פעמוני זהב חלק ב שמו

בשעת הוצאת זבלים הואל והוא דבר דלא משבח לא קנסו בו חכמים ז"ל יעוין כל זה מפורש בפרק המניח ד"ל ובהרב"י וק"ל: סימן תי"ח

ש"ע סעיף יו"ד עשה אחד האש ובא אחד והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב ואם לאו הראשון פטור והאחרון חייב עכ"ל הנה מסתמיות דברי מר"ן אלו דאמר דאם היה במה שעשה הראשון שעור שתלך האש דהשני פטור משמע אפילו יהיה בהוספת השני שעור גדול כדי שתלך ותגיע למקום אפילו הכי השני פטור הואל ובמעשה הראשון הוה מספק כדי שתלך ותזיק א"ך מעשה השני כמאן דליתיה דמי ועל זה תמיהא לי דמאי שנא פסק זה של האש מדין הבור דפסק מר"ן בס' ת"י סי"ד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דנעשו שניהם שותפים א"ך גם כאן הואל וכל אחד עשה שעור נזק למה לא יתחייבו שניהם בשותפ' כדין בור ואחר העיון ראיתי להרב באה"ג שציין וכתב דדין זה דס' תי"ח הוא מבואר בפרק דבב"ק ד"י וכפי פירש"י עכ"ל והנה שם בסוגייא הכי אתמר תנו רבנן הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי כל נזקו כהכשר כל נזקו כיצד החופר בור תשעה ובא אחד והשלימו לעשרה האחרון חייב וכו' מתקיף לה ר' זירא ותו ליכא והאיכא מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהם והזק חייב [פירש"י מסברא קא מקשי ר' זירא ואינה משנה] היכי דמי אלימא דבלאו איהו לא הוה מנטר פשיטא דאיהו קעבד אלא דבלאו איהו נמי מינטר מאי קעביד מתקיף לה רב ששת והאיכא מרבה בחבילה היכי דמי אי דבלאו איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו אזלא מאי קעביד פירש"י מרבה בחבילה שריבה חבילות זמורות בהדלקה של חבירו וקרבם ע"י החבילות לגדיש אחרים שהוא בדין שיהיה חייב ולא הראשון ע"ך הגמרא ורש"י השייך לנו והתוספות שם כתבו ד"ה מאי קעביד ז"ל בכולה שמעתין צ"ל מאי קעביד טפי מאחרונים וישלם כל אחד חלקו ואין לומר דליפטר דתניא פרק הפרה אחד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים ואחד לשלשים כולם חייבים אפע"ג דבלאו איהו הוה מיתה מיהו בזה צריך לדקדק בשביל שהשליך אחד עץ בתוך אש גדולה יתחייב הא לא דמי אלא לאחד שחפר בור עשרה ובא אחד והשלימו לאחד עשר עכ"ל התוספות ובראותי זאת אורו עיני ושמחתי שמה שנתקשיתי הן הם דברי התוספות ממש דלצד שנאמר מרבה בחבילות היינו הוסיף כו"ך כדי שתגיע הדליקה אין חלוק בינה לדין בור וכו'

איך שיהיה מסוף דברי התוספ' נראה דמפרשי סוגיית מרבה בחבילות היינו הוספה מועטת ומשום דמפרשי אינהו פירוש מאי קעביד דאמר תלמודא היינו מאי קעביד טפי מאחרוני' וישלם כל אחד חלקו הכי הוא פירושא דתלמודא לדבריהם ולזה הוקשה להם וכי בשביל עץ אחד יתחייב לשלם בעדו אכין לפרש"י שם דפירש קושיית מאי קעביד היינו מה קעביד בדין הוא שהוא פטור לגמרי יע"ש א"ך יכולים לומר דבשביל זה פטור הואל ולא הוסיף אלא הוספה מועטת שאין בה שעור דהוי כמו חפר בור עשרה ובא אחר והשלימו לאחד עשר דהאחרון פטור לגמרי וגם התוס' עצמם בודאי כך כוונתם לפי האמת וכן הוא מבואר בפסקי התוספ' ז"ל אחד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים כולם חייבים ומ"מ אם השליך עצים במדורה גדולה אין לחייבו דהוי כמו חופר בור עשרה ובא אחד והשלימו לאחד עשר עכ"ל הרי התוספות עצמם כך הוא פסק דבריהם וא"ך ודאי דמה שפסק מר"ן כאן עשה אחד האש ובא אחד והוסיף וכו' הכוונה היא שלא הוסיף שעור גדול שתלך ותדליק אלא הוסיף מעט דהוי כחופר בור עשרה וזה השלימו לאחד עשר בזה הוא דפטור השני לגמרי וכמו שפירש"י בשמעתתא מאי קעביד ולהוי פטור לגמרי אבל אם יהיה בהוספה שעור שתלך ותדלק דדיינין ליה כדין חפר בור עשרה ובא אחר והשלימו לעשרים דנעשו כולם שותפים זהו הנלע"ד ועדיין צריך לחפש בספרי הפוסקים וד"ק: הל' חובל בחבירו סימן ת"ך

ש"ע ס"א והמרים ידו על חבירו אפע"פ שלא הכהו נקרא רשע ע"ך. ע"ש לעיל סל"ד ס"ד ששם פסק מור"ם דהוי פסול לעדות יע"ש. ובאמת בזמנינו זה לא ראינו דייני ישראל נזהרים לפסול זה לעדות והוא ודאי לפי מה שראיתי מליץ טוב על זה הרב מאמר קדשין בסל"ד ז"ל המגביה ידו על חבירו פסול לעדות ולשבועה עד שישוב מרשעתו ויקבל עליו דין אפילו לא תבע זה אלא אחר ותמיה לי מאד שלא ראיתי נוהגים כן בזמנינו ואפשר דבזמן הזה אין יכולין להעמיד הדין על תלו כמו שכתב הסמ"ע גבי חרמות בס"ה בזה הלשון אבל המועיל בחרמות תקנות הקהלות אין לפסול לעדות דאל"ך לא יוכשר אחד מאלף הכא נמי דלא יוכשר אחד מאלף מעון זה בעה"ר ואף על פי כן מי שיש לו כח ליסר הרשעים העושים כן עכ"פ בעונש שלא יקבל עדותן ולא עשה. עתיד ליתן הדין עכ"ל הרב הנז' המליץ יושר וק"ל

סעיף ל"ח ש"ע רקק בחבירו או שביישו וכו' וי"א שמנדין וכו' עיין להרב מש"ה מערכת ב' או"ח שכתב וז"ל בושת פלוגתא דרבוואתה במבייש חבירו בדברים אי בר עונשין הוא או לא כמ"ש בש"ע סת"ך וכתב כנה"ג ז"ל בהגה"ט משם מהר"ש יונה ז"ל דדוקא כי ירבון שני אנשים אומנם הנשים כי זה דרכם לחריף ולגדיף בדברי הבל וכזב ואין דבריהם מעלים ולא מורדים הניחו הדברים ע"פ הדין דהמבייש את חבירו בדברים פטור