פעמוני זהב חלק ב שנג

גובה מהמוכר לא כן בנדון דמהראנ"ח הואל ולאה שקנתה השטר היא מחויבית ללוה א"כ הדר דינה כראובן שיש לו שטר על שמעון ושמעון על ראובן דהדר דנייהו כדין זה עומד בשלו וזה עומד בשלו ואזי חשבינן משעה שבא השטר לידה כאלו פרעה ללוה דידה דהוי כאלו גבתה ואחר הגבייה לא נשאר למוכר כח למחול זהו מה שנלע"ד להעמיד פסק מהראנ"ח זלה"ה שוב אחרי זאת ראיתי להרב קצו"ת החש"ן זלה"ה שהביא שטת הפוס' בדין המוכר שט"ח וחזר ומחלו ובסוף דבריו כתב ז"ל ובזה הוטב בעיני פסק מהראנ"ח הנז' וזל"ה בקצור דאע"ג דשם בסוגיא זה גובה וזה גובה מ"מ תפס מיהא הוי וכדמוכח שם בסוגיא לענין נכסי יתמי דהוי תפס וכיון דמבואר שם דהוי תפס א"כ תו לא הוי מחילה כיון דהוי מטא לידיה לא גרע ממשכון קרקע והכא נמי חובו ממושכן אצלו ובש"ך סקע"ד השיג על מוהראנ"ח והדברים ברורים כמו שכתבתי דהוי עכ"פ מטא לידיה ותו לא מהני מחילה עכל"ה וא"כ דברי מהראנ"ח קמו ונצבו לדעת הרב קצו"ת החוש"ן

שוב אחרי זאת בא לידי ספר בי"ת אברה"ם שגם הוא הביא דברי מהראנ"ח ומה שכתב עליו הש"ך ומני"ר חלק כמש"ל כמעט בדקדוק יעו"ש ותרוה צמאונך ודו"ק

ש"ע סעיף ל' המוכר שט"ח וכו' הוא הדין אם היתה משכנת קרקע וירד הלוקח והחזק וכו' עיין לקמן מ"ש בס' ק"ח סי"ב ומשם תלמד האי ירד והחזק שכתב כאן מר"ן אי בעינן ירד ודר בה או אפילו החזיק לאכל פירות כגון אם היה משכרה אי הוי מוחזק ע"ש: סימן ס"ז

בש"ע ס"ט המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית וכו' ידועה היא קושית הראשונים דלפי זה למה הוצרך הלל לתקין פורוזבול הרי כל מלוה יתנה בשעת הלואה והרבה תרוצים נאמרו על זה כש"ש בפנים בסעיף יו"ד והן היום ראיתי להרב גור אריה דרמון זלה"ה בחדושיו לגטין דל"ו ע"ב שכתב על זה ז"ל ולע"ד י"ל דאכתי לא מהני תקון התנאי בדבר שנתחייב האחד לחבירו כגון השומרים שנתחייבו בגניבה וכו' או בפשיעה או באונסין או שנתחייבו מחמת נזקין ולא היה בידם לפרוע לו וזקפם עליו במלוה דנראה דלא יועיל בזה תנאי דע"מ שלא תשמיט דדוקא במלוה שמתנה בשעת ההלואה אך בזה כבר נתחייבו בפירעון קודם דזקפן במלוה ולא יועיל השתא תנאה ואע"ג דהלל לא נתעורר לתקן אלא ע"ע ההלאות מ"מ כשראה הלל זה הוסיף לתקן באופן שיועיל לכל דיני ממונות עכ"ל ולקוצ"ד נראה דזה חדוש למה לא מהני תנאי בזה הרי יכול לעשות הדבר על ידי קנין וקי"ל דקנין מהני לשעבוד כדמצינו בדין ערב בש"ע סקכ"ט ס"א דערב שלא בשעת מתן מעות משתעבד על ידי קנין יע"ש גם בדינו שמירת קרקעות ושטרות ועבדים פסק בס' ש"א ס"ד ז"ל כל אלו אם קנו מידם להתחייב באחריותם חייבים ע"כ יע"ש וא"כ גם כאן למה לא יהנה התנאי על ידי קנין ולקוצד"ן כלפי לייא דאדרבה דהא לפי תרוצי של הרב תבואו"ת שו"ר שהבאתי לעיל שם שתרץ דהוצרכו פרוזבול על היכא דהלוה לא הסכים על התנאי ומתוך כך נמנע המלוה מלהלוותו מיד הוא עובר על השמר לך וכו' שאסור למנוע מלהלות בשביל שמיטה אבל בתיקון פרוזבול אין שום איסור יע"ע גם דעידפא מזה תרץ הרב חת"ס דאפילו אם הלוה מרוצה והמלוה מלוה לו בתנאי זה עביד איסורא ועובר עמ"ש בתורה השמר לך על כן הוצרך הלל וכו' וא"ך הואיל ומצינו דאפילו בשעת הלואה דאם לא ילוה לו עובר על מ"ש בתורה ועכ"ז אם התנא ע"מ שלא ישמיטנו בשבעית מהני מכ"ש במקום שלא בא להלותו אלא נתחייב לו מחמת נזקין או שומרים וכדומה והוצרך לזקוף חובו עליו למה לא יהנה תנאי הרי גם שם הואיל והיה עליו חיוב לשלם ומן הראוי או למכור קרקעותיו או כליו לשלם וזה זקפם עליו למה לא ישתעביד באותה הנאה. ואף במקום דאיש עני הוא ממקרקעי וממטלטלי עכ"פ למה לא ישתעבד על ידי קנין כמש"ל על כן נראה לי דתרוצו של הרב גו"א ז"ל דחוק וק"ל

ש"ע ס"י המלוה את חבירו וקבע לו זמן וכו' ואם הלוהו וכתב לו הולך ופורע מהיום ועד שלש או ארבע שנים ופגעה שנת השמטה תוך שנים הללו אינו משמט כי הגם שכתב לו הולך ופורע מהיום ועד סוף שלש או ארבע אינו יכול לנוגשו עד סוף הזמן וכמ"ש הרב פת"ש בס' ע"ג משם מהרק"ש ז"ל שם בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב היה כתוב בשטר שיפרע במשך זמן שלשים יום. הכונה שיפרע מעט מעט ומ"מ אם לא היו לו מעות מוכנים אין ב"ד כופין אותו ואין יורדין לנכסיו עד תום הזמן הריק"ש ע"ך א"ך הואל ואין יכול לכופו לא קרינן ביה כי יגוש ואינו משמיט ופשוט וק"ל: סימן ס"ט

ש"ך סקי"ב שאינו כתב ידו וכו' ויורש שאמר זה כתב יד מורישו פטור דשמא לא הכיר החתימה כ"ך מהרשד"ם ס"ו עכ"ל עיין מה שכתבתי לקמן סק"ח על דברי מורם ס"א ומה שכתבתי שם על דברי הש"ע סט"ו יעו"ש והוא עדיף מדינו דמהרשד"ם יעו"ש: