פעמוני זהב חלק ב שנב

דעתי בראובן שלוה משמעון בשטר וכתב לו שנשתעבד לפרוע לכל מי שיוצא שטר מתחת ידו אפילו בלא הרשאה ועתה יוצא השטר מיד לוי אם יכול ראובן לומר תביא ראיה איך בא שטר זה לידך שמא משמעון נפל וא"ת שאינו יכול לעכב אי טריף ביה ממשעבדי כיון שלא בא לידו בכתו"ע

תשובה דברים ברורים אני רואה דהא קי"ל כל תנאי שבממון קיים וכיון שנשתעבד ראובן לכל מי שיוציא השטר אין יכול לדחותו ולא לעכב עליו בשום טענה ושמעון אפסד אנפשיה שלא שמר שטרו יפה ומ"מ מוטל על הב"ד לחקור על הדבר איך בא שטר זה לידו אם יאמר ממנו נפל ואני מצאתיו מעכבין הפרעון עד שיבוא בעל השטר ואם יאמר מכרו או נתנו לו במתנה אם הוא במקום קרוב מודיעין אותו ואם בא ואמר לא אלא ממני נפל ישבע המוחזק בשטר שמכרו לו או נתנו לו במתנה וגובה החוב ואף על גב דשאר שטרות דעלמא אין יכול להקנותן אלא באגב או בכתו"ם שאני התם מפני שהשעבוד אין יכול להקנותו בכתו"ם אבל הכא הרי נשתעבד ראובן לכל מי שיוציא השטר והרי השעבוד קנוי ללוי כיון שיוצא מתחת ידו ומטעם זה טורף ממשעבדי שהרי נשתעבד וכ"ש דלקוחות הפסידו אנפשייהו שלא היה להם לקנות קרקע ממי שנשתעבד לכל מי שיוציא השטר ואם הוא במקום רחוק אין מעכבין הפרעון וכשיבוא שמעון בעל השטר יעשה דין עם לוי וראובן נפטר בשעה שפרט ללוי והוי יורש כי חוב כזה לא יוכל לגבות אותו בעל השטר אם אין השטר בידו אע"ג דכתב ליה תברא דמצי למימר שמא כתב השטר לאחר או שמא יפול וימצא אותו אחר ולא אוכל לדחותו כיון שכתוב בו תנאי זה לפיכך אם נאבד השטר אין תקנה ומ"מ מסתברא שאם שמעון המלוה אמוד כופין את ראובן לפרוע לו חובו ויקבל עליו כל ערעור ונזק והפסד שיבוא לו מצד הפרעון הנז' ואם אינו אמוד יביא לו ערב או משכון על זה כדי שלא יפסיד זה שלו ויאכל הלה וחדי וכזה ראוי לדון ע"ך: סימן ס"ו

ס"א במור"ם מיהו יכול לתפוס הנייר וכו' והלוה יכול לעכב הפירעון עד שיבוא השטר לידו הואיל והשטר ישנו בעולם וכן בא הדבר מפורש לקמן בדברי הסמ"ע סקמ"ח והש"ך סק"ס יעו"ע

מורם ס"ד מיהו אם כבר גבה האחד ואומר שהשני מחל לו מה שגבה גבה וכו' האי אמירה שאומר מחל לו לאו למימרא שמחל לו אחר שגבה דדבר פשוט הוא דהויא מחילה הואל והמעות סוב בידו והוא מחל אותם לו אלא כוונתו היא שאומר שמחל לו השטר דלא מהנייא מחילתו דלא נקנה לו השטר וכמ"ש לעיל סר"ז אם גבה אח"ך קנה אותם מעות דדין זה הוא כדין ש"ע לקמן בס' זה סי"ז ופשוט

סעיף י"ד אין שטר נקנה בכתיבה ומסירה וכו' עיין בפנים מה שכתבתי דבמקום דכתבי שטרא השטר מכר נקנה בכתיבה ומסירה יעו"ש בפנים ועיין בסה"ק קרנ"י רא"ם סק"ע מה שהצרכתי שם דשוב התכוונתי וראיתי מ"ש הרב"י בס' ק"צ ס"ח בפסקת בד"א וכו' ששם כתוב בסוף דבריו וזל"ה אבל במקום שנהגו לכתוב שטר ראיה בלבד אי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה אלא כשנכתב אותו שטר קונה בכסף משעה ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קונה משום דלא סמכה דעתיה עכל"ה וא"כ נראה דהואיל ושטר ראיה אין גופו עושה קנין אלא עושה חזוק לקנין הכסף א"כ לאו שטר קנין להיות בכתו"מ עכ"פ צל"ע. לפי ענ"ד נראה הואיל וסוף כל סוף הוא המחזיק את הקנין של כסף ואלולי שטר זה אין הקרקע קנוי נמצא שיש בו ממשות והעמדה לקנייה דין הוא שיהיה נקנה בכתו"מ דעד כאן לא אמר הר"ן דאין הקרקע נקנה בו אלא בכסף למפרע הוא דעושה קנין דוקא ליחשב עקר הקנין בכסף להיות נקנה הקרקע משעת נתינת המעות אבל אה"ן לענין שיהיה נקנה בכתו"מ אפשר לשטר קנייה יחשב וצל"ע וק"ל

ש"ך סקע"ד אם חזר ומחלו ללוה מחול וכו' עיין כאן בדבריו שכתב כתב בתשובת מהראנ"ח בנתן שט"ח ללאה ולאה חייבת ללוה דכי האי גוונא לא מהנייא דהוי כגבוי וכו' וכיון שמבאר מתוך סוגיין שנים שהוציאו שטר זה על זה דזה גובה וזה גובה וכו' וכתב עליו הרב הש"ך דדבריו תמוהין דאדרבה מהסוגייא דפרק שני דייני גזירות ומהריב"ש מוכיח דזה גובה וזה גובה וכן מוכח לקמן ספ"ה בכל הסימן ובפרט בס"ד ובס"ו וכו' ומכח זה דחה דברי מהראנ"ק יעו"ע ואנו דפעוט קצרה ידיעתי דודאי מה שכתב מהראנ"ח כמו שמוכח מסוגיין זה גובה וזה גובה ודאי לא כיון אלא על מה דקי"ל דאם היו לשניהם קרקעות שוים כל אחד עומד בשלו דהגם דבמקום שאין קרקעותם שוים ז"ג וז"ג כמ"ש בספ"ה עכ"פ במקום שהקרקעות שוים כל אחד עומד בשלו מטעם אטרוחי בי דינא למה לי דאפילו יקדום אחד ויגבה תחילה מחבירו בב"ד יכול הוא להגבותו אותה קרקע שגבה ממנו וא"כ מופוכי דמרתא למה לי על כן כל אחד עומד בשלו והוי כגבוי ממנו נבוא ללאה זאת שהיתה חייבת ללוה וקנתה השטר דידיה הוי כאלו הגביתה לו חובה ומשעה שבא לידה שטרו בתורת מקח כאלו פרעה לו חובה שנלע"ד. וזה ג"כ הוי דומה למ"ש הש"ע לקמן ספ"ד ס"ד יעו"ש ומה שתמה הש"ך לקמן ס"ו שפסק שנים שיש לכל אחד שטר חוב על חבירו וכו' ומכר אחד מהם חובו לאחר הלוקח גובה וחוזר הלוה וגובה מהמוכר וכו' אין נדון דמהראנ"ח דומה, לשם דשאני התם דהלוה לא יש לו נגד הלוקח אלא נגד המוכר והלכך הואיל והדין הוא שזה גובה אלא דבמקום שיש להם קרקעות שוים כל אחד עומד בשלו משום אטרוחי בי דינא א"כ הלוקח דינו הוא שם. שיהיה גובה מהלוה והלוה יגבה מהמוכר דהואיל ומצד הדין הוא זה גובה וזה גובה אלא משום אטרוחי בי דינא הוא דאמרינן כל אחד בשלו א"כ התם הלוקח גובה מהלוה והלוה גובה מהמוכר לא כי בנדון דמהראנ"ח הואיל ולאה