פעמוני זהב חלק ב שמח

ש"ע סי"ד שנים שחבלו וכו' ומשלשין בניהם וכו' לשון זה של משלשין הוא לשון המשנה בפ"ק דמכות ד"ה ע"א ופירשה רש"י שם ד"ג ע"א דפירוש משלשין היינו הב"ד להוו שליש ביניהם לומר כמו מגיע לכל אחד מה לשלם גם פירשו עוד לשון משלשין היינו אם היו שלשה משלשין ואם ארבעה מרבעין יע"ש: סימן תכ"ג

ש"ע ס"ג היתה שפחה וכו' וי"א דאם בעלה קיים הרי הן של בעל ואם לאו פטור ע"ך. עיין בגמרא דמ"ט ובב"י ויתיישב למה לא פסק הרא"ש גם כאן דהוא של יורשיו כמ"ש בדינא דס"א יע"ש בגמ' ובב"י וינוח לך וק"ל: סימן תכ"ו

בסמ"ע סק"א או שישכור וכו' וכתב הרא"ש וכו' ומהתימא שהשמיטו ע"כ. עיין להרב בית יעקב סי' קמ"ח שתרץ דהעקר הוא דחייב לשלם ומה שהשמטוהו משום דסמך על מ"ש בס' רס"ד בדין שנים שנתפסו בתפיסה יע"ש ומשם נדון לנדון דידן בלי שום פקפוק גם עיין שם דשנים שנתפסו דחלוקת ההצלה היא לפי הממון ולא לפי הנפשות ויעו"ש עוד ודו"ק: סימן תכ"ז

סמ"ע סק"ז ו"ל אינו זקוק למעקה פירוש ולא תימא שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיעשה עשרה טפחים גבוה מרשות הרבים דכיון דבני ר"ה קדירה דבי שותפי הי פשיטא דאין עליהם שום חיוב ע"כ כוונת הסמ"ע פשוטה דכוונתו לומר דאל תקשה דלמה תסק אדעתין שיהיה חייב בעל הבית עד שהוצרך הכתוב למעוטי מיפול הנופל ממנו ולא לתוכו הרי בלאו הכי ממקום שהולכים ושבים בו הוא של בני רשות הרבים והוי כמו גג של שותפין והם שראוים להתחייב ולא בעל הבית לזה כתב דלגבי בני רשות הרבים לא תיסק אדעתין שיהיה עליהם שום חיוב דהא קדירה דבי שותפי היא וכו' ופשוט דאין עליהם שום חיוב ולכך תיסק אדעתין שיהיה החיוב על בעל הבית לכך אתא קרא ופטר בעל. הבית ממילת ממנו ולא לתוכו זהו כוונתו ודו"ק. ויה"ר הבית השפ"ל יהיה לראש הר גבוה רם ועל. ושכינת עוזו הוקרה עליו ממעל במהרה בימינו אמן

ברך רחמנא דסייען מריש ועד כען וטובו גמל עלי להוציא לאור הדפוס ספר זה. זה שמו אשר קראתי לו פעמוני זהב כן נזכה לחבר ולהוציא לאור תעלומה על שאר שולחנות אמן כן יהיה רצון: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט.