פעמוני זהב חלק ב שלא

הואל ואחר שעבד שנים או שלשה שנים ולא תבע עד ששכרוהו אח"ך חזר לתבוע מה שעבר אמר"י בודאי מה ששתק מקודם הויא מחילה וכמו שמפורש טעם זה בהד"מ סשל"ד בדברי מור"ם פדאווא זלה"ה ועיין שם עוד שכתב טעם אחר וז"ל ותו דאפע"ג דרגילות הוא ליטול שכר הוראות מ"מ יש קצת איסור בדבר ולכן אין יכול לתובעו מה שעבר יע"ש הרי משני הטעמים האלה מבורר יוציא דדינא דס' רס"ד ס"ד אין מכאן סתירה לשם ודו"ק: סימן של"ו

סמ"ע ס"ק ואפע"ג דבס' קס"ו וכו' י"ל דשאני הכא דחייב לו שכירות פעולתו וכו' עיין ש"ך כאן סק"ה ובס' ע"ב סכ"ו דשם ג"ך מקשה דברי מר"ן דפסק שם דבמשכון אפילו יהיה ברשות המלוה לא קנה ובכאן פסק דקנה הואל והוא ברשות הפועל יע"ש וראיתי להרב מאמר קדשי"ן בסע"ב סקפ"ג דהקשה על הסמ"ע שכתב כאן לחלק בין ההיא דס' קס"ו דכתב דכאן הואל והוא מחויב לפועל שכירות על ידו נקנה לו הדבר אם הוא ברשותו לא כן ההיא דס' קס"ו דלא היה חייב לו ועל זה הקשה עליו הרב ש"ך דמה יענה הסמ"ע בההיא דס' ע"ב דמשכון דשם ג"ך חייב הלוה למלוה וא"ך מן הראוי יהיה נקנה לו המשכון ועל זה הוצרך הוא לתרץ בדוחק וחלק דההיא דהפועל איכא תרתי למעליותא חדא דבעל הבית חייב לפועל וגם מיירי שנתרצה ליטול את הדבר מרצונו הטוב לא כן ההיא דס' קס"ו אפילו נתרצה ליטולו ברצונו עכ"ז הואל ולא היה חייב לו לא קנה ולפי זה י"ל במשכון מיירי שלא נתרצה ליטלו בפירוש ולא אמר אנכי אעשה כדברך משום הכי פסק המחביר בזה כהנמוק"י ודו"ק בברור עכ"ל ואני הפעוט קשה לי דאם כדבריו כן הוא דבמשכון דלא קנה היינו בדלא נתרצה בפירוש א"ך הו"ל למר"ן לחלק בין אם נתרצה בפירוש דקנה גם יש לדקדק בדבריו שכתב דמיירי שלא נתרצה במשכון ולהכי פסק במשכון כהנמק"י וכו' מה ענין הזכרת הנמק"י על זה הרי יודיע דלדעת הנמק"י אין סברתו תלויה בנתרצה או לא נתרצה אלא לדעתו פניניהו בין במשכון בין בפועל יע"ש דבריו והביאו הש"ך כאן בס' זה סק"ה יע"ש ואך מה טיבן של דברים אלו שכתב הרב הנ"ז דבמשכון דלא נתרצה פסק כהנמק"י לכן נרלע"ד דבריו דחוקים ומה שנראה לקוצ"ד לתרץ לדעת הסמ"ע בין ההיא דמשכון דפסק מר"ן דלא קנה ובין דין זה דפועל משום די"ל דלא אמרו בפועל דקנה אלא משום דבעל הבית חייב לפורעו במזומנים וכמ"ש כאן הסמ"ע סק"ג אבל בההיא דמשכון הגם שהלוה מחויב למלוה עכ"ז על המלוה הוא דרמי ליטפל למכור המשכון להפרע מגופו וא"כ הואיל ואין החיוב על הלוה יכולים אנו לומר מאי דאמר ליה המשכון יהיה שלך לא נתכוון אלא לדחותו הואיל ולא היה לו עליו שום הכריח לכפותו הוא ליטול המשכון ולהטפיל במכירתו לכך הואיל ולא היה עליו חיוב איכא למימר דחוי קמדחי ליה לא כן בפועל דהיה מוטל על בעל הבית לפרוע במזומנים בעל כורחו ודאי מאי דאמר ליה טול מה שעשית ודאי לשם קנייה נתכוון וק"ל: סימן של"ט

ש"ע ס"א מצוה לתת ש"ש בזמנו וכו'. בדין מי ששוכר פועל להביא עפר ממקום הפקיר וזה הולך וחופר ומביא מה דינו אם נקרא פועל וחייב בעל הבית משום הלכת ש"ש או נקרא מוכר ואינו חייב עיין הלק"ט ח"א דנ"ד דשם פסק דדין מוכר יש לו ע"ע ודבריו נראים הפך דברי רש"י במציעה דף קי"ח ע"א ד"ה אין שומעין בו וכו' יע"ש. ועיין ג"כ תוי"ט משנה חמשת מפרק עשרי

ועיין שם בח"ב סל"א בפועל ששלח שלוחו לתבוע חובו מבע"ה דלא נתחייב הבע"ה דלא אלים כח הפועל לעשות שליח לחייב הבע"ה

ועיין שם של"ב באם זכה הבע"ה לפועל שכירותו על ידי אחר מהו וכתב ז"ל יש צדדין בזה ומסתברא שכל שביד הפועל לילך וליקח שוב אינו עובר בין נתרצה פועל בין לא נתרצה דהא ליכא לא תלין אתך ודו"ק: סימן שמ"ב

ש"ע אין השואל וכו' אפילו ס"ת. עיין מ"ש לעיל סע"ב: סימן שמ"ג

עיין בספר בית יהודה להרב מוהרי"ע ז"ל סי"ח ותמצא פרטי דינים שייכם לסימן לשני סעיפים אלו ס"א וס"ב יע"ש

שם ס"ב שומר שכר וכו' עיין להרב משכנות הרועים מערכת שי"ן אות עיי"ן יע"ש: סימן שמ"ד

בש"ע ס"ב כשישלם. עיין מ"ש לעיל בסימן קפ"ה על דברי הסמ"ע שם סק"ך יע"ש והוא שייך ג"כ לכאן ודו"ק: