פעמוני זהב חלק ב שנו

כאריכות הלשון לא לחנם כותבים כן דזה מהני למאי דפסק מור"ם בסו"ס רמ"א ז"ל הקונה קרקע מחבירו באחריות ונתנה אח"כ לאחד וטרפוה מן המקבל אין הנותין צריך ליתן לו מה שטורף מן המוכר אלא א"כ הקנה כל שעבודיו דאית ליה על הקרקע ע"כ לזה הוצרכו להאריך כנ"ל וכן ראיתי בספר צרור החיים שכתב כן יעו"ש

כט) מה שכותבין בשטרות ותנאי זה כתנאי ב"ג וב"ר משום דקי"ל כרבי מאיר דבעי תנאי כפול וצריך שיהיה מיוסד התנאי ע"פ ארבעה דברים דהיינו אם יהיה אם לא יהיה הוא הכפל וגם צריך להקדים הן קודם ללאו וצריך להיות התנאי קודם למעשה וצריך להיות התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר עיין בסמ"ע ריש ס' ר"ז ובאהע"ז סל"ח יע"ש ולכך צריך לכתוב שיהיה הדבר כתנאי ב"ג וב"ר דהא מהתם ילפינן ליהו ועי' לה' צרורה חיים דק"ב ע"א שכ' דלא מהני זה אלא בשטר ראיה אבל בשטר מקנה לא מהני עכ"ל ונרא' דכוונתו לו' דאם הוא ראיה והעדים כותבין כן אזי אמרינן דכך היו הדברים הואיל והעדים אמרו כן ודאי דעשו כהוגין ולא כתבו הדבר בקיצור אלא משום שלא להאריך אבל בשטר קניה שכותב אדם לחבירו אפשר דנעשה הדבר שלא כהוגין דו"ק

ל) כשיבואו הסופרים לכתוב איזה עדות שהיתה לפניהם יכתבו לפנינו אח"מ ולא בפנינו כי אין שייך לשון ביאה עם בי"ת אלא א"כ תהיה כניסת גשם לגשם כמו בתוך הים ודומיהן כ"ך הרב זקן אהרון בתשובה סי"ד יע"ש: דיני כתיבה

לא) צריך להחזיר מענינו של שטר יען כי קי"ל שאין למדין משטה אחרונה של שטר אפילו אם ישאר שטה אויר כמ"ש הש"ע סמ"ד ס"א וסמ"ע וש"ך וטו"ז יע"ש על כן צריך להחזיר מענינו של שטר יע"ש

לב) במקום דכתבי הסופרים שו"ב וקיים א"ץ להחזיר מעינינו של שטר דלמדין באופן זה משטה אחרונה דהואל ונהגו הסופרים לכותבו ודאי מכתיבתם הוא ואפילו לא מצינו שטה חלקה בין השטר ובין העדים אפילו הכי כשר ולמדין ש"ע ס"ב והסמ"ע שם

לג) שטר שאין בו שריר וקיים פסול דחיישנן שמא יזייף אח"ך ויכתוב שו"ב וקיים שם ס"ט על כן יזהרו הסופרים שלא ישכחו מלכתוב שו"ב וקיים ואם עבר ובא לפנינו שטר שאין כתוב בו שו"ב וקיים יש להכשירו אבל אין למדין משעה אחרונה שלו הש"ך שם סקכ"א יעו"ש

לד) אם כתוב בשטר תרי שריר ובריר וקיים כשר בדעבד ודוקא שנשאר שטה חלקה הלאו הכי פסול דחיישנן שמא הוסיף שם ובסמ"ע יע"ש

לה) אם במקום שיכתוב והכל שריר וקיים כתב והכל אמת כתב הש"ך סקכ"ב דצ"ע לדינא אם הוא כשר על כן צריך להרחיק מזה

לו) אם השטר מסיים באמצע השטה אפילו לא כתבו שו"ב וחתמו בו הרי זה כשר ולמדין אפילו מאותה חצי שטה ש"ע סמ"ד ס"י

לז) צריך ליזהר שלא יכתוב בסוף שטה משלש ועד עשר שמא יעשה מעשר עשרים ומשלש שלשים ואם כתב שלשה או עשרה שפיר דמי דהא ליכא למיחש לזיוף ואם נזדמן לו בסוף שטה מחזיר הדבר הרבה פעמים עד שיבוא בתוך השטה וכן יזהר שלא יכתוב החשבון באותיותיו כגון ב' או ד' שלא יעשה בי"ת כא"ף או דל"ת רי"ש ואם לא עשה כן פסול אבל אי כתב גמטרייאות או ראשי תיבות מדברים שאי אפשר להזדייף כשר ע"כ מר"ן ומור"ם בס' מ"ב ס"ד יע"ש

לח) כתב הרשב"א בתשובה שיכול לכתוב בסוף שטה אחד עשר ולא חיישנן שיזייף לעשרים דאז יהיה צריך להוסיף וא"ו שיהיה אחד ועשרים ויהיה נכר ע"כ סמ"ע שם סק"ו יע"ש

לט) כתב הנמק"י אי אשכחן תלתין וחמשין בסוף שטה כשר ולא חיישנן שמא תלת וחמש הוו דחזקה על העדים שעשו כהוגין סמ"ע סק"ז שם: דיני המחקים

מ) סופר שהיה כותב ואירע לו איזה מחקים ותליית והעברת הקולמוס צריך לקיימם קודם שו"ב וקיים אבל אם הוא בשטה אחרונה יעוין שם

מא) כשיבאו לקיים המחקים וכו' אין צריך לכתוב ודין קיומיהון אלא יכתוב בזה הלשון מילה פלונית נכתבה על המחק וכו' סמ"ע סק"ח יע"ש

מב) אין לקיים המחקים והתליות בכתיבה דקה שאינה ככתיבה השטר ודוקא אם הוא מקוים בסוף השטר אבל אם הוא מקוים באמצע השטר יכול לקיים אפילו בכתיבה דקה ש"ע שם ס"ז

מג) אם היה המחק בשטה הסמוכה לאחרונה שעור שו"ב וק' או יותר לא מהני קיום דאפילו חזר וקיימו פסול שמא מחק וזייף אלא א"כ אחר שקיים נשאר ריוח אז אמרינן בודאי לא זייף דלשני שעי לא חיישנן והני מלי אם היו העדים יודעין אבל אם לא היו יודעין פסול שם ס"ח על כן צריכים הסופרים ליזהר שלא לקיים מחקים כזה אלה יכתבו שטר מחדש יען דהא דקי"ל דחזקה על העדים שיעשו כהוגין דוקא בעדים המוחזקים שיודעין אותו הדין אבל בסתם לא עיין ש"ך שם

מד) אם אחר שחתם עד"א נזכר שלא קיים המחקים יכתוב אותם אחר העד"א ויכתוב שו"ב וקיים ויחתמו אח"כ שניהם והוא הדין אחר שחתמו שניהם יכול לכתוב קיום המחקים ויחתמו אח"כ שניהם שם סי"א

מה) לענד"ן דשטר שסיומו באמצע שטה אפילו אחר שו"ב וקוים יכול לכתוב שם קיום המחקים ואח"כ יחתמו העדים דבזה אין כאן שום חשש

גם נראה דהא דצריך לכתוב אחר הקיומים של מחק שריר וקיים היינו דוקא אם בא הקיום בסוף שטה