פעמוני זהב חלק ב שכח

והוא רצונו לילך לעבוד עם אחר פשוט שאין מעכבין בידו

וראיה יש לזה דאם כוונת מור"ם לכך נתכוון לומר שאינו יכול לילך ולעבוד עם אחר אלא עם הראשון א"כ לא הו"ל להטור ומור"ם לקבוע דין זה בכאן אלא הו"ל להטו"ר ומור"ם לקבוע הג"ה זאת בס"ג דשם מקום מנוחתו דשם הוא כתוב דין הפועל דיכול לחזור מכח כי לי בני ישראל עבדים וא"כ שם הו"ל לסיים ולומר דדוקא אם בא לחזור שלא מחמת יוקר אבל אם בא לחזור מכח יוקר אין שומעין לו אלא בודאי לא נתכוון מור"ם אלא למה שכתבתי

גם יש ראיה לזה ממ"ש מר"ן בס' של"ב ס"ה ז"ל וכן אם היקרה המלאכה וכן אם הראו לו פנים זועפות ופייסם בדברים אינם יכולים לומר לא נתפייסנו וכו' שהוא ישיב וכו' יע"ש ואם באמת דהדין הוא דמי שרוצה לחזור מכח היוקר אינו יכול לחזור א"כ היאך קאמר וכן אם הוקרה והם הראו לו פנים זועפות מאי אהני פנים זועפות דידהו הרי אינם יכולים לחזור ועוד למה צריך לפיוס וגם למה צריך לתשובה דדיה לומר אדעתא להרבות באכילה בלאו הכי הרי הם משועבדים ועומדים לעבוד עמו הואיל ובאו לחזור מחמת היוקר

ואין לדחות ולומר דהתם בס' של"ב מיירי שהראה לו פנים זועפות שרצונם לחזור בו ולא גילו לו מחמת יוקיר זה יתכן דחוץ מפשט הלשון דמורה דבשביל זה רצו לחזור אלא גם מדברי מור"ם מוכח כן דהא מור"ם כתב שם על דין קמא שכתב מר"ן שכר בעל הבית וכו' סיים מור"ם וכתב ז"ל ויש מחלקין דאם בעל הבית אמר בפירוש איני נותן לכם אלא כך וכו' דהיינו שגילה הדבר בפירוש דמחמת הזול הוא בא לחזור ולא בסתם וכמ"ש הש"ך סקכ"א יע"ש א"כ דון מינה דהפועלים דלית ביהו האי חלוקה אפילו גם אם אמור יאמרו בפירוש שמחמת יוקיר באו לחזור קא מיירי ועכ"ז הצריך מר"ן לומר דיכול לומר אדעתא דאכילה ושתייה פייסתכם ולפי דעת הרב מו"ד נר"ו הנז"ל למה לן הרי אינם יכולים לחזור כלל אלא פשוט דאם בא לחזור מחמת יוקיר ורוצה להניח ביד בעל הבית שיעור במה שישלם היום משכירותיו והוא ירצה לילך ולעבוד עם אחר אינו יכול לעכב עליו כלל

גם יש ראיה לדברי מדכתב מור"ם בלשונו ודוקא שחזר בו סתם אבל אם חזר בו מחמת יוקיר אין שומעין לו ולפי דבריו של הרב עט"ר מו"ד נר"ו שלמדין מזה שאינו יכול לחזור כל עקר הואיל ורצינו לילך ולעבוד עם אחר א"כ אינו יכיל הואיל ורצינו ליליך מעבדות לעבדות וא"כ למה נקט אבל אם חור מחמת יוקיר לא הו"ל לומר אלא ודוקא אם חזר סתם שאין ברצונו לעבוד עוד אבל אם חזר מחמת שרצונו לילך ולעבוד עם אחר אין שומעין לו הואיל ואין רצונו לשחרר עצמו דדוחק לומר דהואיל וסתמא דמילתא אין אדם חוזר בו מבע"ה זה לילך אצל אחר אלא מכח יוקיר ולכך נקט האי לישנא דזה דוחק והו"ל אדרבא למנקט לישנא כלילא דממנה משמע בין בחוזר מחמת יוקיר אי מאיזה טעם שיהיה ורצונו לילך לעבוד עם אחר אינו יכיל אלא פשיט דגם מכח דקדוק זה ומכח הני מילי שפיר דכתיבנה פשוט וברור דדברי מור"ם דכתב דאם בא לחזור מכח יוקיר אין שומעין לו לא אתשיל אלא לענין דינא דיהיה ידו על העליונה או לא כמש"ל אבל בבא לחזור מבעל הבית זה וילך לעבוד עם, אחר פשוט הואיל ומקרא מלא כי לי בני ישראל עבדים וכו' מכח זה בודאי דין הוא שתהיה בידו הרשות נתונה לעשות מה שלבו חפץ ואם אתה בא לומר דבבא לחזור בו משום שרצונו לילך לעבוד עם אחר אינו יכול א"כ הרי אתה נותן עליו עול עבדות והאמת לא כן הוא אלא כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ואפילו אם יהיה ברצונו להשתעבד עם אחר הואיל והרשות נתונה בידו לחזור בכל עת לרצונו א"כ אפילו במקום שרצינו לילך ולעבוד עם אחר אין שם עבדות עליו ופשוט דהכי נקטינן לענין דינא דאפילו פועל שרצינו לחזור מבעל הבית זה בשביל שרצונו לעבוד עם אחר עכ"ז הרשות בידו לחזור ודו"ק

הן היום אחרי זמן רב בלומדי בישיבה במס' קמא דף קי"ו ע"ב שם נאמר ת"ר שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד אחד מהם והציל הציל לעצמו ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו היכי דמי אם ביכול להציל אפי' סיפא נמי לאמצע ואי דלא יכול להציל אפי' רישא נמי לעצמו אמר רבא הכא בפועלים עסקינן וכרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכמה דלא הדרי ביה ברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים עכ"ל. הגמרא ובחפשי באמתחתי במפרשי הש"ס מצאתי להרב גור אריה שהביא דברי הרב נחפה בכסף שהקשה מגמרא זאת על שפסק בחלק יור"ד סוף ס"ן וראיתי להרב שהרב שם נשאל במי שהיה מושכר אם יכול לחזור בו ולהש' עצמו לקהילה אחרת והרב שם כתב פסק ארוך ובסוף הפסק כתב וז"ל ועוד טעמא אחרינא איכא הכא דכיון דמלמד זה לא חזר בו כדי לנוח אלא אדרבא הלך וקנה אדון לעצמו דבצע כסף בכה"ג לא שייך לומר ולא עבדים לעבדים תדע שהרי הטו"ר בס' של"ד בשם ר"י כתב דוקא בשחזר בו בסתם אבל אם חזר בו מכח היוקיר אין שומעין לו משמע דלא פטרתו תורה אלא לנוח ולא להשתכיר שרואה שנתייקרה המלאכה ורוצה שיוסיפו לו על שכרו אפע"ף שהוא אומר שרוצה לנוח בגין שאם היו מוסיפין לו שכר היה מתרצה לאו כל כמיניה והוא הדין לזה שהלך והשכיר עצמו לאחרים ברצי כסף אין שומעין עכ"ל הרב מהרי"ט והעתקתי אותו לפניך הואיל וראיתי הרב גור אריה שאביא דבריו לפניך כתב הדברים בקצר אמיץ וזהו מ"ש ה' גור אריה הנז' וז"ל בדקי"ו הכא בפועלים עסקינן מצאתי בזכרונותי משם הר' פתח עינים שכ' וז"ל מכאן הק' הרב המופלג כמוהרד"א ישראל ז"ל למ"ש מהרי"ט ז"ל בחיור"ד ס"ן דהמלמד לא חזר לנוח אלא לעשות עם אחר לא שייך ולא עבדים וכו' והרי בסוגיין לא חזר לנוח אלא לעשות פעולה גדולה ומה שהביא מהטור אינה ראיה דהתם מיירי דמכח שרוצה לעבוד לזה אבל אם אינו רוצה לעבוד לזה אלא לאחר מודה ר"י דשייך ולא לעבדים זהו תוכ"ד ולא קשה מדי ולא אמר מהרי"ט כן אלא במי שרוצה להשכיר עצמו לאחר אבל בסוגיין שחזר בו ועשה מלאכה לעצמו מודה מהרי"ט עכ"ל. וכשראיתי כ"ז שמח לבי שראיתי דבין מה שאמר עט"ר הרב מו"ד נר"ו ובין מה שנלע"ד אלו ואלו דברי אלהים חיים דמה שרצה עט"ר הרב מו"ד נר"ו לדייק מדברי מור"ם