פעמוני זהב חלק ב שנד

תקון סופרים

הנה ראיתי בעה"ר בזמנינו זה רבו כמו רבו כמה סופרי בני ישראל שמלאכתם היא מצות אנשים מלומדה מפי סופרים ולא מפי ספרים יען כי אין להם יד בספרי הפוסקים. על כן אמרתי אלקטה נא ואספתי באומרי'ם קצת דינים הנוגעים לסופרי שטרות כדי שיהיה הדבר קל עליהם ללמוד על ספר חוקה לדעת מה יעשה ישראל לכתוב על ספר חוקה הן במה שנוגיע לדיני השטר הדבר מתוקן הן לדינים הנוגעים לעדות לדעת מי ומי החותמים והצוי"ם

א) למה השטרות נקראו בשם זה של שטר מפני שמצינו שתרגום של ואכתוב בספר וכתבית בשטרא. פירוש אחר לשון שוטר ומושל שעל ידי השטר הוא מושל על ב"ח דאל"כ יכפור

ב) למה הגט נקרא שמו גט לפי דברי התוספות בריש גטין יש לתת טעם לפי שצריך י"ב שטין בכתיבתו לכך נקרא גט שהוא גמטריא י"ב. ובספר זבחי"ם שלמי"ם נתן הטעם למה נקרא שמו גט הואל וגט הוא עשוי להפריד בין האיש להאשה ומצינו בתורה ובנביאים גימ"ל וטי"ת מעולם לא באו מחוברים בשום תיבה כלל והואל ובתנ"ך לא מצינו לגימ"ל וטי"ת שום חבור אלא מעולם מופרדין לכך שטר הבא להפריד קראוהו גט לומר כשם שאותיות אלו לעולם מופרדין כך שטר זה הפריד בין האיש והאשה עוד נתן טעם משם הראשונים משום שאבן אחת יש בכרכי הים וגיטא שמה וכל הקרב אצלה היא מתרחקת ממנו ואינה מתחברת לו לכך נקרא גט ע"ש ע"ש

ג) אזהרה לסופרים שלא ישנו מהדברים שנמסרו להם. אלא יכתבו הדברים בעצמם ולא ישנו מהדברים ומהלשון עצמו ששמעו ויהיה הלשון מסור לבדי"ץ זולת אם יהיה פירוש הלשון הוא מבורר שאין בו ספק ולא שום פקפוק יכולים לכתוב פירוש הדברים אפע"פ שלא יכתבו הלשון בעצמו שאין זה אלא תקון לשון בעלמא והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים בעיניהם ומוסיפים וגורעין ודורשים מעצמם וכבר ראיתי כמה פעמים בעדות נשים שאומרים עדותן בלשון לעז או בלשון ערבי והעתק הלשון משנה הענין ועל זה צריך להזהר. אלה היו דברי הרה"ג הרדב"ז סצ"ה יעו"ע

ד) דנו שסופרי דווקני כשכותבים את השטר אית להו למכתב הענין מפורש מבלי ראשי תיבות ובפרט בפעח"מ שצריך לכתוב בפ' ויש לכתוב חתומי מטה. אלה היו דברי הגאון מוהר"ח מודעי זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח דף נ"א ע"א

ה) צריך להזהר ביותר בשטרי מתנות כאשר יהיה האופן שאין הסופר חותם בו שלא לכתוב ואמר לנו כתבו וחתמו ותנו וכדנהגינן למכתב משום דמתנה הרי היא כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח וכיון שאמר להם הלשון הנזכר אינם יכולים לכתוב אלא הם עצמם ולא לומר לסופר לכתוב. כן כתב מר"ן סרמ"ד ויש לעיין אם יש צד קיום לשטר מתנה שנכתב בלשון הנז' ואין הסופר חותם בו דאיכא למימר דהני שטרי דידן שטרי הודאה נינהו שאומר להם שיעידו עליו ויכתבו ויחתמו ויתנו למקבל המתנה שמודה שהוא נתן לו ודברי מר"ן אפשר להעמידן כשקונה המתנה בשטר קנין וצריך תלמוד לענין מעשה ע"כ מספר הנז' יע"ש

ו) בשטר מכר. הטוב ונכון לכתוב כל השטר בשם המוכר עד גמר הענין ולא כמו שנהגו לכתוב בלשון העדים הודה פלוני איך מכר וכו' אלא שופרא דשטרא לכתוב משם המוכר ובסוף הענין יכתוב בשטר מכר ומתנות מלשון העדים והכול נעשה וכו' יעו"ש בספר הנז'

ז) יכולים הסופרים לכתוב השטרות בכל לשון ובכל כתב ובלבד שידקדק הסופר בכתב ההוא שלא יהיה בו שום שנוי ש"ע ס' מ"ב ס"ב יע"ש

ח) מתקון השטרות להתבונין בוואוי"ן וזייני"ן שלא יהיו דחוקין בין התיבות שמא זייף והוסיף וא"ו או זיי"ן ולא יהיו מרוחקין שמא מחק אות אחת כגון הי"א או חי"ת והניח רגלה אחת במקום וא"ו וכן כל כיוצא בזה מדקדקין בכל לשון ובכל כתב ולכן צריך הסופר ליזהר בכתיבת השטר שיהיו אותיותיו דומות זל"ז ויהיה הכתב מיושר ושוה שלא ירחק האותיות זו מזו ואל ידחוק הכתב במקום אחד וירחק במקום אחר לפיכך אין העדי' רשאים לחתום עד שידקדקו היטב בכל אותיותיו ולפיכך כשיבוא השטר לפני הדיין צריך לעיין בכל אותיותיו ולדמות אות לאות ואם רואה איזה שנוי לא יגבה בו עד שיבדוק ש"ע שם ס"ג על כן צריכים הסופרים לדקדק היטב

ט) צריך הסופר ליזהר שלא יכתוב השטר על דבר שיכול להזדייף ואם כתבו פסול אפילו לגבות בו מיד ש"ע סמ"ב ס"א

י) דרך הסופרים לכתוב השטרות על נייר כפול לב' דפין וכותבין על דף העליון ואם נגמר הדף הראשון כותבים אחורי הדף חותמין כמש"ל סכ"ד ואם רצה הסופר לכתוב השטר על הנייר שאין בו אלא דף א' כשר הרב"ד הביאו הרב מש"ה אות שי"ן והרב ק"פ אות שטר סקפ"ו

יא) סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו הרשות בידו ויכול לכתוב הכל. שם הלוה והמלוה והמעות רק שיניח מקום הזמן שלא יהיה מוקדם ש"ע סמ"ח

יב) אין כותבים שטר למלוה עד שיהיה לוה עמו ואפילו אימר המלוה לעדים כתבו שטר וחתמוהו ויהיה בידכם ואם יבוא המלוה לקנות תתנהו לי ואם לאו תקרעוהו אין שומעין לו ש"ע סל"ט סי"ג

יג) כותבין שטר ללוה אפע"פ שאין מלוה עמו מיהו אם המלוה מוחה שלא לכתוב השטר ללוה אין כותבים בעל כרחו והא דכותבים במקום שאין המלוה מוחה היינו דוקא בשטר שיש בו קנין או שכתבו בשטר בהדייא שהנכסים יהיו משועבדים לו מעכשיו אבל שטר שאין בו קנין אפילו מסר מעות ללוה בפנינו אין כותבים עד שיהיה מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו שמא יכתוב עתה