פעמוני זהב חלק ב שנח

ולכתחילה אין לאחר שום שטר דמחזי כשקרה אם לא שאי אפשר בענין אחר כמו שיתבאיר בס' ע"ב סי"ט וס"ך יעו"ש ויתבאר בסמוך בעה"ו ש"ע מ"ג ס"יב וי"ג ובש"ך יעו"ש

עד) שטר מחילה מאוחר פסול מהר"א ן' ששון ז"ל הביאו כנה"ג הגהו"ט סמ"ג סי"ד ע"ש

עה) אם השמיט הסופר ולא כתב לבבראת עולם וגם לא כתב חמשת אלפים כשר ואפילו השמיט גם המאות ולא כתב אלא הפרט קטן כשר אבל אם כתב האלפים וגם הפרט קטן ודלג המאות או העשרות פסול ע"כ מדברי הש"ע ומור"ם שם ס"ב יעו"ש

עו) אם כתב אלפים והשמט חמישת כשר וכן אם כתב ברבעי עשרים יום לשבט ודלג בשבת כשר ע"ש ס"ג וס"ד ע"ש

עז) השובר אם לא רצו לכתוב בו זמן הרשות בידם ע"ש במור"ם ס"א ובש"ע סכ"ד יעו"ע

עח) שטר הרשאה מה דינו ז"ל כנה"ג בס' מ"ג אב"א שטר הרשאה א"ץ לכתוב בו זמן דמה לי אם הוא מוקדם או מאוחר מרדכי פרק מרובה והגהות מרדכי דשבועות בשם רבינו שמחה ואם הקדימו או אחרו הזמן בהרשאה אינה נפסלה והר"י הכהן הובאו דבריו בהר"ם איסרלס ז"ל סמ"ב צידד לומר דהרשאה מוקדמת או מאוחרת יש לחוש דנפיק מינה חורבה והר"ם איסרלאס ז"ל בס' מ"ג כתב דאין לחוש ע"כ

עט) שטר שאין בו קנין יכולם לכותבו בלילה ולחותמו ביום שלאחריו וכשר אבל לכותוב ולחתמו בלילה שלאחריו פסול ואם כתבו ביום והיו נמשכים ועסוקים באותו ענין עד הלילה כשר ש"ע סמ"ג סט"ז יע"ש יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקים באותו ענין כשר היינו דוקא בשטר הלואה אבל בשטר חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר לא יעו"ש ופירוש שטרי חיוב בקנין או בשטר היינו שמאחיר הקנין או השטר עד הלילא יעו"ש בסמ"ע והש"ך וטעמו פשוט וק"ל

פ) כשכותבין יום שקנה בו סומכים זמן הכתיבה לאותו יום וכותבים קנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו ומסרנו לידו של פלוני וכשכותבים יום שעומדים בו סומכים הכתיבה לאותו יום שחותמים וכותבים קנינו מפלוני וחתמנו ביום פלוני ומסרנו לפלוני ואי לא מחזי כשיקרה מיהו אם כתבו סתמא במקום פלוני קנינו מפלוני לא מחזי כשיקרה ע"כ ש"ע סמ"ג סי"ח ועיין בסמ"ע ובש"ך שם

פא) אם אין נזכרים ליום הקנין לא יאמרו ברור לנו שקנינו ממנו בתשרי ואין אנו יודעים בכמה ולפיכך נכתוב חשון שזה מיחזי כשיקרה יש מי שאומר שאם זוכרים שקנו ממנו בתחילת תשרי או בסופו או באמצע יכתבו בשליש הראשון של חודש פלוני או אמצעי או בשליש אחרון שם סי"ט

פב) מי שנמסר לו עדות במדינה אחת וכתבו העדים במדינה אחרת אין מזכרין בשטר מקום שנמסרה בו העדות אלא מקום שכתבו בו חתימה ידם ודוקא שאין כותבין זמן הקנין וכותבים זמן הכתיבה אבל אם זוכרים זמן הקנין וכותבים אותי אז יכתבו המקום שנעשה בו הקנין שאם לא יכתבו מקום הכתיבה נמצאו משקרים ופסול וכשכותבים מקום הכתיבה כותבים כך אמר לנו איש פלוני וכתבנו במקום פלוני אבל כשכותבים מקום פלוני שנמסרו הדברים כותבים כך אמר לנו פלוני או קנינו מפלוני במקום פלוני וכתבנו וחתמנו ומסרנו לפלוני שם ס"ך

פג) הא דאמרינן שכותבים מקום הכתיבה אפע"פ שקנו במקום אחר דוקא שאין המטביע משתנה ממקום הקנין למקום הכתיבה או אפילו משתנה ובלבד שכתוב בשטר המטביע שיצא במקום אבל אם המטביע משתנה ממקום המסירה למקום הכתיבה ואין כתוב בשטר היוצא במקום פלוני לא יכתבו אלא שם המקום שמסרו הדברים שם שמטביע אותו מקום נשתעבד ואם יכתבו מקום אחר היה משתעביד ממטביע היוצא במקום כתיבת השטר שם סכ"א: עדים הכשרים

צריכים הסופרים להתבונן בשעת העדות לדעת מי כשר לעדות אי פסול על כן אמרתי להשלים המלאכה אעתיק כאן פסקי הש"ע בס' ל"ג בקיצור כדי להיות הדבר שגור בפי הסופרים

פד) אלו הם הפסולים האחים זה ע"ז בין מן האם בין מן האב הרי הם ראשון בראשון ובניהם זע"ז שני בשני ובני ביניהם זע"ז שלשי בשלישי ולעולם שלשי בראשון כשר ואצ"ל שלשי בשני אבל שני בשני ואצ"ל שני בראשון שניהם פסילים לפיכך האב עם בן בנו פסול ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלשי בראשון מפני שאב ובנו ראשון בראשון כמי אח ואחיו וכן הדרך בנקבות כצד שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון בניהם בין זכרים בין נקבות שני בשני בני בניהם או בנות בנותיהם שלשי בשלשי וי"א דשלישי בראשון פסול ע"כ וסיים מור"ם וכן ראוי להורות ע"כ

פה) לקוצד"ן דהגם דמר"ן כתב בסברא קמייתא סתם דשלשי בראשון כשר ואח"כ הביא סברת י"א דשלישי בראשון פסול ואנן קי"ל הלכתא כמו מה שסתם דבריו בכאן נראה דנקטינן כדעת י"א דסברי דשלשי בראשון פסול הואיל ומור"ם סיים עלה וכתב וכן ראוי להורות יען כי כך קבלנו דאם מור"ם סיים וכן ראוי להורות על איזה סברא הגם שהיא נגד הכלל המסור בידינו אזלינן כהכרעתו וכמו שמצינו להרב עדו"ת ביהוס"ף בספרו סנ"ט שכתב על ההוא דין דפסק מר"ן בס' פ"ו ס"ו הודה במקצת ועד אחד מסייעו י"א שפוטרו וי"א שאינו פוטרו ע"ך. וסיים מור"ם על זה והעיקר כסברא הראשונה ע"ך. וכתב הרב עדו"ת ביהוסי"ף ז"ל דהגם דקי"ל בדברי מר"ן דהכלל הוא היכא שמביא י"א וי"א הלכה כי"א בתרא הכא הואל ומור"ם כתב דראוי להורות כי"א קמא הכי נקטינן א"כ גם כאן הואל ומור"ם סיים דראוי להורות כי"א דשלשי בראשון פסול הגם דמר"ן בריש דבריו סתם כדעת המכשירין ואנן קי"ל כסתם