פעמוני זהב חלק ב שמב

מר"ן בסו"ס תי' שכתב בשם יש חולקים וז"ל יש חולקין דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו ממה לשלם למה יפרע בשבילו עכ"ל. הרי מדברי סברא בתרייתא דקי"ל כוותה פסיק ותני דלאו ערבנים אינון וכעת צל"ע בדבריהם הואל ובאו בקצרה וק"ל. ועיין להרב הגואל בס' קע"ו סק"ט שכתב באחד שהודה שהוא ושותפו גנבו אם חבירו הודה ישלמו בשניהם הא לאו הכי ישלם הוא לבדו יע"ש ודו"ק

שם במור"ם י"א דאדם המוכה וכו' הגם דהרב בד"מ כתב דאין נראה לו דין זה דכמו במסור אסור למסור מממונו גם הכא הכי הוא ע"ש עכ"פ הואל וחזר כאן ופרס מפתו עלה ודאי נקטינן כמ"ש כאז במפה ובפרט הרי הש"ך ישיב תמיהותיו כאן בסק"ג

אלא דצריך להתיישב היאך יוצדקו דברי מור"ם אלו עם מה שפסק ביור"ד סרל"ב סי"ד שכתב שם ז"ל שני יהודים שהכו זה את זה וגזר השלטון אחר עדות אם יענשו המכה יותר מדינו נקרא אונס ואם אינם יכולים להשמט וצריכם להגיד יעידו וישלמו לניזק נזקו ואל יצילו עצמן בממון חבירהם עכ"ל וא"ך מדבריו אלה מוכח דאסור לקבול לפני הכותים במקום דמטי לחבירו הזק גדול יותר מכח עונשו ודוחק לחלק בין המוכה עצמו לעדים דזה אינו דמאי שנא דאם התרו למוכה לקבול כדי שפעם אחרת לא יוסף להרשיע א"ך הוא הדין העדים תבוא עליהם ברכת טוב ועיין בש"ך כאן סקמ"ג שהביא דברי מהר"ם מרזבור"ק בעל דין זה ושם מפורש דלאו דוקא המוכה אלא כל אדם יכול לקבול על זה לפני השר ואדרבא מצוה יש בדבר יע"ש וא"ך הואל ומור"ם פסק כאן דיכול לקבול אפילו מטי לחבירו הזק גדול והוא הדין אדם אחר יכול לקבול כמ"ש מהר"ם א"ך היאך פסק בס' רל"ב דאם העידים העידו שישלמו מכיסם ולאפס הפנאי לא עמדתי על שורשן של דברים בכל מקום אכן ראיתי להרב גור אריה הלוי זלה"ה בסקי"ב שכתב על דברי מור"ם אלו דסימן זה דדוקא בשעת זעמו ודוקא שלא היה לו ב"ד ישראל מוכן וגם בעדים שהכהו ע"כ ועיין גם להרב בני חיי הגב"י והרב הגוא"ל סקי"ב שכך כתבו בפשיטות דדוקא בשעת זעמו יע"ש וא"כ ע"פ הדברים האלה יכולים לומר דאותה הג"ה דס' רל"ב יכולים לומר דבמקום דיש ב"ד של ישראל קא מיירי או במקום שנח זעמו בזה הוא דאין יכול לקבול והעדים אינם יכולי' להעיד לא כן כאן איירי במקו' שיש בידו רשות כגון בשע' זעמו או ליכא ב"ד של יש' ודו"ק או יש לחלק דהתם בם רל"ב איירי בהכו זה לזה וזה לזה לא כן כאן איירי באחד שהוכה מחבירו בזה יכול לקבול והחלוק פשוט

ועיין להרב מוהר"ר ר"ב זלה"ה בס' משי"ש ח"ב סק"פ דמפרש המוכה מחבירו היינו ברגיל להכותו יע"ש וע"פ דבריו אלה ודאי דלא קשה בין דברי מור"ם אלו לדסימן רל"ב ופשוט ועיין בס' כ"ו ס"ג ובסמ"ע וש"ך ובמאמר קדשין שם יע"ע

שם המוכה מחבירו יכול לקבול וכו' עיין בדברי הרב בני חיי שמדדק מדברי מהר"ם דאם בשעת הזעם חם לבבו של קרובו ועמד והכה המכה שהוא פטור יע"ש וכל זה אם לא קבל לפני השר אבל אם כבר קבל לפני השר אפילו המוכה עצמו אינו יכול לחזור ולנקום נקמתו יע"ש בס' בני חיי הגה"ט וק"ל

שם המוכה מחבירו וכו' עיין בס' משי"ש ח"א סכ"ב ועיין בס' גושפנקא דמלכא סמ"ו שנוגיע לדין זה ובספר מוצ"ב יע"ש ועיין בס' ככר לאדן ג"ך בדין מי שקבל לפני השר להציל שלו יע"ש

שם ואם בזה אחר זה האחרון פטור ע"ך ואם טען המוסר שכבר קדם לו מוסר אחר אינו נאמן אפילו בשבועה מרדכי בשור שנגח משם מוהר"ש כ"י רא"ם ז"ל העתקתי שטין אלו מספר הנד"מ בשנתינו זאת זה שמו ליצחק ריח בלקוטיו אות מי"ם ס"א יע"ש

סעיף ח' במור"ם וכן אם הודה שמסר וכו' ואם שלח כתב ידו והודה בו שמסר אם יכולים אח"ך לומר שנתכוון לכתוב דברים בטלים ומעולם לא מסר או נימא דחייב עיין זכו"ל ח"ב דף פ"ו ע"ד יע"ש דמדברי הרב תורת חסד נראה דאין לחלק בין כתב להודאת פיו יע"ש דכן מוכח מקושייתו שהוקשה על מהרש"דם והגם דהר' זכו"ל רצה לחלק בדברי מהרשד"ם עכ"פ מסוף דבריו נראה דלא שינא ושוים הם יע"ש

סעיף י"ב במור"ם מי שעוסק בזיופים וכו' ראיתי להרב מוהר"ר רבן זלה"ה בספרו הנד"מ משי"ש ח"א קכ"ג שנשאל בראובן שמנה לגוי מעות ושמע ראובן ששמעון רצונו להלוך לשאת ולתת עם הגוי על דבר הגניבה לגנוב לו וראובן נתיירא שמא כשיגנוב שמעון יחזור עליו הגוי לומר היכן המספר שאמרת וע"ז התרה בשמעון שלא יגנוב לגוי ושמעון אף אחר התראה הלך והוליך עמו אחרים וגנבו לגוי ואשה פחד ראובן היה לו שחזר הגוי לראובן ואמר לו שמצא המספר חסר והוצרך לפרוע מהו הדין אם ישלם שמעון לראובן תשובה נראה שחייב שמעון בהפסד אף לכאורה נראה דהוי גרמא בנזקין דקי"ל פטור נראה דזה הוי בכלל גרמי וחייב וראיה לזה מדברי הסמ"ע במעשה דכותי שעשה מקח וכו' ושלח להתרות בישראל אחר ופסק לפוטרו [והא מ"ש הסמ"ע בס' שפ"ו סק"ו יע"ש] ויהיב טעמא כיון שלא הלך אליו ישראל השני וכו' משמע שאם נשתדל בדבר היה השני חייב כיון ששלח להתרות בו ונד"ז דכוותיה ועדיין צריך להתיישב בזה עכ"ל. ולדעתי הקצרה נראה לי לחלק דשאני התם דמיירי שראובן עשה מקח עם הגוי ועל זה התרה ראובן בשמעון שלא יעשה עמו מקח דאזי בשעה שעושה המקח שמעון עם הגוי הוי ברי הזיקא שבשעה שלוקח הגוי משמעון מתבטל המקח שעשה עם ראובן והוי גרמי ודאי לא כן בשעה שגונב שמעון לגוי היכן ברי הזיקא לראובן דילמא הגוי יתבע משמעון שעשה עמו משא ומתן ולא מראובן שנותן לו המעות גם ראובן יכול לדחותו ולומר דילמא שמעון גנב לך וזיל הכא קמדחי ליה זיל הכא קמדחי ליה ולמה יתחייב שמעון על כן נראה שאין ראיה. ועוד אפילו באותו מעשה שהביא הסמ"ע הרי אינו מבורר משם שאם השתדל שמעון עם הגוי שיהיה חייב לשלם אלא אם השתדל ראוי להענישו ולא לחייבו תשלומין מן הדין יע"ש

אך בעיקר הדין הגם שהרב הניח הדבר בצריך להתיישב ונלע"ד דיש לדון בו אנן בדידן ממה שראיתי להרה"ג זרע יעקב סכ"ט שנשאל באדם אחד