פעמוני זהב חלק ב שנ

לנו ואשתמודענא דדא היא חתימת ידיהון דסהדייא נתחתמו יחד כשר והכרחתי סברא זו בהכרחיות עצומות אלה היו דברי מוהריט"ץ זלה"ה

עוד כתב שם הרב הנז' ז"ל עתה נסתפק לנו בעניין זה אם לדעת כולם יכולים לקבל שלשה שהם ב"ד עדות ע"א שמעיד על שתי החתימות או על חתימה אחת או שני עדים שמעידים על חתימת אחד ולאחר זמן יקבלו דיינים אחרים עדות החתימה אחרת וכל אחת מכת דיינים יחתמו ביום קבלת עדותו אי מהני שנצטרף קבלת הבתי דינין שבשניהם יש הכשר לשטר ההוא אלה היו ספיקותיו של הרב הנ"ז ואחר השקלא וטרייא מסקנתו היתה בזה"ל לפי מה שכתבתי בתשובה וחדשתי דגם הרמב"ן יודה דאם קבל כל אחד לבדו ולא חתם ושוב נתוועדו וכתבו במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק שטרא דינה וכו' ואיתברר לנא וכו' דמהני ולא פיליגי הרא"ש והרמב"ן כמו שכתבתי בארוכה נמצא דגם לדברי כולם בנדו"ד אם אחר שקבל כל ב"ד עדות ע"א לבדו ולא חתם ושוב נתוועדו יחד וכתבו כחדא הוינא כד דנפק שטרא דנא וכו' ואיתברר לנא וכו' דמהני ולא פליגי הרא"ש והרמב"ן ז"ל כמ"ש בארוכה נמצא דגם לדברי כולם בנדו"ד אם אחר שקבל כל ב"ד עדות ע"א ושוב נתוועדו יחד וכתבו כחדא הוינא כד איתברר לנא דדא חתימת ידיהן דסהדייא ויחתמו כולם או אחד מב"ד זה ושנים מב"ד זה ויועיל כמו קיום ב"ד וידונו על פיו כל שאר בתי דינין ולא כמו לקב"ע דבעינן שיצטרפו השני ב"ד זה אצל זה וידונו הדין ולא תועיל כתיבת קב"ע שידונו אותו ב"ד אחר דקב"ע חמיר וקיום שטרות קל אמנם שתועיל קבלת קיום ב"ד זה על אחד וקבלת קיום ב"ד זה על עד השני אין לנו דודאי לא מהני כיון דלא נתוועדו שוב יחד לדברי הרמב"ן כמ"ש בתשובה ולדברי הרא"ש נמי כפי מ"ש הרב מהר"ק דאפילו לדברי הרא"ש ז"ל דלא כמו שיהיו שלשתן בשעת קבלת העדות בעינן שיהיו יחד בשעת כתיבה ויודעו זל"ז ויכתבו במותב תלתא כחדא הוינא ואפע"ג דאין מוכרח דבר זה דלא בעינן שיכתבו במותב תלתא כחדא הוינא אלא יכתבו נתקיים שטרא דינא קודמנא בי דינא אמנם לפי סברת הרב שסובר דגם להרא"ש צריך שיתוועדו בשעת חתימה וא"כ הכא נמי בעינן שיצטרפו הבתי דינין ויכתבו ע"ך. אלה היו דברי הרב להלכה ולמעשה ודו"ק

ש"ך ס"ק ק"ח ואפילו עד אחד וכו' כתב הריטב"א וז"ל פירוש וכו' באמת לא ידעתי למה הש"ך הטריח עצמו להעתיק דברי הריטב"א זלה"ה על דברי מר"ן בש"ע כאן בשלמא מר"ן בבד"ה יכול להיות העתיקם בשביל דברי הרמ"ה שהביא הטור דס"ל הרמ"ה דעד שאומר לא היה תנאי חשוב כשנים לחייבו שבועה דאורייתא על זה הוצרך להביא דברי הריטב"א דצריכם לפרש דבשאינם מכחישים זל"ז איירי אלא בזה אומר היה תנאי וזה אומר לא שמעתי איירי הא לאו הכי הוו מכחישין ואין כאן עדות אפילו לדעת הרמ"ה אבל לדעת מר"ן דפסק כאן כדעת ר"ב מתתי"ה בין לדברי הסמ"ע כמ"ש בס"ק ק"א בין לדעתו של הש"ך ג"ך וכמ"ש בס"ק ק"ט א"כ לא איכפת בין אם נפריש הכחשתם שזה אומר שמע וזה אומר לא שמע ובן מכחישין דין אחד להם דהיינו שאין על הלוה כי אם שבועת הסית א"כ למה הוצרך הש"ך להעתיק כאן דברי הריטב"א על דברי הש"ע וי"ל וק"ל: סימן מ"ט

בש"ע ס"ב צריך שיכירו העדים וכו' לגברא אחרינא לא מקבלין וכו' ראיתי בס' גוא"ל שכתב בס' כ"ט סק"ז משם המבי"ט ז"ל עדים שאמרו שטר זה שחתמנו לא על זה חתמנו אלא על אורח שאמר לנו ששמו כשמך וחתמנו ואין מכירים צורת האיש ולא היינו מכירים אותו קודם לכן נאמנים ע"ך והואל ואין ספר המבי"ט בידי לעיין בו במקורן של דברים צל"ע לכוונת דברי פה קדוש עם פסק זה של הש"ע דפסיקא ליה דהיכא דסמיך אקרוב וכו' לאדם דעל מה לא מקבלין ואמרינן ודאי מידק דייק והיא גמרא ערוכה בפרק כל הגט דדוקא לצורבה מרבנן הוא דאמרין ביה לא דייק אבל אדם אחר מידק דייק על כן צריך לעיין מעקורן של דברים בעה"ו ועיין בס' מאמר קדשין סט"ל סקי"ב ודו"ק: סימן נ"ג

במור"ם ואפילו ידעינן שלא מרצון הלוה ע"ך והיינו דב"ד הם שעושים לו כך וכן כתב הטו"ר אבל העדים אפילו ברצון הלוה אינם יכולים דכבר עשו שלחותן כמ"ש בס' שאחר זה וק"ל

סמ"ע אין שומעין וכו' ובהאי דנא בתרא פשיטא כשידוע שלא פגעו מותר לשנות ולעשות ממאה אחד של חמשים וכו' קשה לי הרי איכא למיחש שמא כשיבא לפורעו יתבע ממנו מאה ושיאמר תן לי השטר יאמר לו נאבד לי ויתן לו שובר על השטר של מאה ואח"כ יתבענו בשטר זה של חמשים. ואמרתי אני בעוניי דבנדון זה שהא נושא מנה ורצה לכתוב חמשים ולקרוע השטר של מאה ודאי לא חיישנן לומר שמתכוין זה לרמאות זה דזה מילתה שיהיה נושא מאה ויניח השטר של מאה ויקח שטר של חמישים בידו ויסמוך שיפריענו במאה בלי שטר ויחזור ויתבענו זה מילתה דלא שכיחא ובודאי זה שרצונו לעשות משטר של מאה שטר של חמשים ודאי אינו מתכוין אלה לטובת הלוה וא"כ בודאי דלא חיישנן דכוונתו לשום רמאות וא"כ הואיל וידעינן שנושה בו המאה משטר של מאה עושים לו שטר של חמשים דודאי אין כאן כי אם טובת הלוה ודו"ק

אחרי זה ראיתי מה שכתב הטו"ז בס' זה ונחה דעתי יותר דאיכא למימר דבאומר כתבו לי משטר זה של מאה שטר של חמשים והודיענו ללוה וק"ל: