פעמוני זהב חלק ב שנא

סימן נ"ז

בסמ"ע סק"ה שאין הלוה וכו' אבל אם הלוה נותן שכר הסופר אפילו במקום שאין דרך הלוה ליתנו צריך להחזר השטר לידו דשלו הוא וק"ל הנה מדברי הסמ"ע המודפס בידינו כתוב אבל אם הלוה נותן שכר וכו' מלת נותן מליאה וא"ו דמשמעותה הוא אפילו אם נותן עתה אחר הפירעון אכלו הכי יכול להוציאו מידו ולא תימא הואיל וכבר המלוה פרעו מכיסו א"כ דידיה הוא ולא יחזרנו ללוה אפילו ירצה עתה לפורעו בשכר הסופרים הואיל וכבר קנוי למלוה על זה אמר דאפילו הכי יכול להוציאו מידו ויהיב הסמ"ע טעמא דשלו הוא פירוש מצד הדין הוא דהלוה משום שהלוה חייב לשלם שכר הסופר ושלו הוא וא"כ עתה אפילו במקום שאין הלוה פרוע משום מנהג עכ"פ אם ירצה לפרוע הדר דינא דיכול לפרוע והשטר שלו ודוק

אלא דראיתי להבאה"ט שהעתיק דברי הסמ"ע לא כתב מלת נותן מליאה וא"ו אלא כתב ואם נתן הלוה חסירה וא"ו דמשמע נתן כבר בשעת הלואה וא"כ עדיין הדבר ספק דדיקא היכא דפרע בשעת הלואה דאזי שלו הוא מאותה שעה ולא נקנה מעולם למלוה הוא דאתה לאשמועינן דאפי' במקום מנהג דהמלוה פורע ומעכב אותו עכ"ז אם הלוה פרע שלו הוא ויכול להוציאו מידו אבל אחר שפרע המלוה אם ירצה עתה הלוה לפורעו ולהוציאו איכא למימר לא וא"כ יש להסתפק לפי גרסתו

אלא דנלע"ד דודאי האמת הוא כגרסת הסמ"ע שלפנינו דאפילו בנותן עתה קא מיירי דאם בנתן מעקרא בשעת הלואה מה אתא לאשמועינן פשיטא דמוציאו מידו ואי משום מנהג שנהגו באותו מקום שהמלוה פורע וקונה אותו לעצמו סוף סוף פשיטא דהואיל ואין אותו מנהג שקונה אותו המלוה אלא משום שהוא פרוע ודאי אי לא פרע איהו אלא הלוה ודאי דשל לוה הוא מא אתא לאשמועינן אלא ודאי לא אתא לומר אלא דאפילו ברוצה לפורעו עתה קא מיירי דיכול להוציאו מידו שוב זכיתי לספר כנה"ג דגם הוא הכי גירסתו דשם תני וז"ל וכתב בספר המפה ובמקום שאין הלוה נותן שכר הסופר אין צריך להחזיר השטר ע"כ ומדבריו אלו איכא למשמע דבנותן שכר הסופר לא סגי שיקרענו אלא צריך שיחזירנו ע"ך וא"כ ודאי זהו הגירסא האמתית ודו"ק

ש"ע ס"ב שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו וכו' לאו דוקא פרעו אלא הוא הדין מחלו בפה והילך מ"ש הרב כנה"ג מי לי נפרע מה לי נמחל הרדב"ז ע"כ: סימן נ"ט

בש"ע ואם חזר ואמר עיינתי בחשבוני וזוכר אני בברי שאינו פרוע חוזר וגובה בו ע"כ הנה הש"ך כתב בסק"ב משם הטור דצריך להחזיר השטר ללוה ואין לו עליו כי אם חר"ס וכו' על זה מספיקא לי אם יכול המלוה אחר שטען אינו יודע אם יכול לטעון שלא יחזר השטר עד זמן מה אצלי אולי יזכור שעדין לא נפרע וצערתי דיש לברר דאין יכול לטעון כך לעכבו אצלו מדברי הש"ך סק"ג שכתב על מה דכתב הסמ"ע דבאומר נזכרתי חוזר וגובה בו אפילו מן המשועבדים על זה כתב הש"ך וז"ל ונראה דוקא מלקוחות שקנו קודם שאמר פרוע אבל לקוחות שאחר שאמר פרוע אינו טורף מהן דהא יכולים לומר אין אדבוריה דידיה שאמר פרוע סמכינן וזבנינן ואלו הוה בעי לשטרא הוה צריך לאהדורי ליה ואידו דאפסיד אנפשיה שלא תבע שטרו עד שנזכר עכל"ה ואם באמת שיכול המלוה לתבוע זמן מה אולי יזכור היאך יוצדקו דברי הש"ך שהלוקוחות יטענו כך איהו דאפסיד אנפשיה דאלו הוה בעי הוה תבע וכו' הרי אפילו אמר שהוא מסופק יכול לתבוע איזה זמן כדי לזכור אלא ודאי פשוט משעה שאמר הלוה פרוע והמלוה אמר אינו יודע כופין אותו ליתן השטר ואינו יכול לתבוע שום זמן כלל ופשוט וק"ל: סימן ס'

מור"ם ס"ג המקבל עליו לזונו סתם וכו' נפטר בשנה אחת עיין להרב מש' הרועים שכתב ז"ל ונלע"ד דלא כתב הרא"ש ז"ל כן אלא במתחייב מעצמו בלי שום תמורת קבלת הנאה מהניזון אלא בתורת נדר ונדבה והכי מוכח לשון הרא"ש אבל אם קבל ממנו הנאה ובעבורה חייב עצמו לזון לא קא מיירי הרא"ש ז"ל. איברא דמספק"ל אי שיימינן ליה ההוא הנאה וניזון כפי שיעור אותה הנאה או"ד אגב אותה הנאה גמר ושעבד עצמו כל ימי חייו וצ"ע כעת וכדאמרינן בעלמא אי לאו דקביל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה אע"ג דלא ידעינן כמה נהנה ממנו עכ"ל

ס"ט שטר שהיה וכו' אלו המעות מחכירות הקהל וכו' עיין משה"ר מער' ה' אות ט"ו ותרוה צמאונך ודו"ק: סימן ס"א

ש"ע ס"ד שטר שכתוב בו שיוכל כל המוציאו וכו הנה נסתפקתי שהגם שיכול המוציאו לגבות בו וא"צ להרשאה ולא לכתיבה ומסירה עכ"פ אם צריך לברר שבא לידו מיד בעליו דשמי יטעון הלוה שהמוציאו מצאו בשוק או אין צריך לברר

אחר החפוש מצאתי הדבר מבואר בהרדב"ז ח"א סימן קצ"ג שכתב ז"ל שאלת ממני אודיעך