פעמוני זהב חלק ב שלז

סימן שס"ו

ש"ע ס"א גזלן מפורסם וכו' ואם רצה לצאת ידי שמים והחזיר אין מוחין בידו דנגזל מלקבלו ע"כ ראיתי להרב חכמת שלמה שכתב כאן ז"ל קשה לי טובא שזה נגד משמעות הש"ס דב"ק דקאמר שם דף צ"ד ע"ב אמרו מחזירין ואין מקבלין מהם ואלא למה מחזירין לצאת יד"ש וא"כ מפורש אומר דמ"ש מחזירין היינו לצאת יד"ש ואעפ"כ קאמר אין מקבלין מהם ועוד דפריך שם אי הכי אמאי תשובתן קשה ומאי פריך אם חייבין לצאת יד"ש אין מקבלין מהם וצ"ע ולי איש צעיר נלע"ד להשיב דהגם דהאמת כך הוא נראה בכוונת התלמוד עכ"פ כל זה היתה תשובת התלמוד כשהקשה לו מברייתא דגזלן ומלוה ברבית וכו' אבל כשחזר התלמוד והקשה לו ת"ש הרועים והגבאין וכו' הרי מכח זה הדר ביה תלמודא ואמר אלא לא קשייא כאן קודם התקנה כאן לאחר התקנה יע"ש. וא"כ הואל והתלמוד הדר ביה א"כ כוונתו לומר דבין ברייתא דהגזלנין ומלוה ברבית וכו' ובין הרועים והגבאין וכו' הם קודם התקנה איירי ולעולם אימא לך דאיכא למימר לאחר התקנה הוא אם בא להחזיר מצד הדין שהגזילה בידו בזה אמרו אין מקבלין מהם והמקבל אין רוח חכמי' נוחה הימנו אבל בבא לחזור משום שבא לצאת יד"ש הרשות נתונה למקבל לקבל אך מה שיש לדקדק הוא דהגם שבאמת שמן התלמוד אין סתירה לדין זה הואל ואמר התלמוד אלא כמו שכתבנו עכ"פ מהיכן לפי האמת הוציאו הפוסקים דין זה הרי משמעות התלמוד אפילו אחר האוקמתא הנהו מתנייתא הם קודם התקנה עכ"פ מהיכן שמיע להו דבבא לצאת יד"ש מקבלין הרי איכא למימר אין חלוק ואפילו בבא לצאת ידי שמים אין מקבלין מהם

ואולי אמרתי אני ללבי דהפוסקים שמיע להו חלוק זה דבבא להחזיר אין מקבלין ממנו והבא להחזיר בבא לצאת יד"ש מקבלין אפ' שמיע להו מדמצינו התלמוד מעקרא רצה לתרץ על אותם ברייתות שאמרו מחזירין ואין מקבלין מהם היינו מחזרין משום לצאת יד"ש אבל אין מקבלין מהם א"כ לפי תרוץ זה הרי מבורר יוציא דיש חלוק בין חזרה מצד הדין לחזרה לצאת ידי שמים דהיינו דהגם שמצד הדין אין צריך להחזיר משום לצאת ידי שמים הזהרוהו חכמים להחזיר והזהירו המקבל שלא לקבל וא"כ גם הדר תלמודא ואוקים לההיא דהגזלנים ומלוה ברבית וכו' וההיא דהרועים וכו' הם קודם תקנה איירי עכ"פ החלוק שבין החזרה דמצד הדין להחזרה דבבא לצאת ידי שמים לא נעקר ועדיין איכא למימר גם לאחר התקנה הגם שאמרו הגזלנים אינם חייבים להחזיר ואם החזירו אין מקבלין מהם עכ"פ בבא לצאת יד"ש הוא חמור יותר ולכך בבא לצאת יד"ש יכולים לקבל ממנו ודו"ק כי טוב הוא. אלא דאין אנו צריכים לכל זה כי הלא מפורש יוצא בדברי הרב"ח ובחדושי הגהו"ת יע"ש בס' זה שכתבו שרבינו הטור הוציא דין זה משום שהוקשה על דאקים תלמודא לתרתי מתנייתא דתני ביהו מחזירין דהכי קאמר מחזירין ואין מקבלין מהם היינו בבא לצאת ידי שמים על זה הוקשה לו להטור דאכתי קשיא למה מחזירין לצאת יד"ש כיון שאין מקבלין מהם. ומפרש דהכי קאמר דאפע"ג דאם יבואו להחזיר כדי לצאת בדיני אדם אין מקבלין מהם והב"ד מוחין לנגזל מלקבל אפ"ה מחזירין לצאת ידי שמים אולי יקבלנה הנגזל מידו ואין מוחין על זה ויכול לקבל עכ"ל. הרי מבורר לך דמפרושא דתלמודא הוציא רבינו דין זה ודלא כנראה מפשטא דתלמודא שבאמת פשטא דתלמודא נראה דבאותה אוקימתא הוא נראה מדברי התלמוד דבבא לצאת יד"ש אין מקבלין ממנו וכמו שפירש כונת התלמוד הר' חכמת שלמה שמכח זה יצא לתמוה אך משום דהטור קשה ליה סו"ס אפילו בבא לצאת יד"ש למה הכריחוהו להחזיר הואל ואין מקבלין ועל כן הוכרח לפרש כמו שפירש

אך מה שעדיין קשה על הטור הוא דלפי פירושו זה בתלמוד דכוונת התלמוד לומר דבבא לצאת ידי שמים מקבלין ממנו א"כ היאך יוצדק קושיות התלמוד שם שהקשה אי הכי אמאי תשובתן קשה וכו' הרי פירוש זה דבבא לצאת יד"ש מקבלין באמת קשה היא תשובתן ומאי קשה ליה לתלמודא וקושייא זו היא שהקשה ג"כ הרב חכמת שלמה על דברי הש"ע כמש"ל ואולי יש להשיב דהואל ומצד הדין לא חייבוהו להחזיר ואפילו חזר אין מקבלין ואין מקבלין אלא בבא לצאת יד"ש והיא מדת חסידות לכך הקשה אמאי תשובתן קשה הואל ואינו מחויב להחזיר מן הדין יכול לעשות התשובה ואינו חייב להחזיר שהחזרה אינה אלא מדת חסידות ובפרט אפילו בבא להחזיר ממדת חסידות יש מי שרוצה לקבל ויש מי שלא יקבל ועל הרוב לא יקבלו הואל ומן הדין אין זה מחויב להחזיר אלא ממדת חסידות הוי מקבל זה כמו שמקבל מתנה. וא"כ הואל והכי כל הגזלנין בנקל יחזרו בתשובה ולכך מקשה אמאי תשובתן קשה ודו"ק: סימן שס"ט

ש"ע ס"ו בד"א שמוכס וכו' מדברי מר"ן ומור"ם אלו מוסכם שאסור לגנוב מכס המלך אפילו המלך כותי אך עיין להרב המלאך רב זלה"ה בספרו משי"ש ח"א קי"ג ששם דעתו נוטה לפסוק כהר"ן דס"ל דגם מבריח המכס מן המלך כותי הוי כהפקעת הלואת עכו"מ דשרי יע"ע שהצריך קצת להסביר הדין כדעת הר"ן וטעמו של הרב הוא משום דחזא בעינא דשפיר חזי דרוב העולם מנהגה נהוג להבריח מן המכס

ועיין בספר חוט המשולש למהר"ש דוראן זלה"ה סי"ד מדין ראובן שקנה מכס ושמעון היה מעביר סחורתו בלי מכס על ידי אלמות וראובן לא היה בידו כח עליו ואח"ז תפס ראובן משל שמעון ורצה לגבות המכס שנושא בשמעון יע"ש שהעלה דאם יברר דמה שהיה מעביר סחורתו בלי מכס היה באונס אזי