פעמוני זהב חלק ב שלג

סימן שנ"ו

ש"ע ס"ב הגונב וכו' ואם גנב מפורסם וכו' האי גנב מפורסם לא שאני גוי או ישראל שוים הם כ"כ הש"ך בס' זה סק"ו וכן פסק בית יהודה סל"ח ע"ש

שם במור"ם אלא א"כ ידע הלוקח שזה הדבר שקנה גנוב וכו'. בודאי אפילו קנה מגנב שאינו מפורסם שייך דין זה דאם מידע ידע שהוא גנוב מחזר כך דנתי מסברא ומצאתי שכן כתב כאן הרב מאמר קדישין ובספר בית יהודה סל"ח ופשוט וק"ל

בש"ך סק"ד עיין בתשובת מהר"ם אלשיך ותלמוד שאם בא הדבר הגנוב וכו' סברא זו גם הסמ"ע בס' ע"ב סקי"ד מסכים עליה ע"ש שהרי שם הביא דברי המרדכי שם שכתב דאם תפסה האשה תשבע וכו'. והקשה על זה הבאה"ט שם סקי"ד דמאי אהני תפיסתה סוף סוף הרי צריכה לשלם מתקנת השוק ותרץ הואיל והוא בידה אין צריכה לשלם והוא ע"פ מה שכתב הש"ך כאן משם מהר"ם אלשיך ז"ל ע"ש. נמצא דהסמ"ע שהביא דברי המרדכי גם הוא הכי פסיקא ליה. ועיין בס' נתיבות המשפט מה שכתב כאן בפירוש דברי הש"ך אלו ודו"ק

שם במור"ם אלא א"ך ידע הלוקח שזה הדבר גנוב וכו'. כשידע הרי כבר כתבנו דאין לחלק בין זה הגנב מפורסם או לא ולענין הגנב עצמו אם יכול הלוקח להוציא ממנו המעות או נימא מתנה כמ"ש מור"ם הרי לפניך דברי הסמ"ע ומה שתפס עליו הש"ך סק"ז. ועיין גם בטו"ז ובשאר אחרונים ובפת"ש ודו"ק

סעיף זיי"ן במור"ם וכן או שנותנים לו כלים והשכינים וכו'. ראיתי בס' בע"י חי"י שכתב משם תרומת הדשן מאריה דהאי דינא דוקא באומן שמשכן הוא שעשו תקנת השוק אבל אומן שמכר לא עשו בו תקנת השוק. חלוק זה כתבו הרב הנז' בס' קל"ח משם תרומת הדשן וצריך לי לחפש לראות מה חלוק יש בין זה לזה דלכאורה יש לומר ממ"ן אי דיינת לאימן כגנב מפורסם מה לי משכן או מכר ואם לאו כמפורסם הוא הדין אין לחלק וה"ל לעשות תקנת השוק אף במכר על כן צל"י ודו"ק

לעד"ן דהאי אומן שפסק מור"ם דעשו בו תקנת השוק ודאי איירי באומן שמתקן כלים לזולת וגם מתקן כלים לעצמו למכור אזי הוי דינו כדין גנב שאינו מפורסם אבל באומן שהוא ידוע לכו"ע שאינו מתקן לעצמו כלום אלא מתקן לאחרים בשכר ודאי דדינו הוי כדין גנב מפורסם שנוטל בעל הכלי שלו' בלי נתינת דמים כן נלע"ד. ושוב כן ראיתי להרה"ג בעל משכנות הרועים מערכת גימ"ל אות ל"א שכתב כן בפשיטות משה כמה פוסקים וזו הלכה העלה דאין אותו אומן נוטל מבעל הכלי כלום יע"ש

ועיין להרב כנה"ג בס' בע"י חי"י קל"ח שפסק דסרסור שמשכן יש בו תקנת השוק יע"ש דיהיב טעמא ותובלין דכמה פעמים נותנים בעלי הכלי לסרסור למשכן להם יע"ש וכן הביא דבריו הרב מש"ה אות סרסור יע"ש

שם אבל לא הריבית שעלה עליו וכו' דוקא הריבית שעולה עליו מיום שמשכן ואלך אבל אם היה לו כבר אצל המלוה הזה איזה משכונות אחרים וכבר עלה עליהם רבית ואח"כ הלך הלוה אצלו ונטל אותם משכונות והניח משכון דבר שגנב או שנתנו לו אחרים לתקן אם הוא אומן או שנתנו לו לסרסור כנז"ל והמלוה כלל לו הקרן עם הרויח שכבר עלה עליו והניח משכון זה בעד הכל הרי הדבר מפורש בס' תרומת הדשן מרה דהאי שמעתתה בס' ס"ו דאותו ריוח שכבר עלה חשוב קרן ויפרע הכל מן המשכון שבידו אבל מה שעתיד ליטול מכאן ואלך הוא דלא עשו בו תקנת השוק יעו"ש הדבר ברוחב

ומאותה שאלה נמי מבורר דמה שכתב מר"ן גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקפו היינו דוקא שלא היה לו מונח על אותה הלואה או הקף שום משכון אבל אם היה לו איזה משכון על אותה הקפה או הלואה ונטלו ונתן בעדו הכלי של בעל הבית לא מקרי גנב ופרע בהקפו הואיל והיה בידו משכון על מעותיו הוי כאלו נטל ממנו עכשיו המעות בעד הכלי הזה אפילו לא נתן משכון הראשון בשעה שהקפו אלא אח"כ עכ"פ הואיל וזכה בו וזה בא אח"כ להחליפו בזה הגנוב או שיש בידו לתקן הוי כאלו הניח זה בשעת נטילת המעות ויש בו תקנת השוק ודו"ק

ש"ע ס"ט אבל אם זה פירש ואמר וכו' ויחרמו וכו' הש"ך סקי"א תמה למה לא ישבע כשאר נשבעין ונוטלין וכמו שפ' רי"ו שהביא דבריו הש"ך לעיל סע"ב סקס"ז וממה שפ' הש"ע עצמו בסי' זה ס"ד יע"ש, ואנא בריא קלה נלע"ד לחלק בין ההיא דרבינו ירוחם ובין ההיא דס"ד דהתם בעל החפץ מסופק כי המלוה הזה נושא על החפץ הסך הזה או לא דיכול להיות שאין נושא כ"כ ופסק מר"ן זה איירי דידע בעל החפץ שזה המלוה נושא בגנב זה מאתיים אלא שמסופק אם בשעת נתינת המנה השני אמר לו בפירוש הלויני על חפץ זה או נתנה לו סתם דאין מחויב לפרוע לו בזה ס"ל למר"ן דדי בחרם דדמי לאומר יודע אני שאתה נושא כו"ך ואיני יודע אם אתה פרוע או לא וא"כ גם כאן הואיל והחוב ודאי אלא שהס' הוא אם היתה עקר ההלואה על משכון זה או לא הואיל ועקר ההלואה אמת והמשכן מוחזק תחת ידו ורוב בני אדם על הרוב מלוים על המשכון אורתא דמילתא גם כאן קרוב הדבר דהכי הוא והלכך אין עליו כי אם חר"ס וק"ל: סימן שנ"ט

ש"ע ס"ה אפילו הלוקח וכו' אפילו לקח ברשות בנו גדול או עבדו הואיל ואינו שלהם הוי גזלן עיין בס' שס"ו ס"ג וק"ל: