פעמוני זהב חלק ב שנט

דבריו בכאן הואל והביא סברת הפוסלים הגם שהביאה בשם י"א עכ"ז הואל ומור"ם כתב דכן ראוי להורות הכי נקטינן והגם דהרב עדו"ת ביהוסי"ף כתב דבריו על דברי מר"ן דס' פ"ז ושם כתב י"א וי"א והוא הודה דכיש אומרים קמא ראוי להורות לא כן כאן מר"ן לא כתב י"א וי"א אלא סברא קמא כתבה בסתם ואח"כ כתב י"א עכ"ז אין לחלק דהא לפי הכלל המסור דמר"ן כשכותב דבריו בשם י"א וי"א דעתו הוא לפסוק כי"א בתרא ועכ"ז כתב הרב עדו"ת ביהוסי"ף הואל ומור"ם הכריע כי"א קמא לא פסקינן כהכלל המסור בדברי מר"ן א"ך הוא הדין כאן שכתב סברא קמא בסתם הגם דקי"ל הלכה כסתם הואל ומור"ם הכריע כי"א הכי נקטינן ואין סברא לחלק וק"ל

פו) כל אשה שאתה פסול לה לעדות פסול לבעלה שהבעל כאשתו וכל בעל שאתה פסול לו כך פסול לאשתו שהאשה כבעלה ולדעת הפוסלים שלישי בראשון מכשירין באשתו מפני שהוא מופלג ש"ע ס"ג וסיים מור"ם ומ"מ אם דנין על ממון שיש לבעלה הנאה ממנו פסול להעיד לה דמא שקנתה אשה קנה בעלה ע"ך

פז) כל שתי נשים שהם זו עם זו שני בשני בעליהם מעידין זה לזה דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן [מור"ם ומיהו לכתחילה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד.] אבל אם היו ראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה וכן בעלי אחיות פסולות זה לזה דאמרינן תרי בעל כאשתו ואף בראשון בשני אמרינן בהו תרי בעל כאשתו שכשם שהוא פסול להעיד לבן אחות אשתו כך הוא פסול להעיד לבעל אחות אשתו אבל מעיד לבן בעל אחית אשתו שיש לו מאשה אחרת ויש אומרים דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו ס"ע ס"ד ע"ך. וסיים מור"ם וכן ראוי להורות ע"ך. ועיין מש"ל סעיף פ"ה ודו"ק

פח) כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו' ואחיו וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה שם ס"ה

פט) אבי החתן ואבי הכלה מעידין זה לזה. ש"ע שם ס"ו

צ) אחי האם מן האם מעידין זה לזה שהרי אין קורבה ביניהם כלל ש"ע ס"ז פירוש כגון ראובן נשא רחל וילדה לו את ימין והיה לו בן מאשה אחרת ושמו נמואל שהוא אחי ימין מן האב ומת ראובן ונשאת רחל לשמעון וילדה לו את אוהד הוא אחי ימין מן האם נמואל ואוהד כשרים זה לזה אע"פ שימין הוא אח לשניהם עכ"ל הטור יעו"ש

צא) האיש עם אשתו ראשין בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה ולא לאביה ולא לאמה ולא לבעל אמה ולא לאשת אביה ע"ך. ש"ע ס"ח ועידות האיש על אבי חמיו או על אבי חמותו נראה מדברי הסמ"ע סל"ב ס"ק ט"ו דמהני דהוי שלישי בראשון והרב טו"ז פוסל יעו"ס ע"ך

צב) הארוס פסול להעיד לארוסתו אבל אם העיד דהיינו דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא.] לקרוביה אין פוסלין אותה עדות ש"ע ס"ט וסיים מור"ם ודוקא ארוסה אבל שדוכין בעלמא אינן פוסלים ומיהו אם רוצה להעיד שזכתה בממון אפשר דנוגיע בדבר ע"ך. והיבם מותר להעיד ליבמתו כנה"ג משם רשב"א

צג) כל מי שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך אם מתה אשתו אפע"פ שהניחה לו בנים הרי זה נתרחק וכשר ש"ע סי"ב

צד) היה יודיע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פסול. וכן אם ידע העדות כשהיה חתנו ומתה בתו פסול אבל אם ידע העדות בשעה שלא היה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו מאחר שתחילתו וסופו בכשרות אע"פ שנפסל בנתים כשר ש"ע סי"ג

צה) ש"מ שצוה בפני עדים הקרובים לו ורחוקים מבניו אין הצואה כלום כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר ש"ע סי"ד

צו) בפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות שאם היה נוגיע בדבר בשעת ראיית העדות מפני שהיה לו הנאה בדבר יכול להסתלק בענין שלא יהיה לו הנאה בדבר ויעיד ע"ך. ש"ע סט"ו

צז) עדים הקרובים לערב פסולים ללוה לא שנא אם הלוה בא ליפטר בטענת כפירה והם מעידים עליו שלוה או טוען שפרע והם מעידין עליו שהודה שלא פרע ע"ך ש"ע סי"ו

צח) עדים הקרובים לערב פסולים ללוה הוא הדין עדים הקרובים למלוה פסולים לערב מ"ק שם יעו"ע

צט) עדים הקרובים לשותף אחד פסולין לשותף האחר כנה"ג יעו"ע הכוונה היא להעיד על עסק השותף. לשותף הכשרים עליו אין יכולים להעיד הואל והקרוב שלהם יש לו הנאה יעו"ע

ק) העדים שקרובים זה לזה או שקרובים לדיינים פסולין ש"ע סי"ז

קא) מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ ואין מקבלים ממנו עדות אלא א"כ הוחזק שעוסק במצות ובגמ"ח ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ אע"פ שהוא עם הארץ ואיני בקי לא במקרא ולא במשנה נמצאת אומר כל ת"ח כשר עד שיפסל וכל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרים וכל מי שמקבל עדות עם הארץ קודם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונם של ישראל ע"פ רשעים ע"כ שם סל"ד סי"ז יעו"ע

קב) הבזויים פסולים לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני, כל האדם וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידים על הבושת שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר ומכלל אלו המקבלי צדקה מהכותים בפרהסיא אע"פ שאפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם וכל אלו פסולים מדבריהם ע"כ ש"ע שם סי"ח

קג) קטן פסול לעדות אפילו היה נבון וחכם עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים גמורות