פעמוני זהב חלק ב שכט

דבבא לחזור בו ולהשכיר עצמו לאחר אינו יכול הן אלה היו דברי הרב מהרי"ט שדייק מהטו"ר בעל אותה סברא שכתב מור"ם ודברי שכתבתי באחרונה דאם רצה להשכיר עצמו מכח היוקיר דיכול לחזור אם אינו רוצה לעבוד עוד עם זה אפילו ביוקיר הן המה דברי הרב מהר"א ישראל ז"ל ורב נחפה בכסף שר המסכי"ם על דבריו וגם הרב גו"א זלה"ה שהביא דבריהם לא נתכוון אלא לתרץ קושיות מהר"א ישראל על מהרי"ט מה דהקשה עליו מן הגמרא אבל בסתירת ראיתו מן הטור לא כתב מדי ומחזי דהרב הנז' אזיל ומודה למה שחלק הרב מהרא"י ז"ל בדברי הטו"ר דלא כמהרי"ט זלה"ה ולדעתי אנא בריא קלה דלא זכיתי לראות דברי הרב נחפה בכסף במקורן נלע"ד דגם הרב מהרי"ט יודה לדבריהם דדברי הטו"ר אינם אמורים אלא דוקא במי שרצה להשכיר עצמו לאותו משכיר עצמו על ידי היוקיר הוא דכתב הטו"ר אין שומעין לו אבל אם רוצה להשכיר עצמו לאחר בזה גם מהרי"ט יודה דאין עליו אשמת דבר ויכול לחזור והגם דאותו נדון שנשאל עליו הרב שם היה באופן שכבר השכיר עצמו לאחרים הרי תשובתו בצדו דשם לא היה אותו מלמד רוצה לחזור בו ולהשכיר עצמו לקהילה אחרת אלא מחמת היוקיר ואה"נ אם היו בני קהלה הראשונה גם הם נותנים לו שומת היוקיר היה רצונו להשאר עמהם בזה הוא שדבר מהרי"ט אבל באם רצינו הוא שלא לעבוד עוד עמו אלא עם אחר איכא למימר דגם מהרי"ט יודה

המורם מן המובא דאם פועל זה בא לחזור בו מחמת יוקיר ולחזור ולשכור עצמו ביוקיר לאותו בעל הבית עצמו בזה בין לדעת מהרי"ט בין לדעת הרב מהרא"י והרב נחפ"ה בכס"ף כ"ע מודו דאינו יכול לחזור או אפילו אם אומר בסתם אינו רוצה לעבוד וידעינן דעתיה דמשום היוקיר היא חוזר בו ואם יוסיף לו יעבוד עוד גם בזה אינו יכול לחזור וזהו מדברי הרב מהרי"ט וגם הזקנים לא חלקו עליו בזה אבל אם חזר בו מחמת היוקיר וגם אין רצונו לעבוד עוד עמו אלא עם אחר בזה חולקים בדברי הטו"ר דלדעת הרב מהרי"ט אינו יכול לחזור ולדעת הפוסקים הנז' יכול לחזור. ולדעתי דעת הדיוט שכתבתי נראה דגם מהרי"ט יודה בזה ואין כאן מחלוקת נוסף על זה מה שכתבתי לעיל אני בעוניי דמדברי מר"ן ומור"ם מוכח דבבא לחזור מחמת יוקיר ולהשכיר עצמו לאחר ואין רצונו לעביד עם הראשון דהבין עמו דבזה נתיישבו כל דברי מר"ן ומור"ם לזה מור"ם כתב הגהה זאת כאן ולא לעיל בס"ג דמש"ל וגם יתיישב פסק מר"ן שהביאנו ממנו הראיה כמ"ש ג"כ לעיל וגם יתיישב למה מור"ם כתב סתם ואם בא לחזור וכו' כולהו כמין חומר זהו מה שנלע"ד

הן אמת דעדיין לבי מהסס במה שנראה מדברי מהרי"ט ומדברי החולקים עליהם שמדברי כולם נראה דאם בא לחזור מכח היוקיר ורצונו עדיין להשכיר עצמו עם אותו בעה"ב עצמו ביוקר דאינו יכול לחזור באמת זה קשה בעיני חדא דהואיל ואתה אומר דאינו יכול לחזור בו א"כ הרי אתה מצריכו לעבוד בע"כ וקרא כתיב כי לי בני ישראל עבדים וכמש"ל

עוד קשה בעיני. להעמיד דבריהם אליבא דהלכתא הואיל ומדברי מר"ן דס' של"ב ס"ה נראה הפך מדבריהם דמדברי מר"ן הנז' נראה דאפילו רוצים להשכיר עצמם לו ביוקר יכולים לחזור וכמש"ל על כן עדיין צל"ע על אופן זה לברר מהו הדין באופן זה דו"ק אחרי כותבי כ"ז זמן רב וגדול זכיתי לספר פתחי תשובה ושם שם ראיתי מה שאסף איש טהור והביא סברת הרב חוות יאיר וספר מים חיים יע"ש ונהניתי תהלי"ת ודו"ק

ש"ע ס"ה בד"א וכו' אלא אך נאנס וכו'. עיין להרב כנה"ג בספר בע"י חי"י סרי"ט שפסק בפועל שהיה שכור לזמן והוכרח לברוח מחמת המגיפה דהוי אונס יע"ש וכן פסק מור"ם לקמן של"ד ס"א יע"ש

שם ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס וכו' עיין להרב הנז' מה שפלפל בדין ומסקנתו היתה דהדבר הוא במחלוקית הפוסקים שנוי יע"ש ואנן בדידן לא נפקא לן מזה הואיל ומור"ם גילה דעתו הכי נקטינן ודו"ק

שם מלמד החוזר בו מקרי דבר האבד וכו' עיין להרב תור"ת חס"ד סרס"א שכתב דשליח צבור דינו כמלמד שאינו יכול לחזור יע"ש: סימן של"ד

ס"א במור"ם וכן בכל וכו' מי ששכר בית לדור בו ומת וכו' נסתפקתי במי ששכר הבית ומת ורצו היורשים להניח הבית מושכר אצלם ובעל הבית רצה להוציאו מידם בטענת לא השכרתי לא לאבכם ולא לכם ועלה בדעתי לכתוב צדדי הספק אך לא רציתי להאריך הואיל ואחר החיפוש ראיתי שדבר זה כבר נפתח במחלוקית הראשונים עיין בספר בני יהודה ח"ב סע"ט ששם הביא מחלוקית בזה ופשיט לה מההיא דפסק מר"ן בס' שט"ו במי שהשכיר בית המושכר בידו לאחריני שיכול בעל הבית לומר לו למא תטרח ותשכיר לאחריני וכו' וכתב מהרשד"ם דדוקא אם עדין לא השכירה כבר לאחריני אבל כבר השכירה או אם עדין לא שכרה אלא יש לו ריוח אין המשכיר יכול לעכב מכאן מוכח דאינו יכול לומר לו לך השכרתי ולא לאחריני יע"ש

ודע וראה דראה ראיתי בס' ויאמר יצחק ז"ל בלקוטיו אות שי"ן משם רבני פאס הראשונים שכתבו דהא דקי"ל כמור"ם בסברא קמא דאם מת אין לשלם לו היינו אם לא היה כתוב בשטר השכירות הן סגורה הן פתוחה אבל אם היה כתוב בו הן סגורה וכו' ודאי דהואיל ותנאי זה כיתר הוא דודאי הוא שחייב השוכר לשלם בין יסתחרר בה או יניחנה סגורא אלא ודאי לא בא תנאי זה אלא לדבר זה שאפילו ימות ישלמו בניו יע"ש

אלא דלקוצר דעתי דבר זה צל"ע לפי מה שראיתי בס' כר"ח סקע"ד משם מהרש"ך סקצ"ז שכתב וז"ל ראובן השכיר חנות לשמעון בשוק התגרים ובתוך הזמן גזר המלך שיקומו כל התגרים מאותו שוק וילכו למכור בשוק אחר וכן עשו ועתה בא ראובן ותבע כל