פעמוני זהב חלק ב שמד

עדות שלא בפניו לאבד גופו נימא דוקא גופו ולא להוציא ממנו ממון אלא בעדות בפניו

אלא דהואיל ומר"ן כאן פסק סתם דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו משמע דדבריו הן בין על עדות כדי לאבד גופו בין להוציא ממנו ממון מקבלים הואיל וסתם לן סתומי ומה גם דכתב לפסק זה אחר דיני הוצאת ממון מן המוסר קודם שכתב דין אבוד גופו פשוט דעל עדות הוצאת ממון נמי איירי וכן ראיתי להרב תוש"י בח"א סי"ח שכתב דמוסר שהוחזק למסור שלשה פעמים מקבלים עדות שלא בפניו להוציא ממנו ממון ושם נרגש ממה שכתבתי דדברי הרא"ש אינם אלא בלאבד גופו וכתב עכ"ז הואיל ומר"ן בשולחנו הטהור כתב דדבריו בסתם מוכח לחלוק וגם נתן טעם הואיל ומר"ן כתב דין זה קידם דין שממיתין אותו על ידי כותים ונהניתי תהלי"ת יע"ש

ואין לומר דהשתא דאזלינן בתר סתמא דמר"ן ואמרינן דאפילו הרא"ש לא דבר אלא בלאבד גופו עכ"ז הואיל ומר"ן סתם דבריו בקצר אמרינן דגם בלהוציא ממון איירי א"כ נימא דגם הרא"ש לא כ' דינו אלא בהוחזק למסור ג"פ נימא ג"כ הואיל ומר"ן סתם דבריו וכ' דמוסר מקבלין עדות שלא בפניו סתם ולא פי' בהוחזק שלשה פעמים נימא דס"ל דלהוציא ממנו ממון מקבלים אפילו בלא הוחזק זה לא יתכן דבשלמא לקבל עדות שלא בפניו אחר שהוחזק נימא דמר"ן ס"ל דהגם דהרא"ש לא כתב דינו אלא בלאבד גופו עכ"ז גם בממון ודאי כן דטעם האמור שם בלאבד גופו שכתב הרא"ש דהואיל והוא מוחזק אם אין אנו מקבלים אותו שלא בפניו אין אנו יכולים לקבל דהואיל והוא מוחזק גם באותה שעה של הקבלה ילך וימסור לפיכך תקנו שיקבלו שלא בפניו וטעם זה יוצדק גם שבאים להוציא ממנו ממון ולפיכך כתב מר"ן דדין אחד להם אחד שהוחזק מקבלים שלא בפניו גם להוציא ממנו ממון אבל להקיל בעדות להוציא ממון ונימא דגם בפעם הראשון מקבלים שלא בפניו זה לא יתכן דמיהכן הוא מקור דין זה ודיו לבא מה"ד שהוא הממון להיות כנדון שהוא לאבד גופו דמצריך בו הרא"ש שלשה פעמים ובפרט דכבר בררנו דממונו חמור מגופו וא"כ פשוט דדברי מר"ן בין לאבד גופו או ממונו אין מקבלי' שלא בפניו אלא אחר שהוחזק וכדעת הרא"ש

והגם שראיתי בתוש"י ח"ב סק"ו שכתב בפשיטות לחליק דלא הוצרך הרא"ש שלשה פעמים אלא בעדות לאבד גופו אבל להוציא ממון לא בעי הוחזק ג"פ יע"ש על זה גדלה תמיהתי דלא מלבד דפסק זה דח"ב סתיר פסק דידיה בח"א סי"ח שהבאתי לעיל שהרב מסכים שם עם כמה רבנים דמצריכים דאם בא להוציא ממנו ממון שיהיה קב"ע בפניו עד שיוחזק שלשה פעמים וא"ך פסקיו סתראי נינהו והגם דיכולים אנחנו לו' דהרב בסוף ימיו חזר בו והוא מה שפסק בח"ב עם כל זה פסקו זה לא נתחוור בעיני חדא דמאיזה מקום מובן זה מדברי רבינו הרא"ש ובפרט כבר בררתי לך דממונו חמור מגופו ואפילו אם נבוא להקיל בממונו דיינו להשוותו לגופו וליבעי עד שיוחזק שלשה פעמים כמש"ל אלבא דמר"ן סוף דבר לקוצ"ד פסק הרב זה קשה בעיני

שוב מצאתי ראיתי להרב המופלה סבד"מ עטרו"ת מו"ז אבי אמי כמוהר"ר רפאל ביבאס זלה"ה שכתב על דברי הרב יוא"ל זלה"ה בפסקו הנ"ז דח"ב ז"ל בכתיבת ידה"ק ז"ל הטהור עיין בשו"ת להרב אד"א זלה"ה דמ"ו ע"ב שהעלה דבלא הוחזק צריך שיעידו בפניו דוקא וכתב שם שגם הרב מוהריב"ם זלה"ה ס"ל כוותיה גם רבני מראקיס וכל רבני המערב הכי ס"ל זולת חכמי מקנאס ובודאי דכוותיה דרב אד"א נקטינן דרב חיליה ורב גובריה בחוכמת העיון ובפרט דרבים קיימי כוותיה וא"ך שדכוותיה נקטינן עכ"ל ובראותי זאת נתתי שמחה בלבי ונקטינן פשוט דדברי מר"ן דסתם לן הוא בין בממון בין בגוף אין מקבלים שלא בפניו אלא בהוחזק שלשה פעמים ודו"ק

סעיף ט"ו בהג"ה אם השליח הוחזק וכו' עיין להרב מוהר"ר יעבי"ץ הובאו דבריו בס' כר"ח סקמ"ב ששם כתב דהוחזק לאו דוקא אלא כל היכא שברור לו שיגיד השליח וימסור חייב משליחו וכן כתב ג"כ שם הרב מוהר"י מלכא זלה"ה יע"ש

שם וכן אם מסר שטר פרוע לכותי וידע שיתנו לשר ויכוף הישראל לפרוע שנית חייב לשלם ע"כ עיין בש"ך סקס"ו מה שהוקשה על דברי מור"ם אלו ועיין להרב שדה הארץ דף ס"ז מה שמיישב דברי מור"ם על נכון ודו"ק: סימן שפ"ט

ש"ע סי"ט כיצד שור האמור בתורת הוא שנגח בקרן וכו' עיין בב"ק ד"ב ע"ב דמשם באירה דלא שנא נגיחה בקרן דידה המחוברת בראש הבהמה לא שנא נגחה בקרן תלושה ואחזתה בשניה ונגחה בה הכל אחד ודוק: סימן ש"צו

ש"ע ס"ד הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה חייב וכו'. עיין בס' משי"ש ח"א ס' ז"כ שמכח דברי הש"ע אלו פסק וכתב ז"ל אחד חתר מחתרת בחנות חבירו וגנב מקצת ובאו אחרים וגנבו יותר מאחר שמצאו המחתרת חתורה נראה דדמי למ"ש מר"ן ס' שצ"ו הפורץ גדר לפני בהמת חבירו חייב ולכאורה הרבה קו"ח אם חייב בנזקה שהזיקה מכ"ש אם נאבדה היא עצמה כמ"ש מור"ם שם די"א דאפילו נאבדה פטור משמע דנאבדה עדיף יותר לחיובי יותר וק"ק מ"ש מגרמא בנזקין דפטור וי"ל ולחלק מיהו נדו"ז נראה דאפע"ג דלא דמי לנאבדה היא עצמה כברי הזיקה מ"מ לא גרע מהזיקא דלא ברי הזיקא ועכ"ז חייב על כן נראה דחייב לשלם בכד"ז ותו לא מידי ע"כ.