פעמוני זהב חלק ב שכז

שיפרע מעות ולא מחייבינן ליה לפרוע המעות וימתן עד שיודיענו עכ"ל ובודאי דאין מדברי הרדב"ז אלו שום סתירא לדינא דידן דודאי לא פסק הרדב"ז אלא שלא לחייבו להפסיד להלוה מעות משום דהוי פסידא שנותין מעות מכיסו ובדין פסידת מעות כבר כתבנו גם אנן בדידן דאינו שיתן מעות כמש"ל אבל בכגון נדו"ד לבטל השכירות גם הרדב"ז בודאי יודה וזה אין צריך לפנים ופשוט וק"ל: סימן שי"ט

מי שהכניס וכו' עיין בסמ"ע מ"ש בדברי מור"ם אלו עם דברי המחבר וכן היא דעת הב"ח הביאו הרב פחד יצחק אות טעות ע"ש

ועיין בספר מאמר קדשין ששם כתב משם הב"ח דאם הבעל הפירות הלך לדרך מרחוק אלבא דכ"ע מחויב מדינא דבעל הבית להודיע לב"ד וק"ל: סימן שכ"ד

סמ"ע סק"ב ובבבל וכו' וסברת י"א תבואה וכו' פשוט דצריך להגיה ולגרוס ודלא כסברת י"א וכו' דלסברת י"א דגרסי במשנה תבואה לא יזרענה קטנית הרי ס"ל דבארץ ישראל קטנית מכחשית יותר. ובבבל דא ודא אחת הן והן הם מה שפסק מור"ם בהג"ה קמא ובתרא ודו"ק: סימן ש"ל

ש"ע ס"ה טען האריס וכו' הולכין אחר מנהג המדינה ע"כ עיין להש"ך סימן פ"ב בדיני מיגו דשם מבואר דאפילו במקום מיגו המנהג עקר וק"ל: סימן של"ב

ס"ד במור"ם בע"ה שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה בארבעה כמו שעשו חבירכם ואמרו כמו שעשו חבירינו וכו' נראה פשוט דלעכובא צריך הם לומר כמו שעשו חברינו דמכח חזרתם בדברים אלו הוא דמחייבינן ליה לשלם כמו שנתן לחביריהם דמדהשיבו ואמרו כמו וכו' שמע מינה דלא האמינו וסמכו עליו אלא סמכו על ברור הדברים שיתאמיתו להמ וזה מדוקדק מדברי הסמ"ע סק"י שכתב דמה שחזרו ואמרו כמו שעשו חבירינו לא היה דעתן שמאמינים לו וכו' ועיין גם בשאר מפרשי הש"ע ולא נטפלתי לכתוב זה אלא להביא מה שדן מזה הרה"ג המשבי"ר זלה"ה הובאו דבריו בס' צרור החיים בלקוטי דינים שאסף איש טהור ושם שם כתב משם רב המשבי"ר זלה"ה ז"ל ראובן קנה סחורה בריוח פירוש בכמה קניתיה ואמ"ל בכו"ך אמ"ל ארויח לך כו"ך ומשך והלך לו אח"ך נודע שקנאה בפחות ממה שאמר לו ורוצה שיחזר לו הדין עם המוכר דהכי סבר וקבל ואף אם הטעהו עיין סי' של"ב ס"ד ולא דמי למ"ש מור"ם שאם אמר כמ"ש חבירינו דצריך ליתן לו כמ"ש חביריהם דהתם מדאמרו כמו שעשו וכו' לא האמינוהו אלא שאם קנה סתם בריוח ועדיין לא הזכיר השומא ואחר שנגמר המקח אמר לו בכו"ך קניתי והוסיף עליו אז יוכל לחזור וינכה להם התוספת עכ"ל ומכאן אתה למד למה הוכרחתי להביא לך דלעכובא צריך לומר כמו שעשו חבירינו ודו"ק: סימן של"ג

ס"ד במור"ם כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין מה שעשה ונוטל בין הוקרה בין הוזלה ודוקא שחזר בו סתם אבל אם חזר בו מכח יוקר אין שומעין עכ"ל. ראיתי לעט"ר הרב המופלא דיינה דלע"ד מו"ד כמוהר"ר מסעוד אנקאווא נר"ו שמכח דברי מור"ם אלא שכתב אין שומעין לפועל שבא לחזור מחמת היוקר וכו' מזה רצה לדון גם כן בפועל שרצה לחזור שלא לעבוד עם ראובן ורצינו לילך לעבוד עם שמעון בשביל שנתן לו יותר אלא כייפינן ליה לעבוד עם הראשון וטעמא טעים הואיל ורצונו לילך לעבוד עם אחר ולהוי עליו שם עבדות דין הוא שנזקיקהו לעמוד עם הראשון

ואנא אמינא דמור"ם לאו להכי אתשיל אלא דברי מור"ם קאי על מה שכתב מר"ן דפועל שבא לחזור שיימינן ליה וידו על העליונה דהכוונה היא אם הוקרה המלאכה צריך לו חצי השכירות מה שעבר דהיינו אם שכרו בששה והוקרה המלאכה בחצי היום והוא רוצה לחזור בו נותן לו שכירות חצי יום ואם הוזלה ועמדה בארבעה נותן ד' ומשייר בידו השנים לשכירות חצי היום הנשאר דיכול הוא לשכור התשלום חצי יום בשנים וכו' ועל זה בא מור"ם לומר דהא דידו על על העליונה ואם הוקרה נותין לו שלשה של חצי יום שעבר דוקא אם הפועל הזה בא לחזור בו שאינו רוצה לעבוד עוד לא עם בעל הבית הזה ולא עם אחר אבל אם רצונו לחזור בו מפני שרצונו לילך להשכיר עצמו ביוקר זה אינו מן הדין אלא אדרבא הבעל הבית יניח בידו משכירות זה הפועל שיעור שישכור בו פועל אחר לתשלום היום זהו כוונת מור"ם ונפקה מינה דאם הפועל רוצה לחזור מבעל הבית הראשון ולהניח בידו משכירות שיעור במה שישכור על חצי היום ביוקר