פעמוני זהב חלק ב שסב

ודייני קיום הקרובים למלוה ולוה הקיום פסול ע"ך

קלט) אם העדים החותמים על הנפק יכולים להיות קרובים לעדי השטר עיין בספה"ק קרני רא"ם ס"ץ ששם העליתי דיכולם להיות דייני הקיום קרובים לעידי השטר יעו"ש

קמ) שלשה שישבו לקיים השטר שנים מהם מכירים חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם [פירוש זה השומע מפיהן חותם נפשו עמהן ואפע"פ שאלו השנים היו עדים שהעידו לפניו נעשו ג"ך דיינים דבקיום שטרות הקילו ומה"ט נמי אפע"פ דקבלת העדים דעלמא צריך להיות בשלשה וכאן מקבל האחד העדות מפי השנים הקילו בקיום שטרות ואמרו דנעשו אלו העדים בשעת הגדה דיינים וכאלו ישבו עמו לקבל עדות מפי אחרים.] משחתמו אין מעידים לפניו וחותם ומותר לכתוב הקיום בשטר קודם שיתקיים השטר שאין הכתיבה עקר אלא החתימה ויש חולקים ע"ך ש"ע סכ"ד ס"ך

קמא) כתב הסמ"ע סקנ"ד ז"ל הוא הדין עד החתום על השטר יכול להיות דיין לקבל עדות על עד השני שחתום עמו בשטר רשב"א בתשובה סימן תתקס"ט עכ"ל והש"ך כתב דברי רשב"א אלו וסיים עליהם וכתב ז"ל ולעיל ס"ו מחדוש ו' כתב הב"י והד"מ ז"ל כתב רבינו ירוחם שעד החתום בשטר אינו דן באותו שטר וכן כתב בעל העטו"ר בשם רב אלפס והרשב"א כתב בתשובו' שיש לדון ולהכשיר אפי' עד החתום בשטר להיות דיין והיא בתשוב"ה להרמב"ן ז"ל סקי"ב עכ"ל. משמע מדבריהם דר' ירוחם וב"ח בשם רב אלפס פליגי עם הרשב"א ובאמת נראה דלא פליגי דר' ירוחם מיירי שאינו דן באותו שטר על המלוה שבו והרשב"א מיירי שיכול להיות דיין בקיום השטר לבד וכו' עכל"ה. א"ך לפי דבריו שמשוה דעת הפוסקים לדעת הרשב"א נראה דדברי הרשב"א הלכה ומורין כן. אכן ראיתי להרב זכו"ל בחח"מ אות ק' שכתב וז"ל אם יכול להיות אחד מעידי השטר אחד מדייני הקיום הרמב"ן והרשב"א והסמ"ע מכשירין. אמנם מהר"ש הלוי ז"ל בחו"מ סמ"ט הביא דבריהם וכתב דאין נכון לעשות כן ועיין מ"ש הגב"י אות ז"ך ובמהריק"ש שם ועיין בתשובת מהר"י מיגאס סקמ"ד דכתב דפסולים יעו"ש עכ"ל. וא"כ צריך ליזהר מזה וק"ל

קמב) שלשה שישבו לקיים השטר ומת אחד מהם צריכין לכתוב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי כדי שלא יאמרו הרואים בית דין של שנים קיימוהו אפילו היה כתוב בו בבית דין יאמר שמא דימו ששנים ב"ד הם ואם יש בו משמעות שהיו שלשה אינו צריך וי"א שאם לא כתבו וחד ליתוהי כשר ומכל מקום לכולי עלמא אם כתב בי דינא ובמותב תלתא תו לא צריך וחותמים שנים מהם ודי מור"ם ואם כל השלשה חותמים אין צריך לכתוב במותב תלתא הוינא ואפילו אין כתוב בו רק שטר זה נתקיים כראוי די בכך ואפי' כשלא מת אחד מהם נוהגים לכתוב וחד ליתוהי כדי להקיל מעליהם שלא יחתמו בו אלא שנים ש"ע סכ"ט

קמג) קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי העדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב [ולכן אם הנייר קצר למטה יכתוב הקיום מן הצד או מאחוריו.] ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שטה אחת ושני אוירים פסול הקיום לבדו שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותו שטר שטה ושני עדים ונמצא הקיום על שטר מזוייף ע"ך ש"ע סל"א יע"ש: כיצד קניית קנין סודר

קמד) קנין סודר הכי הוא והכי פירושו יתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה זה חלוף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי [מור"ם ואין נוהגים שיאמר לו המקנה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו] וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטל ללוקח או למקבל המתנה בכל מקום שהוא אע"פ שלא החזק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור אפילו אין עדים בדבר אם מודים זל"ז וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואל ומודים זה לזה ע"ך ש"ע ומור"ם סקצ"ה ס"א

קמה) אין קונין אלא בכלי אפע"פ שאין בו שוה פרוטה ובלבד שיהיה עשוי מדבר חשוב לאפוקי כלי העשוי מגלל בקר ואין קונים בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטביע ש"ע שם ס"ב

קמו) בהמה מקרי כלי וקונין בה אבל שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם מור"ם שם

קמז) בהמה דמקרייא כלי לא בעיין בהמה שעושה מלאכה כגון שור לחרישה וכדומה אלא אפילו טלה והדומה לו כיון שנהנים ממנו דהטלה מגדילן לגדל עליו צמר וחלב והוולדות ודומים גם הם לכלי שעושים בו קנין כיון שראוים לעשות בהם מלאכה כ"ך הסמ"ע שם שק"ו

קמח) כל דבר הנעשה בידי אדם בכלל כלי והנעשה בידי שמים הוא פירי כ"כ הסמ"ע שם משם העטו"ר יעו"ש

קמט) אין קונין בכליו של מקנה ע"ך ש"ע שם ס"ב

קנ) אין הקונה יכול לקנות אלא בכלי שלו שמקנה אותו למקנה אבל אין יכול להקנות על ידי כלי של חבירו שלא מדעת בעליו אפילו הכלי שאול לו אלא אם השאיל, לו כדי לקנות בו מור"ם שם ס"ד

קנא) כלי הממושכן בידו יכול להקנות בו כן כתבו התוס' במציעא דף פ"ב ד"ה אמור דאמר וכו' אכן נראה מדבריהם דוקא הממושכן שלא בשעת הלואתו יעו"ש ועיין בפנים בס' פעמוני זה"ב בס' זה ס"ד דהממושכן בשעת הלואה במחלוקת הוא שנוי לכך שומר נפשו ירחק מזה יעו"ש

קנב) הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח אפילו הקנהו שלא בפני הקונה ואפע"פ שהקנו לו הכלי על מנת להחזירו נקנה המקח מור"ם ולכך הורגלו לעשות הקנין סודר של עדים אפילו בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הן שלא בפני הקונה שם ס"ג יעו"ש: