פעמוני זהב חלק ב של

השכירות משמעון במושלם מכח הן סגורא הן פתוחה ושמעון משיב לא מידי היתה זאת שבעל כורחי יצאתי והשיב ראובן אם הקימו אותך בשביל סחורה פלונית קום עשה סחורה אחרת או השכירה לאחריני וכו' מילתא דפשיטא שאין לראובן על שמעון שום תביעה של שכירות שאפע"פ שקבל עליו ה"ס ה"פ היינו אם תהיה רקנית בסיבתו אבל כהאי גוונא שבעל כורחו הוציאוהו לא נתחייב ע"כ דבריו ולכאורה נראה לתמוה דמה לי הוציאו המלך דפסק הרב שאפילו היה כתוב בשטר הן סגורה הן פתוחה עכ"ז פסק הרב יכול לומר הואיל ולא מסיבתו נשארה סגורה אלא בע"כ הוי השוכר ומאי שנה במת שוכר דפסקו רבני פאס דאם היה כתוב הן סגורה הן פתיחה חייבים היורשים הרי גם במת השוכר לא לרצונו נסגרה אלא מלאך המות אנסו בעל כורחו ללכת אל בית עולמו וא"כ נראה דפסק רבני פאס הנ"ז הוא הפך פסק מהרש"ך זלה"ה

אך אחר העיון נראה לי לחלק דשאני נדון דמהרש"ך דהוציאו המלך וגזר שאותו השוק יתבטל ממנו המסחר והואיל והאונס בא מחמת החנות שגזר המלך שלא יסתחרר בה יכול לומר השוכר הואיל והאונס לא בא מסיבתי בטלה השכירות אבל אם מת השוכר דחנות עדיין היא ראויה לדור בה והאונס בא מסיבתו הגם שהוא בע"כ עכ"ז יכולים לומר להכי אהני תנאה דהן סגורה וכו' ויכול המשכיר לומר הרי אתם במקום אביכם קאי זהו מה שנראה לענ"ד לחלק כעת

ובענין דינו דמהרש"ך דפסק שאם גזר המלך שיצאו התגרים מהחנות שהשוכר פטור עיין בס' שער שלמה סנ"ב שכך הלכה העלה יע"ש ועיין בספר משכנות הרועים מערכת שי"ן סק"פ שנשאל בדעדיפא מזה בישראל ששכר חזקת חנות מחבירו והקדים לו שכרו ובתוך יומי השכירות בא בעל המלוק"י והוציאו מחנות יעו"ש שהביא להקת הפוסקים וזו הלכה העלה דאין על השוכר שום חיוב ואדרבא חייב המשכיר להחזיר מה שקבל יע"ש ופשוט דהטעם הוא הואיל והעכבה היא מצד החנות יע"ש

שוב בא לידי ספר משי"ש וראיתי לו שם בס"ל שפסק דעדיפא מזה במי שמשכן קרקע ונתן שוכר בחריקיה ואחר כך הלך הממשכן ומכרה לגוי יע"ש דפסק דפטור השוכר מליתן השכירות למי שממושכנת אצלו יע"ש ועיין בספר פתחי תשובה ג"כ בס' שכ"א סק"א וממנו תלמ"ד ג"כ יע"ש ודו"ק

ש"ע ס"ב שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה וכו' עיין להרב זרע יעקב סמ"ה שמכח דין דסעיף זה פסק בראובן שנגנבו לו חפצים שגנבם לו אחד מבני ביתו וברח לעיר אחרת וכשנודע לו שלח רץ לחבירו שבאותה העיר להוציאם ממנו ואפע"כ ויפוג לבו כי לא האמין להם עמד ושלח לוי לעיר האחרת להוציאם מהגנב והתנא עמו שכל מה שיגבה מהגנב יקח לעצמו שליש והלך לוי לשם ומצא שכבר הוציאם שמעון חבירו של ראובן ואפילו הכי לקחם לוי משמעון והביאם בידו ועל זה עמדו למשפט ראובן טוען כיון דלא גמר שליחותו אין לו אלא שכרו ולוי טוען כיון שנעשה הדבר אחר שהתחלתי בשליחותי מזלי גרם ואקח כמו שהתניתי ועל זה השיב הרב הנז"ל ז"ל הא לא דמיא אלא למה שכתב הרמב"ם פרק תשעי מהל"ש השוכר את הפועל להשקות וכו' בד"א בפועל אבל מי שפסק עם אריסו וכו' נוטל כמו שפסק עמו שהאריס כשותף ואינו כפועל ע"ש. והא נמי דכוותה כיון שהתנה עמו לשליש הרי כשותף ואע"ג דהאי ידע והאי ידע פסידא דפועל האי שותף הוי ונוטל כמו שהתנה עמו אלה היו דברי הרב זלה"ה ודו"ק. והנה רואה אנכי דנדון הרב הוא דוקא במה שקבל שמעון הגניבה מן הגנב היתה הקבלה אחר שהתחיל לוי בשליחות כמו שמדוקדק מדברי השאלה וכמו הדין זה דמיירי באריס דודאי היה בידו כבר השדה והתחיל בעבודה והגם דהסמ"ע כאן סקי"א כתב דאפילו לא השקה כלל לא תטעה לומר אפילו לא עשה האריס שום פעולה כלל אלא דגם שם התחלת הליכתו לשדה האריסות זוהי התחלתו במלאכה וא"כ כשבא המטר הוי לתרוויהו אבל אם באופן כגון אם במציאות היה שמעון כבר קבל הגניבה קודם שיתחיל לוי בהליכה ודאי דאין לו אלא שכרו ותו לא ודו"ק והן אמת בעיקר דינו שהיה לי מקום לפקפק דאין הנדון דידיה דומה ממש לראיה שהביא מדברי הרמב"ם דסעיף זה דשאני הכא דבא מטר והשקה השדה מן השמים סייעוהו ומזל האריס גרם אבל בנדון דידיה בא הדבר על ידי גמר על ידי מה ששלח כבר ראובן לשמעון ועל ידי מעשיו דראובן בא גמר הענין ולא דמי נדון דידיה לדינא דסעיף זה

וכעין זה ראיתי להרב בנ"י חי"י הגהו"ת הרב"י שהביא מ"ש הרב"י וז"ל עוד כתב הרב ז"ל בשם אחרים שאפילו בפועל כך דינו שכל זמן שהתחיל במלאכה שמאותה שעה זכה בשכירותו ואע"פ שלא נעשית על ידו ורווחה דידיה הוא וכו' וכתב הרב בנ"י חי"י על זה וז"ל כתב מהרשד"ם ח"מ שמ"ג דכל זה כשנעשי' המלאכה מיד שהיינו יכולים לתלות דרווחה דפועל הוא שסייעוהו מן השמים כיון שהתחיל וכו' ובנ"ד שלא הועילו מעשיו כלל אלא שאחר זמן על ידי שטרחו אחרים להוציא בהא כ"ע מודו שאין לפועל כלום ע"ך הרי לך דסברת מהרשד"ם אזלא אלבא דמאן דס"ל דפועל אחר התחלה דינו כאריס ועכ"ז מחלק בין נעשה הדבר על ידו לנעשה ע"י אחרים והן אמת דהמהרשד"ם כ' דהואל ולא נעשה הדבר מיד אלא לאחר זמן ע"י אחרים ע"כ ובכאן נעשה מיד על ידי אחרים בודאי דאין לחלק דהואיל ונעשה על ידי אחרים ובפרט הואל ובכאן עדיין לא התחיל עדיין להתעסק בהוצאת הגניבה אלא נעשית קודם שיגיע לעיר על ידי השתדלות שמעון בשליחות ראובן מאיזה טעם נאמר מן השמים סייעוהו על כן הדבר צריך עדיין אצלי תלמוד עד שנראה דברי מהרשד"ם במקורן ומשם יתברר אם הוא מסכים דינו לדין הרב הנז"ל או חלוק הוא ודו"ק

מור"ם המלמד עם בן חבירו שלא מדעת האב י"א וכו' וי"ח וכו' עיין מש"ל בס' רס"ד על דברי מור"ם דס"ד ומשם יתברר לך דשאני הכא לא אמרו החולקים דפטור אלא במקום דיש מצוה בדבר ועיין מש"ל משם הרב מש"ה ודו"ק ועיין טו"ז סימן זה סק"ב ולדעתי יש לחלק בין מצות הלימוד לטורח החולי ודו"ק

שם רב שהיה כמה שנים וכו' לא יוכל לתבוע וכו' גם מזה אין שום סתירה למ"ש מור"ם לעיל רס"ד ס"ד בעושה פעולה עם חבירו דחייב לשלם דכאן שאני