פעמוני זהב חלק ב שמא

מפייסנא ליה ופטור והוכיח זה מדברי הסמ"ע אלו דהכי ס"ל וזל"ה דאי לא תימא הכי דברי הסמ"ע אלו קשה להבינם חדא דמאי ראיה מייתי מפוריע חובו דס' קכ"ח לנתפס דהכא והן מחולקין בדינם ותו קשה איך עירב שני הטעמים יחד דריע מזלו לא שייך אלא בנתפס ולא בפוריע חובו הנז' וטעם השני דמפייסנא לא שייך אלא בפוריע חוב וכו' ותו קשה מדידיה אדידיה דכאן בנתפס כתב דשייך טעם מפייסנא והתם בסק"ו כתב הטעם משום דהוצרך לפורעו בע"כ ומשום הכי אף אם פרע לכותי דלא מחיל גם לי"א הנז' פטור כנ"ל אלא ודאי כדכתיבנא דהתם בס' קכ"ח איירי לדעת הי"א הנז' בהג"ה דלא שייך מחיל בגוי להכי לא שייך טעם דנתפס בפ"ך וריע מזלו כמבואר שם בדבריו והכא איירי לדעת הש"ע דאינו מחלק בין גוי לישראל ולהכי שייכי תרי טעמי אי משום דריע מזלו או משום מפייסנא וכו' וא"כ הרי לך הסכמת הסמ"ע כאן כסברת מר"ן דכולן שוים לפטור חבירו מלשלם ודלא כי"א בהג"ה עכל"ה. ואני הצעיר כבר כתבתי לעיל בס' קכ"ח והכרחתי בהוכחות הפך דבריו דאדרבא לדעת הש"ע גם הוא ס"ל דפוריע חוב לגוי חייב חבירו לשלם לו יע"ש באורך. ועל עסקי עתה באתי להשיב על דברי הרב שרצה להוכיח דמדברי הסמ"ע כאן מבורר דהסמ"ע ס"ל גם הוא כדעת מר"ן דפוריע חוב הגוי פשוט ועל זה אני אומר דתמיהא לי היאך כתב דהסמ"ע ס"ל דמר"ן בש"ע לא ס"ל כדעת י"א בהג"ה דפוריע חוב לגוי חייב לפורעו וכו' על זה קשה לי הדבר לאומרו שהרי מצינו להסמ"ע בסקכ"ח סק"ו כתב ז"ל ומשום הכי אף אם פרע לכותי דנתבאר לעיל דלכו"ע צריך לחזור ולפרוע לו בכהאי גוונא דנתפס מכותי א"ץ לחזור ולשלם לו עכ"ל. הרי לך דכתב הסמ"ע דבפוריע לגוי כו"ע מודו דחייב לפורעו והיאך נאמר דהש"ע ס"ל דבפוריע לגוי הש"ע לא ס"ל הכי אתמיהא

אלא נלע"ד דהש"ע לא פליג על סברת הי"א שכתב מור"ם וכמש"ל באורך סי' קכ"ח והסמ"ע אזיל ומודה דהכי ס"ל להש"ע וכדהוכחנו מדבריו בסקכ"ח סק"ו שכתב בפשיטות דבפוריע חוב לגוי כ"ע מודו כמש"ל אך כדי ליישב דברי הסמ"ע באמת בין דבריו שבס' קכ"ח סק"ד דשם כתב לסברת הי"א דבפוריע לגוי חייב לשלם לו משום דאין הגוי מתרצה כי אם ברצי כסף ובכאן בס' שפ"ח סקי"ח כתב הטעם דמי שנתפס אין חבירו חייב לשלם משני טעמי חדא משום דריע מזלו ואף שנפטר חבירו על ידי כך מחובו יכול לומר מפייסנא הוינא ליה וכו' והרי תקשה הרי אין הגוי מתרצה כי אם ברצי כסף והאיך יוצדק לומר כאן הוה מפייסנא ליה על זה אני אומר דמעקרא צריך אתה לדעת מה נענה לפי אותה הי"א דס"ל דבפוריע לגוי חייב משום שאין הגוי מתרצה כי אם ברצי כסף הרי י"א אלו ס"ל דבאנסו הגוי לישראל בעד חבירו פטור חבירו וכמ"ש ש"ע בס' כק"ח ס"ב ובכאן ודין זה הוא מוסכם אלבא דכ"ע כמ"ש הסמ"ע שם בס' קכ"ח ובכאן ויהיב טעמא הואיל ונתפס בעל כורחו ריע מזלו גרם לו והרי תקשה מאי הוי דריע מזלו גרם לו סו"ס הרי לא נתפס אלא בשביל חבירו ואלו לא היה נתפס חבירו והוא נתפס הרי לא היה הגוי מתרצה אלא ברצי כסף ומאי שנא פוריע מנתפס

אלא דמוכרחים אנחנו לחלק ולומר דעד כאן לא אמרו דבפוריע לגוי חייב לשלם לו ולא אמרי' הוה מפייסנא ליה משום דאין הגוי מתרצה כי אם ברצי כסף לא אמרינן חלוק זה אלא דוקא בפוריע חובו של חבירו ועשה עמו חסד בזה הוא דאמרינן הואל וזה נתכוון לגמול חסד ולהילכו לפרוע לגוי אין להפסידו מכח דילמא הוה מפייסנא ליה אלא הואל וזה עשה חסד והגוי אינו מתרצה אלא ברצי כסף דין הוא שלא נפסידו אותו מחשש דילמא הוה מפייסנא ליה אבל במקום שהגוי אנס לישראל או משום איזה עלילה או אנסו לפרוע בעד חבירו בזה לא חייבו אותו חכמים הואל ולא עשה שום חסד אלא בע"כ הוצרך לפרוע בזה יוצדקו לן שני הטעמים לפוטרו הן מצד דריע מזליה גרם ליה הן מצד הואל ולא עשה חסד יכול לומר גם כן טענת מפייסנא הוינא ליה ולכך כאן הסמ"ע נקט תרי טעמי אפילו באנסו הגוי דהגם דקי"ל דבפוריע לגוי לא שייך טעם מפייסנא הואל ועשה חסד בכאן דלא עשה חסד אלא בעל כרחו יוצדק אפילו טענת מפייסנא ובזה נחה שקטה הארץ ואין כאן שום ראיה מדברי הסמ"ע לומר דהסמ"ע ס"ל דדעת מר"ן היא דאפילו פוריע לגוי יכול לומר מפייסנא אלא האמת הוא כמש"ל בס' קכ"ח יע"ש ודו"ק

ש"ע מור"ם ס"ז וכל זה במוסר ממון אבל מוסר גופו וכו' הגם דהש"ך הרבה להשיב בסקל"ט על דין זה אנו אין לנו אלא דברי מור"ם כדקי"ל. וכן ראיתי לרבותינו האחרונים שכך דעתם עיין בס' כר"ח סקמ"ב שכך דעת הרבנים מוהרריב"ע ומוהר"ר יעבי"ץ ורבנים אחרים זכ"ל זלה"ה יע"ש. וכן ראיתי פסק כן הרב יוא"ל בתוש"י ח"ב ס"ד ועיין ג"כ לרב אחרון גושפנקא דמלכא דף מ"ז ע"ע וק"ל

שם שנים שמסרו ביחד וכו' עיין בדברי הש"ך סק"מ שכתב דאפילו אם אין לחבירו לשלם אין צריך לשלם רק החצי עכ"ל הגם דלא כתב הרב הש"ך ז"ל שום חולק על זה ראיתי בס' כר"ח סק"ך שכתב וז"ל שנים שמסרו כאחד נעשו ערבים זל"ז ואם א"א לגבות מאחד מהם האחרים חייבים לפרוע בעדו מוהריב"ץ דף ר"מ ע"א ומוהריק"ש בס' ערך לחם סו' שפ"ח ס"ז ואם אחד מהם כפר אין הב' המודה מחייבו שבועה וכן אם היו שלשה וכפר אחד אין השנים מחייבין אותו ממון והמודה יתחייב בכל הרב הנז' סל"ז והוא הדין נמי אם אחד מהם גברא אלמא או שאחד מהם אין לו נכסים במדינה זאת אפע"פ שיש לו נכסים במדינה אחרת שיפרע מן השני ע"ך מכת"י הרב כמוהר"ש ן' זלה"ה יע"ש. עוד ראיתי לו בס' קמ"ב שכתב באחד ששלח לאחיו למסור לאדם אחד וכן היה ופסק שם הרב מוהריב"ע זלה"ה דהמשליח ואחיו כולם נעשו מוסרים ויגבה ממי שירצה מן המשליח או מן אחיו יע"ש. שמדבריו משמע דלא ערבים בלבד הוו אלא קבלנים נמי הוו ויגבה לכתחילה ממי שירצה יע"ש

הרי לפניך דדין זה שכתב הש"ך הוא במחלוקת שנוי אכן דברי הרבנים הנז' נראה שהם היפך דברי