

קנט) אם אין דעדים מכירים אותם בשמותם אפילו אשה או קרוב כשרים לומר להם שכך הוא שמם שם

קס) הגם דפסק הש"ע דסמכינן על אשה או קרוב נלע"ד דאין לסמוך על העכו"ם דהא כתב הסמ"ע סק"ד דטעם דאשה והקרוב למה הכשירו אותם משום מילתא דעבידא לגלוי לא משקרי בה וא"כ עכו"ם דלאו בני בושה וכלימה נינהו כדאיתא במסכת נדה ע"ש ואשר פיהם דבר שוא ודאי אין להאמינם אפילו במילתא דעבידא לגלוי ופשוט

קסא) כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום כותבין אותו שם ואין חוששין שמא שינה שמו לעשות קנוניא שם ס"ב

קסב) אי קרו ליה ועני מחזקינן ליה בההוא שמא לחובתו כגון שקרא את עצמו ראובן וכתב שטר עליו ראובן לוה משמעון וטען השתא לאו ראובן שמי אי קרו ליה ראובן ועני אפע"ג דלא איתחזק שלשים יום בההוא שמא חייב שם ס"ד

קסג) אם יש ללוה או למלוה שני שמות אין צריך לכתוב אלא שם העיקר ואם כתבו שם הטפל לבד כשר ואין צריך לכתוב החניכה או כהן ולוי אלא אם יהיו בעיר שנים ששמותיהם שוים ע"ך שם ס"א

קסד) כותבין פלוני בן פלוני ואין צריך לשנות שם אביו אפע"פ שנשתמד מהר"י וייל הביאו, כנה"ג הגה"ט ס"א: דיני שכר הסופר

קסה) מי שהלוה מעות לחבירו הלוה נותן שכר הסופר ש"ע סט"ל סי"ז יוע"ש

קסו) מקבל עסקה המקבל הוא ישלם שכר הסופר מכיסו לבדו שם

קסז) אם המלוה אבד השטר והוצרכו לכתוב אחר המלוה ישלם שכר הסופר מור"ם שם

קסח) הלוקח קרקע או דבר שצריך לכתוב שטר מכר הלוקח משלם שכר הסופר ש"ע סרל"ח ס"ב

קסט) במקום שאין הלוה משלם שכר הסופר אין המלוה צריך להחזיר השטר מור"ם סנ"ז

קע) מי שדחק את חבירו לפורעו ונכנס אחד ערב על המלוה לשלם שכר הסופר עיין זכור לאברהם חומ"ש אות שי"ן וגוא"ל סו"ס ט"ל

קעא) השוכר בית או חוכר הוא משלם שכר סופר ש"ך סי' ס"ב

קעב) תנאים שכותבין בניהם החתן והכלה אם נכתב שטר אחד. על החתן לשלם ואם כל אחד לוקח בידו שטר כל אחד פורע שטרו מור"ם באהע"ז סו"ס נ"א ובבאה"ט. שם שטר זה יש מקומות שקורים אותו שטרי חזוקים וי"מ קורים אותו שטרי קשורים

קעג) טענות שכותבין בניהן דבעלי דינין ונקראים שטרי ברורים ושניהם עושים אחד דוקא ומנחים אותו לפני הדיין שניהם משלמין שכר הסופר ואם אחד אומר שיעשו שני שטרות ליקח כל אחד שטר בידו הוא ירבה שכר הסופרים גור אריה סי"ג

קעד) שכר הכתובה הוא על הבעל. מר"ן באהע"ז ס' ס"ו ס"א

קעה) שכר הגט הוא על האשה מר"ן סק"ך ס"א אך המנהג לא כן אלא האיש משלם ועמוד וסמך יש למנהג

קעו) שכר השוכר הוא על המלוה אם היה שטר על ההלואה ואם הוא על מלוה ע"פ הוא על הלוה סנ"ד ס"א

קעז) אם ראובן הבטיח לשמעון שילוה לו יכול לחזור בו אפילו הגיע השטר לידו דראובן ועל ראובן לשלם שכר הסופר מדינא דגרמי עיין בסו"ס ט"ל ובש"ך ובבאה"ט

קעח) התובע ישלם כשר השליחות ס' נ"ו סוף ס"א בהג"ה ודלא כטו"ז שם

קעט) לעולם מי שבא הדבר לזכותו ולתועלתו הוא צריך לשלים שכר סמ"ע סנ"ו סקי"ג: