פעמוני זהב חלק ב שסא

השייכים לחומ"ש

קכח) באחד מחמשה דרכים מקיימין השטר האחד שיהיו הדיינים מכירים כתב יד העדים השני שיחתמו העדים בפניהם השלשי שיבואו העדים החתומים ויאמר כל אחד זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה הרביעי שיבואו עדים ויעדו שזה כתב ידם של אלו ויכולין להעיד עדות זו מתוך כתבם ואינם צריכים להעיד בפיהם אלא יכולים לשלוח עדותם בכתב. החמשי שיהיה כתב ידם יוצא משטרות אחרים ועורכים בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרות ויראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו ואין מקיימין משטרות אחרות אלא משתי שטרות של שתי שדות שאכלם בעליהם שלש שניה אכילה גלויה נכונה בלי שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם כדרך שאוכלים כל בעלי שדות שדותיהם או משתי שטרות של כתובה והוא שיצאו השני שטרות מתחת יד אחד לא מתחת יד זה שרוצה לקיים שטרו שמא הוא זייף הכל ואפילו אם שני השטרות מקויימים אן מקיימין מהם אם יוצאין תחת ידו וכן מקיימין השטר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד מקיימין ממנו כמו שמקיימין משטרי שתי שדות או שתי כתובות מור"ם י"א דמקיימים חתימתן מספר שכתבו אבל לא מאגרת וי"א דאפילו מספר אין מקיימין אלא א"כ חתם שמו בסוף דאז מקיימין מחתימתו שם ס"ז

קכט) ב"ד שכתבו במותב תלתא הוינא ונתקיים שטר זה בפנינו הרי זה מקויים אפע"פ שלא פירשו באיזה דרך נתקיים ונהגו לכתוב הדרך שנתקיים בו שם ס"ח

קל) כשהשטר מתקיים בעדות אחרים שמעידים על כתב ידם של אלו אם אחד מעיד על חתימת האחד ואחד על חתימת השני לא נתקיים לפי שצריך שני עדים על כל אחד ואם יש שלשי עמהם שמעיד על חתימת שני העדים נתקיים שם ס"ט

קלא) מי שחתם על השטר ובא להעיד על כתב ידו בב"ד והכיר כתב ידו שזהו בודאי אבל אינו זוכר העדות כלל ולא ימצא בלבו זכרון כלל שזה לוה מזה מעולם הרי זה אסור להעיד על כתב ידו שהוא זה בב"ד שאין אדם מעיד על כתב ידו שהוא זה אלא על הממון שבשטר הוא מעיד שזה חייב לזה וכתב ידו הוא כדי להזכירו הדבר אבל אם לא נזכר לא יעיד הואיל והדבר כן שטר שיצא בב"ד ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הם כחרשים עד שיזכירו עדותן וכל מי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמלו אבל אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אי שהיו שם עדים שזה כתב ידם מקיימין השטר ואין משגיחין על דבריהם של אלו שאומרים אין אנו זוכרים העדות הואיל ומתקיים השטר שלא על פיהם ומפני טעם זה אנו מקיימים כל השטרות ואין אנו מצריכים להביא עדים ולשאול אותם אם הם זוכרים או לאו שאפילו באו ואמרו אין אנו זוכרים אותו אין שומעין להם הואל ואפשר לקיימו שלא מפיהם אלה דברי הרמב"ם וי"ח ואומרים שאפילו אין זוכרים שלוה או שחתמו מעולם על שטר זה ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר כיון שמעידים שזה כתב ידם מקיימים השטר על פיהם ולפי דבריהם כשהם עצמם באים על כתב ידם אם שכחו ההלואה ואינם זוכרים כלל שחתמו בשטר זה צריך שני עדים על כל חתימה לכן צריך או שיעיד כל אחד על כתב ידו ועל כתב יד חבירו או שיצטרף אחד עמהם שיעיד על כתב יד שניהם כדי שיהיה על כל חתימה שני עדים ש"ע שם ס"י

קלב) אמר אחד מהעדים זה. כתב ידי והעיד הוא ואחד על כתב יד השני לא נתקיים לפי ששלשת רבעי הממון יוצאים על ידי עד אחד שם ש"ע סי"א

ודע דודאי פשוט דדין זה הוא מיירי באומר זה העד שזה כתב ידו וזוכר שהיה עד בדבר דאזי אין צריך צרוף עד אחר על חתימתו דאזי חצי הממון יוצא ע"פ עדותו על חתימתו בזה הוא דאינו יכול להשתתף עם אחר על עדות השני מטעם דאזי הוי שלשה רבעי הממון יוצאים ע"פ אחד אבל אם זה העד המעיד על חתימתו אומר שאינו זוכר מהעדות אלא מכיר שזהו חתימתו דאזי הדין הוא כסברת וי"ח שכתב בס"י דצריך שיצטרף אחר עמו על חתימתו דהיינו או שיעיד כל אחד על חתימתו וחתימת חבירו או שיצטרף עם כל אחד ואחד מן השוק בזה הדין הוא שיכול העד האחד לצרף עמו אחד מן השוק שיעיד עמו על חתימתו ועל חתימת חבירו וזה פשוט כדאמר בס"י דמעיד הוא על חתימתו הוא וחבירו וחוזר הוא וחבירו ומעידין על חתימת חבירו וק"ל

קלג) וכן אם העיד אחיו או אביו של הראשון עם אחד על כתב יד השני לא נתקיים שהרי שלשה רבעי הממון יוצאים על ידי קרובים ש"ע שם סי"ב

קלד) שנים שחתומים על השטר ומת אחד מהם צריך שנים מן השוק להעיד על חתימתו ואין העד החי יכול להצטרף עם אחד להעיד על חתימת המת שאם כן יצאו שלשה רבעי הממון על ידו ואם לא נמצא אלא עד אחד עם זה העד החי כותב חתימת ידו בפני עדים אפילו על החרס ומשליכו בב"ד עד שיוחזק כתב ידו בב"ד [מור"ם וכ"ש אם היו עדים לקיים חתימת החי] כדי שלא יצטרך להעיד על חתימתו ואח"ך יעיד הוא ואחר על חתימת המת ע"ך ש"ע סי"ג

קלה) עדי הקיום יכולים להיות קרובים לעידי השטר ולא עוד אלא אפילו מת האב החתום בעוד הבן קטן יכול להעיד על חתימת אביו אחר שהגדיל להצטרף עם אחד כשר וכן יכול להעיד על כתב יד אחיו או על כתב יד רבו שראה בקטנותו וי"א דדוקא אלו שרגיל עמהם אבל על כתב יד אחר אינו נאמן להעיד בגודלו שהכיר אותו בקטנותו ע"ך ש"ע סי"ז

קלו) צריך שלא יהיו עידי הקיום קרובים לדייני הקיום ויש מכשירין ש"ע שם סי"ח

קלז) ועידי הקיום יכולין להיות קרובים לעדים המעידים על חתימת הדיינים שקיימו השטר ועידי הקיום לא יהיו קרובים זל"ז מור"ם שם

קלח) עידי הקיום הקרובים למלוה וללוה פסולים ויש מי שמכשיר ש"ע סי"ט מור"ם